JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מה לא למדנו מדרך התנהלותו של ערפאת

מחשבות בעקבות סיפורו של האלוף (מיל) סמיה

מה לא למדנו מדרך התנהלותו של ערפאת יאסר ערפאת צילום Hans Jørn Storgaard Andersen commons.wikimedia.org
אפריל 10
20:29 2016

מדי שנה מאז הרצח הנתעב מתכנסים ביום הולדתו של יצחק רבין החברים ב"חוג הארבעה בנובמבר", כדי להעלות את זכרו ולשמוע פרקי היסטוריה מתוך מסכת חייו המדהימה. רבין, הצבר האולטימטיבי, מילא שורת תפקידים אשר איש לפניו לא מילא, וכנראה גם אחריו לא ימלא. הוא היה הרמטכ"ל של מלחמת ניצחון שאין שנייה לה. מילא בהצלחה יתרה את התפקיד הדיפלומטי מספר אחת בשירות החוץ של ישראל. היה שר ביטחון וראש ממשלה בשתי קדנציות. בערב מיוחד לזכרו, שהתקיים ב-10 במרס 2016, נשא דברים לזכרו, בין יתר הנואמים הנכבדים, האלוף (מיל) ד"ר יום טוב סמיה. בהיותו תת-אלוף בשירות פעיל מונה סמיה על ידי ממשלת יצחק רבין, לנהל את החלק הביטחוני בשיחות עם אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין). השיחות הללו הובילו להסכם שעליו חתמו רבין וערפאת ביום 28 בספטמבר 1995. 37 ימים אחרי חתימת הסכם זה נרצח רבין על ידי יהודי בן עוולה.

על פי מה שסיפר האלוף סמיה, בהסכם נכללה רשימה של כמה עשרות טרוריסטים רצחניים עם דם על הידיים, שישראל דרשה שלא להתיר להם להיכנס לשטחי איו"ש ועזה. זאת כאשר אלפי חיילי צש"פ (צבא השחרור הפלסטיני) בראשות ערפאת, יעברו מטוניס לשטחי הרשות הפלסטינית. הצש"פ גורש מירדן בספטמבר השחור והתמקם בדרום לבנון, ומשם הוא הטריד את ישראל. בעקבות ההתנקשות בשגריר ארגוב בלונדון בשנת 1982, ריסק צה"ל את מדינת אש"ף בדרום לבנון וגירש את חיילי צש"פ לטוניס.

אחרי מלחמת המפרץ הראשונה והתייצבותו של ערפאת לצד סדאם חוסיין, עצרו מדינות הנפט הערביות את תמיכתן הכספית באש"ף והארגון הטרוריסטי הזה נכנס לתקופתו האומללה ביותר. על רקע זה נסחף ערפאת המובס לשיחות עם ישראל. מן הצד הישראלי ניהלו את השיחות שלושה דוקטורים צעירים ונאיביים: ביילין, הירשפלד ופונדק. התוצאה הייתה הסכמי אוסלו וייסוד "מזרח תיכון חדש", כפי שקבע אז שר החוץ שמעון פרס, שהיה הבוס של שלושת הדיפלומטים הצעירים הללו.

ביום שערפאת עמד להיכנס בדרך היבשה ממצרים דרך מעבר רפיח לעזה בראש שיירת חיילי צש"פ, קיבל סמיה, אשר היה הקצין הבכיר בשטח והממונה על המגעים עם הפלסטינים, ידיעה מאחת מזרועות המודיעין של ישראל ששלושה טרוריסטים, מאלו שכניסתם לישראל נאסרה, צורפו לשיירת המכוניות של ערפאת בכוונה להבריח אותם לתוך מדינת ישראל. אל הידיעה צורפה הנחייה שלא לעצור את השלושה, כיוון שהיה חשש שברגע האחרון כל עניין ההסכם יתפוצץ.

תא"ל (באותה העת) סמיה לא השלים עם ההוראה שלא לגעת בשלושת הטרוריסטים. בהיותו חייל ממושמע הוא חש צורך לדווח לממונים עליו ולקבל את הנחיותיהם. הוא התקשר לסגן הרמטכ"ל באותה העת, האלוף אמנון ליפקין שחק, לשם כך. האלוף ליפקין שחק החליט לקשר את סמיה עם ראש הממשלה רבין, כדי שישמע ממנו מה יש לעשות. תגובת רבין לסמיה הייתה: אתה הקצין הבכיר בשטח, אתה מחליט מה לעשות. אני אגבה אותך בכל מקרה.

כזה היה רבין. נתן אמון במפקדים שעבדו תחתיו והעניק להם חופש פעולה. בעת הצורך נתן להם גיבוי, ואפשר להם להפעיל שיקול דעת כפי שרק מפקד הנמצא בשטח יכול להפעיל, מתוך ראייה בלתי אמצעית של המצב. סמיה הניח לשיירה של ערפאת לעבור, אך תוך כדי כך קיבלו חייליו הוראה לעצור לביקורת את הרכב שבו התחבאו שלושת הטרוריסטים האמורים. כאילו במקרה מצאו החיילים את הטרוריסטים ברכב והורידו אותם לצורך "תשאול", שהפך מיד למעצרם ולכליאתם בישראל. שיירת ערפאת המשיכה בדרכה ונכנסה לעזה. אף תקרית דיפלומטית לא התפתחה כתוצאה מכך, והיתר היסטוריה.

הרבה לקחים ניתן להפיק מדרך ההתנהלות של ערפאת אחרי חתימת הסכמי אוסלו. לא רק נאום "הקורייש" המפורסם שלו במסגד בדרבן, דרום אפריקה, ולא רק המימון של ספינת הנשק "קארין איי", ששכנע את הנשיא בוש הבן לנתק את הקשר עם ערפאת. אלא ההתנהגות ה"ערפאתית" לאורך כל הדרך, השקרים, ההסתה, הטרור ועוד, חייבים לעורר מחשבות בלבנו. השחיטה ההדדית שמבצעים כיום השכנים שלנו זה בזה, חוסר יציבות משטריהם, הפיגור הכלכלי והטכנולוגי ועוד כהנה וכהנה, מוכיחים ללא ספק שעדיין אין בצד הפלסטיני עם מי לעשות שלום או למי להתיר להקים מדינה פלסטינית לצד ישראל.

ערפאת הוליך שולל את שלושת הדוקטורים. סיפורו של האלוף סמיה רק מחזק את הידיעה שערפאת "עבד" עלינו כבר אז. אחרת, מדוע ניסה להבריח לתוך ישראל שלושה טרוריסטים אשר הוא בפירוש הסכים, בחוזה כתוב בציון מפורש של שמותיהם, למנוע את כניסתם לישראל? היה לו ברור שישראל דרשה למנוע את כניסתם מידיעה שהם ישובו לעסוק בטרור. למרות זאת הוא ניסה להבריחם לתחומי ישראל. דהיינו ערפאת ידע, כבר בעת שחתם על הסכם אוסלו הראשון, שהטרור לא ייפסק. הייתי מייעץ לכל מי שמנהל כיום שיח עם הפלסטינים, ולמי שמתכוון לנהל עמם שיח בעתיד, לא להתעלם מהסיפור הזה. אם לא למדנו אז, מוטב לחזור על החומר וללמוד היטב לפני שניגשים למועד ב'. כי במועד ב' אסור להיכשל.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

6 תגובות

  1. ע.
    ע. אפריל 12 2016, 14:02
    סיפור מדהים

    דוקא בקטע של גיבוי הדרג הפוליטי לדרג הצבאי

    השב לתגובה
  2. טוראי במיל'
    טוראי במיל' אפריל 13 2016, 16:38
    יאסר ערפאת לא היה צדיק

    גם אנחנו עשינו כמה תרגילים
    למה כל הזמן להסתכל אחורה ולמצוא תירוצים להמשיך את המצב הרע שלא מוביל לשום מקום טוב
    אולי לשנות קצת הגישה ולחפש חיוב?

    השב לתגובה
  3. מסכים
    מסכים אפריל 14 2016, 21:27
    אני מסכים שכולנו תחמנים

    גם הפלשתינים וגם היהודים
    לכן לא יהי שלום

    השב לתגובה
  4. ליאור
    ליאור אפריל 15 2016, 07:50
    עראפת היה טיפוס קשה ומסוכן

    ואנחנו עשינו אתו הסכם

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אפריל 15 2016, 22:31
      תודה למגיבים

      לליאור – אתה צודק. הוא אשר עמד מולנו.
      למסכים – הפלסטינים לא תחמנים. הם אומרים את האמת. לא רוצים כאן מדינה יהודי.
      לטוראי – מסכים אתך. לשנות את הגישה. מה אתה מציע? לא מספיק להגיד לשנות את הגישה. זה לא רציני.

      השב לתגובה
  5. יום טוב סמיה
    יום טוב סמיה פברואר 21 2020, 10:47
    תודה ותיקון טעויות

    https://www.facebook.com/1580846725543962/videos/335347357223312/?v=335347357223312

    תודה על העלאת הנושא. ליתר דיוק ההסכם עליו שקדנו נחתם ב 4 מאי 1994 בקהיר ולא בספטמבר 95. הקישורית הנ"ל כולל את הסיפור המלא על הדרך בה מנעתי את את כניסת המחבלים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור