JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

למי קראת "שפן"?

תורת המשחקים בעימות בין ישראל לחמאס

למי קראת "שפן"? כיפת ברזל צילום: צה"ל
יולי 14
17:43 2014

במציאות המורכבת של ימינו, המושתתת על אילוצים מדיניים וחברתיים ועל התפתחות טכנולוגית המאפשרת דיוק ושליטה במידת ההרס, מלחמה אינה נחשבת לאפשרות לגיטימית והאפשרות המועדפת היא הפעלה מוגבלת של הכוח. בניגוד לעבר, המטרה כיום היא להניע מהלכים מדיניים מול יריב לא באמצעות פירוקו המוחלט מכוחו, אלא באמצעות הנעתו לשינוי התנהגותו מתוך רצון. השליטה של הדרג המדיני על המהלכים הצבאיים הדוקה הרבה יותר. הצבא כבר לא מקבל חופש פעולה להפעלת הכוח ונדרש לאישור של הדרג המדיני עבור כל פעולה. זאת ועוד, החלופה של הפעלת הכוח הצבאי נשקלת רק לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות, וגם אז הפעלת הכוח מוגבלת בדרך כלל.

ואכן גם במבצע הנוכחי "צוק איתן", אף על פי שהקול הצבאי חותר לכניסה קרקעית, ההחלטה של הדרג המדיני על כניסה קרקעית בוששה מטעמים שונים, בהם לגיטימציה, חשש מאבידות בנפש, חשש להיגרר לעימות ממושך ועוד. טרם קבלת ההחלטה רוצים המנהיגים להיות בטוחים שאכן מוצו כל האפשרויות. בניגוד למלחמות העבר שבהן ניתן חופש פעולה (כמעט) מלא לצה"ל, ראש הממשלה רוצה להיות עם היד על הדופק ולאשר כל פעולה ומהלך צבאי בטרם הוצאתו לפועל. לשם ביצוע יעיל של המהלך המדיני נדרשת התאמה בין המהלך הצבאי ליעד המדיני שאותו הוא נועד לשרת. לכן נשמע לאחרונה שוב ושוב הביטוי "תכנית יציאה", שפירושו שלישראל אין שום כוונה להיכנס למבצע בלי לדעת בבירוראיך תצא ממנו ואיך תסתיים הפעולה. זאת ועוד, הצבא מנסה להסביר לדרג המדיני מה ייחשב  כהישג עבורו ומה לא. כל עוד נושאים אלו אינם מוגדרים ומשביעי רצון מתחילתם ועד סופם, ישראל לא תצא למבצע.

בשנים האחרונות מופיע בתכניותיו המבצעיות של צה"ל הרעיון "מדרגות הסלמה" כדרך אפשרית ולעתים אף מועדפת להפעלת הכוח הצבאי. הסלמה הדרגתית של הכוח הצבאי אמנם מנוגדת לחשיבה הרווחת בקרב אנשי צבא, הגורסת כי יש לתקוף את היריב באמצעות הכוח הצבאי המלא כבר בתחילת המערכה, אך נתפסת כמענה לאילוצים המדיניים והחברתיים.הפעלה מוגבלת של כוח משמעה שקיים דיאלוג בין הדרגים המדיניים של שני הצדדים המיושם באמצעות יצירה מכוונת של סיכון. התקדמות הדיאלוג נעשית בצעדים קטנים ואחר כך המתנה לתגובת הצד השני. הצעדים מהווים את דרגות הסיכון. כל שלב של הסלמה מגדיל את הסיכון להידרדרות, וככל שהסיכון יהיה בלתי נסבל יותר עבור היריב, כן תגבר מוכנותו לשנות את התנהגותו לשם סילוק הסיכון. בעימות בין ישראל לשכנותיה הסיכון הוא לרוב הידרדרות למלחמה כוללת, ובמקרה הנוכחי – כניסה קרקעית לרצועה.

גם ישראל וגם החמאס יוצאים בהצהרות מרחיקות לכת שלא יחששו ללכת עד הסוף ומחכים לראות מי ימצמץ ראשון.  אפשר להסביר את התנהגותם באמצעות משחק ה"שפן" (The Chicken), מודל הלקוח מתורת המשחקים. השם "צ'יקן" מקורו במשחק שבו שני נהגים דוהרים זה לעבר זה במסלול התנגשות; אחד חייב לסטות, אחרת שניהם ימותו בהתנגשות. המשחק מדגים עימות בין שני שחקנים שבו אף שחקן לא מוכן לוותר כדי להגיע לפשרה. אם שני השחקנים יתעקשו שלא לוותר, התוצאה תהיה הגרועה ביותר עבור שניהם.התוצאה הטובה ביותר עבור שני הצדדים תהיה פשרה, אך לפשרה מסוג זה יש עלות שאיש מהם לא מוכן לשלם: העלות היא האופן שבו ייתפס הצד שוויתר. בין ישראל לחמאס המאבק כרגע הוא לא על טריטוריה, אף לא על שחרור אסירים או על הכרה במדינת ישראל. הסיבה האמתית לחוסר הנכונות לוותר היא תדמית. אף צד לא רוצה שיזכרו אותו כ"שפן".

לכן בימים האחרונים החל החמאס לבנות לעצמו סולם ירידה מהעץ, סולם שעשוי מהצבת תנאים. דרישות החמאס אמנם משמעותיות עבורו, אבל העניין המשמעותי יותר הוא יציאה מהמהלך בכבוד. אם יצליח לומר לאנשיו "סיימתי את הלחימה כיוון שמדינת ישראל נכנעה לדרישותיי", הוא  גם מסיים את הלחימה שבכל יום שעובר שוחקת את כוחותיו, וגם יוצא מהמהלך בכבוד. אם החמאס היה חושב אסטרטגית הוא היה מקפיד להציב תנאים עמומים, כלליים ובלתי-מדידים. כך הוא יכול להסכים לכל הסדר שהוא ולהודיע שהשיג את דרישותיו. אך רשימת התנאים המפורטת שהוא שוטח לא מאפשרת לישראל להתייחס לדרישותיו.

כרגע תוצאות המשחק הן מאוזנות פחות או יותר. ישראל החלה בתקיפות נקודתיות מהאוויר, הסלימה לפלטפורמה הימית ומאיימת בכניסה קרקעית, בעוד חמאס מנסה לשבש את חיי האזרחים הישראלים בשטח רחב ככל האפשר והשיא הוא הירי על תל אביב. זוהי תמונת הניצחון שהוא מצייר לעצמו והוא מצליח לא רע. הדרך היחידה של ישראל למחוק את התמונה הזו היא להגיע להישג משמעותי. הישג כזה ניתן יהיה להשיג רק באמצעות כניסה קרקעית. זוהי המדרגה הגבוהה ביותר. אמנם הסיכון במהלך זה משמעותי, אך תועלתו מבחינה תודעתית ומעשית תהא גבוהה. מצב העניינים היום אינו מאפשר לישראל שלא להיכנס. האיום נמצא באוויר ולאחר שיתמלאו כל התנאים למימושו – חוסר כניסה יתפרש כפחד, וזו עשויה להיות תמונת הניצחון המשמעותית של החמאס. איומים נועדו למנוע את הפעלת הכוח באמצעות הפחדת היריב ממכה עתידית וכואבת, אבל הבעיה באיום היא שאם מתקיימים התנאים למימושו – אין מנוס מלהוציאו לפועל. אחרת בפעם הבאה שישראל תאיים האיומים ייתפסו כאיומי סרק. כמדינה שמבססת חלק מעליונותה על תדמית, ישראל לא יכולה להרשות זאת לעצמה.

על המחבר / המחברת

Avatar

לירז מרגלית

ד"ר לפסיכולוגיה. מרצה במרכז הבינתחומי. יועצת בתחום התנהגות הלקוח המקוון. חוקרת ויועצת בתחום תהליכי שיתוף חשיבה אסטרטגיים.

2 תגובות

  1. עמיר
    עמיר יולי 14 2014, 21:56
    בכל מקרה אנחנו נצא לא בסדר

    נדמה שתמיד כל דבא פועל בסוף לרעתנו

    השב לתגובה
  2. דן
    דן יולי 15 2014, 09:02
    תגובה

    לא משנה מה סיכמו כדי להגיע להפסקת אש הזו, בסוף מה שייוותר בזיכרון הקולקטיבי זה שלא פחדנו מכניסה קרקעית

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!