JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הראשון להפיק לקחים כואבים

ספרו של צבי לניר "ההפתעה הבסיסית" בראי הזמן

הראשון להפיק לקחים כואבים תמונה:Selena Wilke commons.wikimedia.org
יוני 09
19:30 2019

ספרו של צבי לניר "ההפתעה הבסיסית", העוסק בכשלים שנתגלו במלחמת יום כיפור, יצא לאור בשנת 1983 במסגרת המכון ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. ראש המכון אהרון יריב כתב בהקדמה כי זה ספר מאיר עיניים על מלאכת קציני המודיעין. אך במבוא כתב המחבר כי טועה מי שחושב שזה ספר על המודיעין. על פי הספר, המודיעין אמנם כשל בהתרעה לפני מלחמת יום כיפור, אך לא זמן היערכות היה מה שכה חסר לקברניטים כאשר פרצה המלחמה. המודיעין, מסתבר, אינו חשוב כל כך. מה עמד לנגד עיניו של צבי לניר כשכתב את ספרו, בשלהי שנות השבעים של המאה הקודמת? להלן כמה דוגמאות מן המקורות שהוא מפנה אליהם.

הביוגרפיות והניתוחים המוקדמים יצאו לאור שנים מעטות לאחר המלחמה. משה דיין פרסם את הביוגרפיה שלו "אבני דרך" ב-1976. לדבריו לא היה מעורה בענייני צבא לקראת מלחמת יום כיפור. אכן, ועדת אגרנט ניקתה אותו מאחריות לכישלון, וצאצאיו חזרו וחוזרים על כך לאחר מותו, וביתר תוקף. לניר מזכיר גם את הביוגרפיה של דוד אלעזר – "דדו", מאת חנוך ברטוב (1978). לניר מעיר כי במהלך כתיבתה הלך ברטוב והתאהב בנשוא כתיבתו, אך הספר מכיל לא מעט פרטים חשובים. כמו כן מוזכר ספרו של סעד א-שאזלי, רמטכ"ל צבא מצרים במלחמה. שאזלי הודח בסוף המלחמה ופרסם את ספרו בגלותו בפורטוגל, למורת רוחו של סאדאת. הספר מאיר עיניים. גם אל-גאמסי, נאמנו של סאדאת ומחליפו של שאזלי, הוציא ספר. בתחילת המלחמה היה ראש אגף המבצעים של צבא מצרים. מקור נוסף הוא ספרו של האלוף אברהם אדן "משתי גדות הסואץ", שיצא ב-1979. הספר עסק לא מעט בקורותיה של אוגדתו, שנחבטה במהלך המלחמה, ונצמד בנאמנות לעובדות. מאחר שענייניו נטחנו עד דק בדו"ח ועדת אגרנט, הוא מחדש מעט אם בכלל.

לניר מתייחס גם לדו"ח ועדת אגרנט, שיצא בחלקו ב-1974 ובמהלך השנים הלך ונחשף. הדו"ח הוכתם בצאתו בגלל הימנעות הוועדה מלפגוע בדרג הפוליטי. בשל כך הוחמצו לזמן מה רמת התחקיר הגבוהה והשימוש במלוא החומר שנאסף. דא עקא, זמן רב מאוד עבר עד שהתעוררה תשומת לב לכך שוועדת אגרנט לא עסקה בחיל האוויר, ואיש מהחיל לא פנה להעיד בפניה.

עזר ויצמן בספרו "לך שמים לך ארץ", שיצא ב-1975, העיר כי במלחמת יום כיפור נורה לעברו טיל וכופף את כנף המטוס. אנשי חיל האוויר הרימו גבה לנוכח הפרה בוטה זו של ברית הנוכלים הנחמדים. בספרו "הסדיר יבלום?" (2011) מוסיף עמנואל סקל כי ויצמן אמר – כנראה זמן רב לאחר מכן ובאופן דיסקרטי בחוגי חיל האוויר – כי בני פלד, מפקד חיל האוויר בזמן המלחמה, היה צריך להצטרף לזעירא, דדו וגורודיש ולעזוב את תפקידו.

