JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הלקח שהפקנו מפינוי ציר פילדלפי

נטישת גבול הירדן מבטיחה לנו קטסטרופה רבתי

הלקח שהפקנו מפינוי ציר פילדלפי ד"ר יצחק דגני
יוני 27
19:30 2020

בעקבות מאמר בשם "יהיה או לא יהיה", שפרסם פרופ' גדעון ביגר באתר זה ב-18 ביוני 2020, התעורר בינינו ויכוח נוקב. במהלך הוויכוח טענתי שאם נוותר על גבול הירדן, למען שלום כפי שטען ביגר, תאבד ישראל יכולת להתגונן כנגד הטרור האסלאמי-רדיקלי. ביגר טען שאינו מבין כיצד גבול הירדן יגן על ישראל מפני סכנות הגלומות באסלאם הרדיקלי שממילא תוקף ברחבי העולם. אינני מבין כיצד טחו עיניו של פרופ' ביגר מראות את היתרונות החיוניים שגבול הירדן מקנה למדינת ישראל. בהקשר זה נזכרתי בציר פילדלפי ז"ל.

ב-1979 הושלמה מסירת חצי האי סיני לידי המצרים. היה זה אחרי שנחתמה שורת הסכמים עימם. הראשון היה הסכם הפרדת כוחות שנכרת בין הגנרלים יריב וגמאסי אחרי הפסקת האש במלחמת יום כיפור. האחרון היה ההסכם שנחתם בין בגין לסאדאת בקמפ דייוויד שהביא לשלום בין ישראל למצרים. כיוון שהמצרים סירבו בכל תוקף לקבל לידם בחזרה את רצועת עזה, נאלץ צה"ל להקים את ציר פילדלפי שחצץ בין חצי האי סיני לבין רצועת עזה. הציר נמשך משפת הים התיכון, לאורך הגבול בין מצרים לרצועת עזה, עד מחסום כרם שלום. הוקמה גדר גבול, נבנו מוצבים וביניהם נסלל כביש מחבר ששימש גם לסיורים ממונעים, לצורך שליטה ובקרה על הגבול בין מצרים לבין רצועת עזה, שנותרה בידי ישראל.

כיוון שבתפקידי האחרון בשירות המילואים בצה"ל השתייכתי ליקל"ז (יחידת הקישור לכוחות זרים) נתבקשתי לשמש כקצין קישור לצבא המצרי ולכוח הרב-לאומי, שהתפרס בסיני מתוקף כוחו של הסכם השלום שנחתם בין ישראל למצרים. במשך תקופות מילואים רבות הזדמן לי לסייר לאורך הגבול מהים ועד אילת. עיקר פעילותי התרכזה באזור הגבול בין סיני לרצועת עזה לאורך ציר פילדלפי, והיא כללה גם קשר עם קצינים מצרים ועם סגל הכוח הרב לאומי (MFO). כך למדתי את מה שהיה כרוך ביתרונות שציר פילדלפי תרם לצד הישראלי.

ב-2005 ראש הממשלה אריאל שרון הגה את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה. נוצר ויכוח בתוך ישראל לגבי תוכנית שרון. היו שתמכו. היו שהתנגדו. ידוע לי אישית שראש הממשלה שרון לא תכנן למסור את ציר פילדלפי לעזתים. הוא התכוון להותיר ציר זה, כ-14 ק"מ אורכו וכ-1.5 ק"מ רוחבו, בידי ישראל, על מנת שישמש כחיץ בין מצרים לרצועת עזה.

מזכירת המדינה האמריקאית פרופ' קונדוליסה רייס התייחסה בחיוב לתוכנית ההתנתקות. אולם היא טענה שללא מסירת כל שטח הרצועה לעזתים כולל ציר פילדלפי, ההתנתקות לא תהיה מושלמת. היא לחצה נמרצות על שרון כדי שישראל תיסוג גם מציר פילדלפי. בישראל התעורר ויכוח על הנושא. השתתפתי בוויכוח והשמעתי דעתי בפורומים רלוונטיים וכמו כן העליתי את הדברים על הכתב בהתאם. היה לי ברור לחלוטין שאם ישראל תצא מציר פילדלפי, אף שבשטח מוצבים כוחות ה-MFO ו"שוטרים" מצרים, הציר יהפוך לכברה שדרכה יחדירו לרצועה כל מה שיידרש, כדי להפוך אותה למחנה טרור, שיכוון את חיציו כמובן אל "עוטף עזה".

