מכתבו של מפקד חטיבת גבעתי
עם התחזקות התרבות ההלניסטית באזור, ולאחר החורבן הגדול וכישלון מרד בר-כוכבא, חש רבי יהודה הנשיא כי היהדות הולכת להישמד ואיתה גם כל "התורה שבעל פה". הוא מיהר לקבץ ולערוך את הטקסטים הרלוונטיים ובשנת 200 לערך נחתמה המשנה – קובץ שכלל את התורה שבעל פה (ההלכה) ואת דברי החכמים הגדולים. התלמוד, שבא אחר כך, מצטט את המשנה ומפרש אותה, והוא הקובץ הכתוב החשוב ביותר ליהודים, אחרי התורה. חז"ל, שערכו וכתבו את ספרות ההלכה, הכניסו בה את כל הסוגיות שעולות או שעשויות לעלות בחייו של יהודי. דבר אחד בלבד הם השמיטו מהכתבים, ובכוונה תחילה: חז"ל התנערו מלאומיות יתר, ממיליטריזם ומגיבורי המלחמות בעבר ובמקרא. הם ראו בזה חולי וגורם ישיר לחורבן ולתפוצת היהודים בגולה. בכל דברי חז"ל כמעט שאין אזכור למרידות היהודים לאורך כל השנים, בארץ או בתפוצות; כמעט שאין אזכור לגיבורי המלחמה המקראיים, ליהודה המכבי או לבר-כוכבא. רוב המידע שיש לנו על מאורעות המרידות מגיע מיוסף בן מתתיהו, מהיסטוריונים רומאים ומספרים שנשתמרו בקרב קהילות נוצריות. לפי חז"ל, דמות הגיבור היהודי שיש לשאוף אליו הוא תלמיד חכם ושקדן שענווה היא עבורו ערך עליון. כך הפך דוד המלך, לוחם עשוי ללא חת, לתלמיד חכמים רך ועדין, וכך הפך בר-כוכבא גיבור המרד למשיח שקר.
בסוף המאה ה-19 קרא מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ל"שינוי ערכין". הוא יצא נגד התרבות היהודית הרוחנית ונגד הרפיסות האופיינית למסורת ולהגות התלמודית, הרבנית וההלכתית, וביקש להשיב על כנם מושגים ונטיות ערכיות ששקעו בתהום הנשייה של היהדות. בן-גוריון, תלמיד מובהק של ברדיצ'בסקי, פעל יותר מכל אחד אחר, ובנחרצות, להשלמת המהלך ולסילוק הדת. כך הוחלפה היהדות בישראליות, כך נמחקו אלפיים שנות הגות ועשייה תרבותית וספרותית. ההיסטוריה נלמדת מתקופת התנ"ך עד לגיבורי המרד האחרונים, ומתחילה שוב עם הציונות ועם לידתו של הגיבור הישראלי.
בעשור האחרון אנו עדים לתהליך מוזר. הגיבור כבר איננו ישראלי אלא יהודי, צה"ל ינצח בזכות התפילות והמסורת של העם, והאם גם אתה כבר קראת פרקי תהילים בכיכר רבין? או לפחות נשאת תפילה לשלום החיילים ולהצלחת מבצע "צוק איתן"? הציונות, שהייתה בתה המורדת של היהדות והתנכרה מאז ומתמיד לדת ולמסורת היהודית, משתלבת היום עם הדת למעין יציר מוזר. אלה השותפים למקימי מדינת ישראל בחלומם על מדינת לאום חילונית כבר הפכו להיות מיעוט. הציונות, לפי העם, העלתה על נס את הדת ואת שמירת המסורת. ואם אינך רוצה לקרוא תפילה או פרק מתהילים אז אתה לא יהודי, לא ציוני ובכלל אתה עוכר ישראל, אז לך כבר לברלין.
תהליך מוזר זה המשלב בין הלהט וההערצה לגיבורי המלחמה המקראיים והמיליטריזם של הציונות ובין הדת והמסורת ההלכתית, מתבטא במלוא תפארתו במכתבו של מח"ט גבעתי לחייליו לפני מבצע "צוק איתן". מח"ט גבעתי מבקש מחייליו "להכרית את האויב" כיוון שהאויב "מנאץ ומגדף את אלוקי ישראל", ולסיום הוא גומר בתפילת שמע ישראל. המח"ט איננו כותב שאנו נלחמים באויב כדי להגן על אזרחי המדינה ועל ריבונותה, או מכיוון שארגון טרור תוקף אותנו. אין אנו נלחמים בשם מדינה דמוקרטית וריבונית. אנו נלחמים – ואת זה הוא מסביר פעמיים למי שלא הבין – כיוון שהאויב "מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל".
הרבה אנשים עלולים לחשוב שאין הדבר נורא כל כך, אבל האמת היא שאמירה שכזאת, לא זו בלבד שהיא מעמידה את הלוחמים החילוניים בגבעתי בחוסר נעימות, אלא היא אף מעמידה את המדינה ואת הצבא בקו אחד עם ארגון הטרור שבו נלחמים. שכן, בשם הדת אנו נלחמים, בשם אלוקי מערכות ישראל שהאסלאמיסטים בעזה חירפו, גידפו וניאצו.
אבא קובנר, שהיה קצין תרבות ראשי של חטיבת גבעתי, והוציא אין ספור דפי קרב על מנת לרומם את רוח הקרב של החיילים, ודאי מתהפך בקברו.
(מכתבו של מח"ט גבעתי מצורף)
וממש לא מפתיע