אמנם, הטייסים החלו לבקר את פעילות חיל האוויר במלחמת יום כיפור רק אחרי מותו של בני פלד ולאחר מה שנתפס כהצלחה מסחררת של החיל בקרבות נגד מערך הטק”א הסורי בלבנון ביוני 1982. אך במידה רבה נשאר חיל האוויר עטוף בקורי האהבה העיוורת של המדינה. אפילו צל של ביקורת נדחה בנוסח השגור: חיל האוויר, לו אך קיבל אישור למכת פתיחה מונעת, שביצועה הטוב היה מותנה כמובן במזג האוויר ואולי בעוד גורמים שוליים כגון זה, היה מביא ניצחון בדומה לזה של המלחמה הקודמת. טיעון זה, להלן "טיעון הלו", שלט בכיפה במשך שנים. למקשים הורסי המסיבות גם הוסיפו הערכת זמן שנדרש לו לחיל לטיפול בבעיית הנ"מ הערבי, שנעה בין 40 דקות ל-48 שעות. הדים לטיעון זה נשמעים עד היום מפי רבים מזקני חיל האוויר ומוקיריו.

לתוך רמת הדיון הנמוכה, המגמתית, הרגשנית ודלת המידע, כמתואר, בא ספרו של צבי לניר כמשב רוח טובה. עד עמוד 80 לניר מניח ומהדק שתי שכבות טיעון רעננות לזמנן, ולא בלתי תלויות. על פי הראשונה, בזמן שבין ההתרעה שניתנה ועד לפתיחת המלחמה צה"ל התנהל בצורה נכונה ומספקת וערך את ההכנות הדרושות לקראת המלחמה. השפעת העיכוב בהתרעה הייתה שולית, אם בכלל. הכשלים הם תוצאה של אי משמעת מבצעית, אי הכרת התכניות, אי תיאום או תיאום יתר בין הרמטכ"ל והפיקודים ותכניות מרושלות וגרועות. פרטים רבים ברוח זו נכתבו בדו"ח ועדת אגרנט, אך טרם נחשפו בזמן כתיבת הספר. בשכבה השנייה לניר מנתח בקיצור נמרץ את פעילותו של צה"ל היורה ומצביע באינטואיציה חריפה – למיטב ידיעתי הוא הראשון שעשה זאת – על הכשלים העמוקים והמבניים בפעילותו של חיל האוויר במהלך כל המלחמה.

הניתוח החד שלו, למרות כמה טעויות, מצליח לנטרל את טיעון הלו של חיל האוויר. רק שנים לאחר מכן הצטרפו אחרים לנימה ביקורתית זו. כבר הוזכר ספרו של עמנואל סקל "הסדיר יבלום?", שהביקורת על חיל האוויר היא חלק משמעותי ממנו. כמוהו ספרו של שמואל גורדון "30 שעות באוקטובר", שיצא ב- 2008. גורדון, טייס קרב בצעירותו ואלוף משנה בדרגתו, מגבה את דבריו במסמכים ובאסמכתאות מקצועיות מן המעלה הראשונה, ומצליח להסתיר את אהבתו לנותן לחמו ותענוגיו, חיל האוויר לדורותיו. ניתן להיווכח עד כמה נאמנים פצעי אוהב, וזה מוסיף משנה תוקף לביקורתו. סקל הסתמך לא מעט על גורדון בעניין כשליו של חיל האוויר והשווה אותם לציפיות המופלגות שתלו בו הקברניטים, ובראשם הרמטכ"ל. על כך אוסיף את ספרו של אורי בר-יוסף "הצופה שנרדם", שיצא לאור בשנת 2001. שלושת הספרים, גם משום שנכתבו זמן רב לאחר המלחמה, יכלו להסתמך במפורש על מסמכים ששוחררו בינתיים מכבלי הצנזורה. אביא ציטוטים קצרים מן הטקסט של לניר ואעמת אותם עם טענות ועובדות מתוך הספרים האמורים.

ראשית, צבי לניר שואל מדוע לא הוטסו, כמתוכנן, חיילי חי"ר סדירים לסיני על מנת להחליף ולחזק את חיילי החטיבה הירושלמית בקו התעלה כבר ביום שישי, ערב פרוץ המלחמה, כפי שהוטסו באותו יום חיילי חטיבת טנקים. שאלה נוקבת. אורי בר-יוסף מתגולל על חיילי החטיבה הירושלמית (בהשוואה בלתי חכמה עם מצב מוצבי רמת הגולן) ותולה את מחדל אי החלפתם, או חיזוקם בקו התעלה, בהתרעה קצרה מדי. לעומתו סקל מביא מעדותו של הרמטכ"ל בפני ועדת אגרנט – חלק שלא נחשף בזמנו – ושם מועלית השאלה במלוא חריפותה. הרמטכ"ל אינו משכנע בתשובותיו.

שנית, לניר מזכיר את הביוגרפיה של דדו, שם ברטוב מצטט כביכול את הרמטכ"ל מתייחס למקרה שלא תהיה התרעה ומשתמש בביטוי "במקרה הקטסטרופה". לניר מציין שבדק עם מרואייניו הבכירים, מן המטכ"ל ומהממשלה, ואיש מהם לא זכר שימוש במילה קטסטרופה בפי הרמטכ"ל לפני המלחמה. סקל נדרש לכך באופן בלתי תלוי: דדו השתמש במילה קטסטרופה בהרצאה לאחר המלחמה ובעדותו בפני ועדת אגרנט, לעניין הסתמכות בבלימה על הסדיר ועל חיל האוויר (שימו לב להבחנה). על שאננות ועל זילות של זמן מצד הרמטכ"ל ניתן ללמוד מפרשת הסטנוגרמה שכתב האלוף שלמה גזית בעת הפגישה הראשונה של הרמטכ"ל עם דיין בבוקר המלחמה. דדו דרש גיוס מלא, ודיין הסכים בחצי פה על חצי מכך. בפני ועדת אגרנט טען דדו שהם נפרדו בכעס, וכך המשיכו לטעון מצדדי דדו וברטוב בראשם. האמת אחרת. הרמטכ"ל דחה את כל הגיוס בכארבע שעות, עד שגולדה מאיר אישרה גיוס מלא לשביעות רצונו.

לענייני חיל האוויר וטיעון הלו – לניר כותב על חוסר התבונה בבחירה למקד את תקיפת המנע האווירית בשדות תעופה בסוריה. בסופו של דבר נמנעה התקיפה על ידי גולדה. שמואל גורדון, באותו עניין, תוקף את העדפותיו של בני פלד ומשאיר לקורא לתהות אם פלד היה שלומיאל או נוכל. ולעצם העניין, לניר ואף גורדון מציינים את עליונותו המוכחת של חיל האוויר שלנו בקרבות אוויר, המפחיתה מאוד את ערכה של תקיפת שדות תעופה, גם משום שהמטוסים חנו בם מוגנים היטב תחת בטון וברזל. חיל האוויר המשיך לתקוף שדות תעופה במצרים ובסוריה במשך כל המלחמה, כאילו בניסיון לשחזר את הצלחותיו במלחמת ששת הימים.

לניר מבחין בכישלונו השיטתי של חיל האוויר במשימות הסיוע לכוחות הקרקע ובניסיונותיו הנואשים לפגוע במערכות הנ"מ הקטלניות של האויב לאורך כל המלחמה. עניין זה מתברר לעומקו אצל שמואל גורדון. למשל מסתבר לקורא הקפדן, בהערת אגב כמעט, כי בבדיקת בדיעבד של פיענוחי סוללות טק"א בתצלומי אוויר שנעשו בתחילת המלחמה בסוריה, שני שלישים מהמיקומים נמצאו שגויים. זיהוי מוקדם הוא תנאי כמעט הכרחי לפגיעה בסוללות. על כך יש להוסיף כי מערך האלינט של אמ"ן, שהיה מופקד בין השאר על זיהוי המכ"מים של הסוללות האנטי-אוויריות לצורך איתורן בחזית התעלה, לא הצליח לזהות אפילו אחד במשך כל המלחמה. הסיבה לכישלון הייתה חוסר בשלותו המקצועית לנוכח הכמות הפנטסטית של מקורות קורנים. יואל בן פורת, מפקד יחידת מודיעין אותות במלחמה (לימים הפכה ל-8200) כותב בספרו "נעילה" כי בני פלד אמר לו בסוף המלחמה "כולכם אידיוטים" (אנשי אמ"ן כולל מערך איסוף האותות).

לעניין סיוע קרקעי כותב האלוף עמוס ידלין, ראש אמן במיל' וטייס קרב בצעירותו, כי בניגוד למה שכתב שמואל גורדון (במאמר נפרד ומוקדם), חיל האוויר לא בלם את הסורים מלגלוש לכנרת בדרום רמת הגולן בשבעה באוקטובר 1973, ולא פגע בטנקים סוריים (ראו "לקחי מלחמת יום כיפור", 2005). לניר מעיר ללא סימוכין כי חיל האוויר בכל זאת הצליח בבלימת הסורים בשבעה בחודש בדרום רמת הגולן, ואת המצרים בציר קנטרה בלוזה בסיני.

אורי בר-יוסף כותב כי חיל האוויר היה מוכן היטב למלחמה, אך בגלל ההתרעה הקצרה לא ניתן לו לממש את יכולותיו. אצל בר-יוסף כל הכשלים מתכנסים לבעיית ההתרעה הקצרה. אלי זעירא לא הירשה לפתוח את האמצעים המיוחדים, והעלים מידע מהממונים. אכן, גם לאחר שהתקבלה התרעתו של המרגל אשראף מרואן והרמטכ"ל החל לפעול לקראת מלחמה במאה אחוז, גורודיש עדיין היה בבאר שבע ולא הפנים את חומרת המצב. לקראת הצהריים של השישה באוקטובר 1973 הוא עוד חלם על ארוחה מפסקת בחיפה עם חבריו. התנהגותו הקרינה על פיקודיו הבכירים ברפידים ובביר תמדה.

ובאותו עניין בחיל האוויר: מפקד חיל אוויר אמר כבר בצהרי יום שישי לפיקודיו – מלחמה מחר. הטייסים בתל נוף, קשי הבנה שכמותם, בילו את הלילה במשחקי חברה. יש לשער כי במצוות הצום לא שתו. בספרו של רן פקר "יומן מבצעים" (2013) כתוב כך: "בארבע לפנות בוקר, ללא שמץ הגיון, פיזרתי את המסיבה." לניר כותב שאין בכוונתו לרמוז שאמ"ן מחקר הפך לשעיר לעזאזל פרי מזימה מקיאווליסטית. זה אפילו לא עלה על דעתנו.

שמונים העמודים הראשונים של ספרו של לניר הינם חיבור צלול להפליא ומרוכז. מופת לענייניות ולניקיון דעת. סימן דרך. ההמשך עוסק בתיאוריה אקדמית. הטקסט נראה כנדבך בדיסציפלינת הספק, שהתחילה אז להיבנות בבית מדרשם של כהנמן וטברסקי. לפי כמה אזכורים בטקסט לניר עומד מול דניאל כהנמן כתלמיד בפני רבו. לניר מפציר בקורא להמשיך ולהעמיק בחלק האנליטי המופשט של הספר. מובטח ערך מוסף, הוא כותב, ועל מנת להיווכח בכך נחוצות לי כנראה עוד כמה עשרות שנים.

כמה עשרות שנים לאחר מכן, כהנמן זכה בפרס נובל…

על המחבר / המחברת

Avatar

אביטל פרומקין

ד"ר, מרצה במחלקה למתמטיקה, באוניברסיטת ת"א.

6 תגובות

  1. נ.
    נ. יוני 10 2019, 09:27
    לדעתי הלקחים לא הופקו עד היום

    אנחנו גרועים בלהודות בטעויות

    השב לתגובה
  2. ריש
    ריש יוני 10 2019, 20:52
    הכל טוב

    אבל מדוע נזכרת בכל זה דוקא כעת

    השב לתגובה
  3. אביטל
    אביטל יוני 11 2019, 10:27
    הקדמת המאוחר

    אתה מזכיר לי את תשובת מאו לעניין דעתו על המהפכה הצרפתית
    תודה

    השב לתגובה
  4. גד יוגב
    גד יוגב יוני 11 2019, 20:15
    אין עשיה בלי טעויות מכל הסוגים

    צריך רק להכיר בהם ולהפיק לקחים

    השב לתגובה
  5. רחמים מ.
    רחמים מ. יוני 13 2019, 13:24
    ניתוח מעניין מאוד על העבר

    אלא שאצלנו מה שהיה אתמול כבר נשכח.

    השב לתגובה
  6. ישי פרץ
    ישי פרץ יוני 14 2019, 18:33
    אין אצלנו מסורת של הפקת לקחים

    אמיתית

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!