על פי אותו היגיון, שכיום מלווה גם בניסיון היסטורי, אין כל ספק שאם תעז ישראל לפנות את גבול הירדן, יהפוך גבול זה לכברה שדרכה יזלגו אך תוך איו"ש כלי נשק, אמצעי חבלה, ציוד צבאי למינהו, מפקדי ומאמני ארגוני טרור, וגורמים מממנים כדוגמת שליחים של איראן והסולטנות הטורקית החדשה. כך יהפוך איו"ש למחנה טרור הרבה יותר גדול מרצועת עזה, שיהיה מופנה ישירות אל ליבת מדינת ישראל. כל היישובים הממוקמים מעפולה שבצפון, לאורך כל הקו הירוק, עד חבל יתיר יהפכו ל"עוטף איו"ש". את זה אף אחד לא יוכל למנוע. לא בית המלוכה הירדני (אם הוא ישרוד) לא הממסדים הירדני והישראלי ולא המעצמות למיניהן. זניחת הירדן כגבולה המזרחי של ישראל יביא, ללא כל ספק, לחורבנה של מדינת ישראל.

אין להבין כיצד פרופ' ביגר אינו מפנים את הסצנריו הצפוי במקרה של נסיגת ישראל מנהר הירדן, מקיבוץ טירת צבי עד ים המלח. הוא טוען שאם "נרדוף אחרי השלום ונבקשהו" נביא אותו והטרור ימוש ממקומותינו. אפשר לסכם חיבור זה עם ציטוט המשפט "אשרי המאמין". אולם העניין יותר מדי רציני. אל לנו לשגות בפנטזיות. חיינו ועתידנו מונחים על כף המאזניים. יהיה מי שיגיד "אחרי המבול". אינני גורס כך. אני מבקש להזהיר את כולנו – אל נתפתה לעצות מלומדים המטיפים לנו לסגת מגבול הירדן. לא בגלל "שתי גדות לירדן", אלא כיוון שחיינו ועתידנו קשורים בקשר אמיץ עם הביטחון בארץ ישראל.

הגם שחברים נכבדים כמו פרופ' גדעון ביגר ודומיו ממשיכים להטיף לנו מחזיונותיהם, אל לנו להיגרר אחרי "חזיונות שלום" מסוג זה. יש להפנים ולזכור – שלום יהיה כל זמן שאנו נהיה חזקים מכל מקבץ של אויבינו יחדיו. חוזקה של מדינה מתבטא גם במהות גבולותיה. אין לי ספק שישיבתנו על הירדן מונעת חדירה של טרור לתוך ישראל, כמו גם שנטישת גבול הירדן תפתח מסלול התדרדרות ביטחונית של המדינה, שלבטח תתגלגל לקראת תבוסתה בעתיד.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

6 תגובות

  1. אלירן כהן
    אלירן כהן יוני 28 2020, 18:01
    בלי להחזיק בנקודות אסטרטגיות

    לא נצליח להשיג שלום

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יוני 28 2020, 18:48
      למר אלירן כהן היקר

      נכון מאד. וגבול הירדן הוא קו (שעשוי מהרבה נקודות) אסטרטגי החשוב ביותר.

      השב לתגובה
  2. דוד פישר
    דוד פישר יוני 30 2020, 20:54
    מותר לחשוב שהיציאה מחיר פילדלפיה לא

    החמירה את המצב? עובדה. כמה נהרגו לפני וכמה אחרי.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יולי 01 2020, 16:18
      למר דוד פישר

      צריך להבדיל בין היציאה מרצועת עזה לבין היציאה מציר פילדלפי.
      היציאה מרצועת עזה מנעה הרוגים רבים. בזה הנך צודק. ניתן היה לפנות את הרצועה אך להישאר בפילדלפי. זה היה מונע חלק גדול מאד מההתחמשות של הרצועה ובניית ה"עולם התת קרקעי" שם.

      השב לתגובה
  3. נילי גרנק
    נילי גרנק יולי 01 2020, 12:38
    ולפני פינוי הציר לא הבריחו נשק לעזה?

    שכחת?

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יולי 01 2020, 16:24
      לגב' נילי גרנק

      צודקת. גם לפני פינוי הציר הבריחו נשק לעזה. החשוב הוא העניין הכמותי. לפני כן היה קשה להכניס נשק לעזה וגם לבנות בונקרים ומנהרות. אחרי הפינוי הברחת הנשק ואמצעי החבלה ובניית הבונקרים כולל מנהיגי מחבלים וכו' הפכה לזרם אדיר שכיום מתפוצץ על הראש שלנו.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור