JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הדילמה העזתית

דרושה תוכנית מעשית שתשים קץ לטרור העזתי

הדילמה העזתית ד"ר גדעון שניר
ספטמבר 14
09:30 2019

לאחרונה נשמעת ביקורת על כך שמאז מבצע "צוק איתן", שהביא לשקט של שלוש שנים, לא השכילה ממשלת ישראל להגיע להסכם מדיני עם עזה. כבר כשנה וחצי אנו חווים עימותים ואירועי טרור בגבול עזה ללא תגובה אפקטיבית מצד ישראל, למעט העברת כספים וסיוע הומניטרי, שלא רק שאינם מרגיעים את השטח, אלא נתפסים כחולשה ואף מעודדים יותר טרור, כפי שנוכחנו לראות בהתקפה המכוונת על פסטיבל שדרות. יש אף שיטענו כי ישראל קונה את ה"שקט", כביכול, בכסף פרוטקשן, שאינו אלא מסחטת כספים בסגנון מאפיונרי קלאסי.

אזרחי ישראל עומדים תוהים, נבוכים, ובעיקר מודאגים, נוכח המתרחש בגבול עזה מדי יום, ובעיקר נוכח אוזלת ידה של הממשלה לאור המצב, הנסבל אולי, אך הבלתי סביר בעליל שאליו נקלענו. הממשלה אינה מספקת כל הסבר רשמי, ומגיבה בהפצצת בניינים, ריקים לעיתים, ובהפרחת איומים ש"רק אם יעזו אז נראה להם…" ו"שלא כדאי להם להתעסק איתנו…", שברור לכולם שאלו הן מילים ללא כל כיסוי משמעותי שכבר הפכו לבדיחה גם בקרב העזתים, וגרוע מכך אף מפיחות בהם תקווה שישיגו את יעדיהם הלאומיים במהרה.

במאמר זה אנסה אפוא לתהות ולהבין מה מתרחש כאן:

ראשית, איראן: האיום האיראני הוא היעד האסטרטגי והעיסוק העיקרי של הממשלה. היא פועלת נגד ההתבססות האיראנית במרחב וזאת תוך הזנחת הטיפול בזירות אחרות שנחשבות מאיימות פחות, כמו עזה.

עמדה זו מטילה ספק ביכולות הצבא להתמודד עם מגוון משימות הגנה במקביל (ראו אזהרות האלוף בריק על אי-כשירות הצבא נוכח העורף הפגיע). יש הטוענים שאפילו נתניהו מודע לאי-כשירות הצבא ולכן נמנע מלהטיל עליו את משימת עזה.

יש לזכור שאיראן היא המפעילה את חמאס והיא הקובעת את גובה הלהבות. האם היא מנסה לגרור את ישראל לסמטאות עזה? שכן כל פעולה צבאית היום בעזה עלולה להסתיים רע לישראל בכל היבט מדיני.

שנית, מדיניות הפנים של ישראל: מדיניות הפנים מושפעת מאוד מהמאבק בטרור ובעיקר ממספר הנפגעים בנפש. תגובה צבאית תקיפה של ישראל מסתכנת בנפגעים בצידנו (אין מלחמות לוקסוס ללא נפגעים בסמטאות עזה), ובעקבותיה תמיד יהיו זעקות שבר, דיונים וביקורות בתקשורת, וועדות חקירה בלתי נמנעות – כל אלה עלולים לרפות את ידי מפקדי הצבא, ואלה לא ירצו לסכן את ראשם. ועל כן אף שהצבא כפוף להחלטות הדרג המדיני, עדיין השפעתו רבה ביותר מעצם יכולתו להציג תרחישים המלווים בתג מחיר ובהמלצות שעלולים לרפות את ידי הפוליטיקאים, במיוחד בדרך לקלפי (ראו האופן שבו אשכנזי סיכל את תוכנית נתניהו לתקוף את מתקני הגרעין של איראן). צבא המציב לעצמו כמטרה עליונה אפס נפגעים אינו יכול לנצח!

שלישית, מדיניות החוץ של ישראל:

היחסים עם הרשות הפלסטינית: אפשר להבין את ה"זעם" הפלסטיני על כך שישראל אינה מוכנה להקיז את דמה רק כדי שאבו מאזן יוכל להיכנס לעזה ללא חשש לחייו. מה גם שהנתק בין עזה לרמאללה משחק לידי ישראל ובצדק רב! כך היא נמנעת מהמלקחיים של שתי ישויות פלסטיניות עוינות לישראל, ומהצורך לאפשר כביש חוצה ישראל אוטונומי בין שתיהן (חלום בלהות).

סביר שההפרדה בין שתי הישויות הפלסטיניות המוסלמיות תהווה יעד אסטרטגי של מדינת ישראל לטווח הארוך. וכדי שזה יצליח צריך שחמאס יהיה בשלטון ברצועה ואולי גם במחיר של שריפת שדות, פינוי יישובים וחיים של אלפים תחת "צבע אדום", וכן, הוכחה לעולם שאי-אפשר לסמוך על איזשהו הסכם עתידי עם הפלסטינים בכלל. מובן שלעולם אין לדעת איזה רשע גרוע יותר יחליף את חמאס.

מדינות המפרץ: נוכח האיום השיעי האיראני נוצר אינטרס משותף ובעקבותיו שיתוף פעולה נדיר בין ישראל למדינות המפרץ. לכן סביר שברמה האסטרטגית, ישראל תכיל את הסיפור העזתי, כי כניסה מסיבית לרצועה עלולה לחבל קשות במרקם היחסים העדין הזה, משום שהקולקטיביזם הערבי תמיד ייטה בסופו של דבר לטובת עזה. הסיפור האיראני הוא אפוא הסבר מניח את הדעת להתנהגות ישראל בעת הזו מול חמאס.

ארצות הברית: "תוכנית המאה" של טראמפ הנמצאת ברקע, אפשר שתחלץ את ישראל מהמלכוד שבו היא נמצאת (איך יוצאים מהבור הזה…) או שאולי תכניס את ישראל לבעיה רצינית. אלא אם כן נתניהו מצוי לחלוטין בסוד העניין וזו הסיבה שהוא נמנע מכל זעזוע באזור! Don’t rock the boat אומרים האמריקנים.

רוסיה בעורף: רוסיה היא שחקנית נוספת בזירה, שמדיניותו של אובמה אִפשרה את חדירתה לאזור. נראה שישראל מצאה בשלב זה את הדרך להגיע להבנות ול"חלוקת עבודה", כאשר כל אחת מהמדינות מקדמת את האינטרסים שלה ברמת תיאום סבירה. ועדיין לרוסיה יש עניין לשמר את יחסיה עם איראן. כיצד תגיב רוסיה לפעילות מלחמתית של ישראל בעזה שהיא בעצם גם כלפי איראן? איננו יודעים. אולי תשמח לערער את האיראנים ולהחליש אותם כדי לשפר את אחיזתה באזור, או אולי תחמש אותם טוב יותר נוכח מתקפות ישראליות. עם פוטין קשה לדעת בדיוק.

עובדה נוספת שיש לדון בה היא שאין כרגע תוכנית מעשית שתשים קץ לטרור העזתי. מערכת הבחירות מאלצת את המתמודדים להתייחס לסוגיית עזה. הרוב לוחץ להשיב מייד את ההתרעה בכוח, לצד הגעה לאיזשהו פתרון מדיני או הסדרה עם חמאס. אלא שלא די במשאת נפש בהיעדר תוכנית עבודה שניתן לחיות איתה. אומנם במונחי תקשורת ישראליים חמאס "הוכו מכה קשה", אבל לא ניכר שהמצב הביא אותם לבקש לפתוח בשיחות הבנה בדרכי שלום לפתרון הקונפליקט, ובמקום זאת הם המשיכו להתעצם, לחפור מנהרות ולבודד את ישראל בעולם. העובדה שמיליארדי דולרים נשפכו על הרצועה במגמה לעשותה ל"סינגפור של המזרח התיכון" אינה תואמת את החזון של הפלסטינים למימוש ה"פתרון הסופי" במזרח התיכון.

האקסיומה ש"רק ישראל אשמה" והמנטרה כי "הכול תלוי רק בה", כאילו הפלסטינים הם מפגרים חסרי יכולת לגבש החלטה עצמאית לגבי עתידם באזור בדרכי שלום, וכי הכול תלוי רק במידת המוכנות של ישראל להיענות לדרישותיהם, אינן אלא מניפולציה וטעות חמורה ביותר בניהול המשא ומתן באזור. כי בעוד שהפלסטינים לא זזו במילימטר מעמדותיהם ומדרישותיהם, ישראל הסיגה ללא הרף כל קו אדום שהיא אי פעם הציבה לעצמה במשא ומתן. יש לפלסטינים די סבלנות להמתין עד שישראל, המתקשה להתמודד עם הלחץ פנימי, תמשיך לסגת ככל שניתן.

אם כן, כפי שציינתי לעיל, נכון לרגע זה אין בנמצא תוכנית מעשית שתשים קץ לטרור העזתי. יש לכך כמה טעמים: ראשית, הטרור מכוון על ידי איראן, וללא רצונה לא יהיה הסדר עם עזה. שנית, אין לחמאס כל תמריץ לשנות את מדיניותו המוצהרת ואת שאיפתו לחיסולה של מדינת ישראל, ולמטרה עליונה זו אין לדעתי כל קשר לרמת החיים של תושבי הרצועה. הציווי הדתי, התרבותי והלאומי חזק מכל מזוודות הדולרים שתיכנסנה לרצועה. כל תוכניות הפיתוח שישראל באמת ובתמים מעוניינת לקדם בעזה לרווחת התושבים – בתקווה שכשיהיה להם מה להפסיד הדבר יביא לידי הפלת שלטון חמאס, או שהרצועה תהיה מפורזת מנשק – אינן אלא הזיה והימור מסוכן ביותר. שלישית, התקווה לגייס את מצרים שתטפל בעזה אויבתה הוא חסר בסיס מציאותי. נכון שהמצרים מתעבים את העזתים המחוברים ל"אחים המוסלמים", אבל השנאה לישראל חזקה עוד יותר מכך, והם אינם מתנגדים שישראל תמשיך לדמם ככל האפשר מול עזה.

ישראל ניצבת לפני דילמה: האם לשמר את הפילוג במחנה הפלסטיני על ידי הכרה דה-פקטו בעצמאות הרצועה ופיתוחה הכלכלי באופן שימתן את הרדיקלים שבמחנה חמאס, אבל יקומם עלינו את המנהיגות, או למוטט לחלוטין את חמאס ולאפשר לרמאללה לחדש את שליטת הרשות על הרצועה. לכל מהלך כזה תהיינה השפעות דרמטיות על האזור כולו.

אני רוצה להאמין שיש לנתניהו סיבה טובה מאוד לאופן שבו הוא מתמודד עם הדילמה העזתית מלבד שרידות הבחירות הקרובות, שכן הפקרת תושבי העוטף וערי הדרום אינה מוסיפה לו נקודות זכות וגם לא מצביעי ליכוד. מן הסתם הדברים יתבהרו בהמשך.

מילה אחרונה: כולנו חפצי שלום, הוויכוח בינינו הוא רק עד לאיזו רמת נסיגה אנו מוכנים להגיע תוך סיכון ברור של עתיד המדינה.

על המחבר / המחברת

Avatar

גדעון שניר

ד"ר. מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

9 תגובות

  1. חגי מרום
    חגי מרום ספטמבר 14 2019, 10:36
    ועל זה נאמר: אשרי המאמין

    בקשר לכך שאתה ואחרים מאמינים כי לביבי סיבה טובה לדרך בה הוא נוהג.

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר ספטמבר 14 2019, 16:41
      אני מקווה לפחות

      אני לא יודע לגבי "האחרים" שאתה מדבר עליהם, אבל אני מאד רוצה להאמין שיש סיבה להתנהלות הזו שכפי שהבנת מהמאמר שיש לי מחלוקת איתה. אבל נתניהו לא טיפש (אפילו אתה וודאי תוכל ברגע של חולשת הדעת להסכים על כך), אחרת בלתי ניתפסת היא המוכנות שלו לפגוע במוניטין שלו ככה סתם..
      מה דעתך?

      השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני ספטמבר 14 2019, 21:56
      לחגי מרום הנכבד

      כניסה מעבר הגבול לעזה כדי להשמיד את המנהרות עלתה לנו ביותר מ- 60 הרוגים.
      כניסה קרקעית מסיבית לעזה כדי להשמיד את משטר החמאס תעלה לנו במאות הרוגים. גם אם נשמיד את שלטון החמאס זה יהיה עבורם ניצחון אדיר.
      ונגיד שכך יהיה – מה אחר כך? נחזור לנהל את הרצועה?
      למרות זלזולך הבולט בביבי אין ספק שיש לו מדיניות בקשר לרצועת עזה.
      קודם כל – מניעת הרג חיילינו לחינם.
      את הטיפול בעזה יש לבצע על ידי אש מנגד והרתעה.
      ובראש ובראשונה – אפס הרג חיילים שלנו, כפי שהדבר מתנהל בשנה וחצי האחרונות.
      כנראה שיצטרכו לחזור על הנכבה הקטנה שגרמו לעזתים לפני 5 שנים.

      השב לתגובה
  2. אזרח מהמרכז
    אזרח מהמרכז ספטמבר 14 2019, 12:03
    פעם אחת צריך להכנס לשם בכל הכוח

    נשלם מחיר אבל פעם אחת צריך לחסל את הבעיה

    השב לתגובה
  3. רגוע מאוד
    רגוע מאוד ספטמבר 15 2019, 12:38
    ראש הממשלה כבר התחייב לפתור הבעיה

    במבצע גדול. וכשהוא מבטיח הוא הרי מקיים. והנה בעוד כמה ימים הבעיה מאיחורינו והמאמר מיותר.

    השב לתגובה
  4. טובה בהירי
    טובה בהירי ספטמבר 18 2019, 11:14
    נתפנה לעזה רק אחרי

    שנגמור את המלחמות בנינו

    השב לתגובה
    • לטובה בהירי
      לטובה בהירי ספטמבר 18 2019, 22:47
      מלחמות בינינו

      מלחמות בינינו לא יגמרו אף פעם. על זה עוד כתבו בתנ"ך.
      רק עם נכנס למלחמה כזו או אחרת, בעזה, או בלבנון, המלחמות בינינו יפסקו לתקופה קצרה ואח"כ – הכל מחדש.

      השב לתגובה
  5. חזאי
    חזאי ספטמבר 18 2019, 19:56
    עוד כמה ימים אויבינו יבינו את הבעיה שלנו

    הבעיה הפנימית הגדולהואז תחזור בכל העוצמה גם הבעיה העזתית

    השב לתגובה
    • ג
      ג ספטמבר 19 2019, 19:34
      מהי הבעיה?

      מהי איפוא הבעיה הפנימית הגדולה אצלנו לדבריך שיש בה להדאיג עד כדי כך?

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!