JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מהפכת תרבות

50 שנה למהפכת התרבות בסין – ומה קורה אצלנו?

מהפכת תרבות תמונה:Fxqf commons.wikimedia.org
יולי 11
09:30 2016

השנה מלאו 50 שנה לפרוץ מהפכת התרבות בסין (1966). בעקבות הכרזתה של שרת התרבות מירי רגב על פרוץ "מהפכת התרבות" אצלנו, מעניין יהיה לנדוד לסין הרחוקה, ולראות האם יש שוני או דמיון בין מהפכת התרבות בסין לבין מהפכת התרבות בישראל.

עשר השנים שבין 1966 ל-1976 תיזכרנה לעד כעשר השנים האבודות של סין. לפי דרישתו של מאו דזה דונג, יו"ר המפלגה הקומוניסטית הסינית, אימצה המפלגה מסמך קצר המתריע על הימצאות בוגדים "בורגנים" עמוק בשורות המדינה, החברה והמפלגה. מסמך זה היה האות לפתיחת המהפכה ולדרישה לחינוך מחדש של האזרחים. האידאולוגיה של המהפכה הייתה מבוססת על שנאה כלפי המשכילים, מעמד הביניים, העירונים, וכמובן, מבקרי המשטר. האויב העיקרי היו השכבות האלטיסטיות, המשכילות, תושבי הערים הגדולות ובעלי המקצועות החופשיים. אלו הוכרזו "כאויבי המדינה" ונאמנותם הוטלה בספק.

מהפכת התרבות, גבתה, לפי כמה הערכות, יותר ממיליון קורבנות; היה זה אחד האירועים הטראומטיים ביותר בהיסטוריה של סין המודרנית. מהפכת התרבות הייתה בעיקר מאבק באינטלקטואלים שמתחו ביקורת על השלטון. מטרת השלטון הייתה הנהגת רפורמות, והחדרה מחודשת של ערכים אידיאולוגיים כפי שהוגדרו על ידי מאו דזה דונג.

החדרת הערכים והבטחת נאמנות מלאה של האזרחים לשלטון חייבה קיום קבוע של שיעורי תזכורת בבתי הספר המתארים את חיי העבר האומללים של רוב האזרחים טרם המהפכה. פועלים ואיכרים נקראו להרצות בבית הספר כדי להסית את התלמידים נגד האליטות. כמו כן בבתי הספר חדלו ללמד על פי תכנית הלימודים הרגילה, והחלו ללמד על פי תכנית לימודים חדשה, שהוכתבה על ידי המנהיגות הפוליטית. גם המורים הוחלפו. כל מי שנחשב לאינטלקטואל, לדעתן או למתנגד לשלטון פוטר והוגלה לקולחוזים רחוקים. רובם לא חזרו לבתיהם. מאו, היה אסטרטג גאוני שדאג קודם כול לכוחו האישי, יצר פולחן אישיות סביב מנהיגותו והפעיל את מהפכת התרבות כדי לעקוף את ההנהגה ואת מוסדות המפלגה.

המוטו של מהפכת התרבות היה הרס כל דבר שייצג את התרבות הישנה, המתנשאת, האליטיסטית. הספרים היו מטרה עיקרית בפקודת ההרס של מאו. חברי "המשמרות האדומים" הכריזו על ספרים שלא נכתבו במרוצת החודשים האחרונים, ולכן לא ציטטו את מאו בכל עמוד, כעל "עשבים רעילים" שאינם מבטאים את תרבות ההמונים. יצאו מכלל זה ספרי הקלאסיקה המרקסיסיטית וספריהם של סטאלין ומאו.

כדי לעורר את האוכלוסייה לפעולה, היה על מאו להוציא את הסמכות מידי המפלגה ולבסס נאמנות וצייתנות מוחלטות כלפיו בלבד. הוא נזקק למשטר אימים, כלומר, משטר אימים כה חזק שיבטל כל שיקול אחר וימחץ כל פחד אחר. תוך זמן קצר, הוקמו כמעט בכל עיר ועיירה בסין קבוצות צעירים שנקראו "המשמרות האדומים". סטודנטים, תיכוניסטים ולעתים תלמידים בבית ספר יסודי אשר יצאו למאבק נגד האליטות, הבורגנים והקפיטליסטים שהסתתרו כביכול בשורות המפלגה. המורים ה"בוגדים והמשכילים", הועמדו לדין על ידי תלמידיהם אשר קיימו מעין משפטים עממיים משפילים, רוויי אלימות, שבהם נדרשו המורים להתוודות על פשעי מחשבה למיניהם.

הצעירים, בני עשרה ובראשית שנות העשרים לחייהם היו השליחים האידיאליים להפצת המהפכה. הם חונכו על ברכי פולחן האישיות הקנאי של מאו ועל הדוקטרינה הלוחמנית של "מלחמת המעמדות". הם ניחנו בכל מעלות הנעורים – מרדנות, חוסר פחד, להט להילחם למען מטרה "צודקת" וצמא להרפתקה לפעולה. הם גם היו חסרי אחריות, נבערים, קלים לתמרון ונוטים לאלימות. רק הם יכלו לתת למאו את הכוח האדיר שלו היה זקוק כדי להטיל אימה על החברה כולה וליצור תוהו ובוהו שיטלטל ואחר כך ינפץ את אושיות החברה. משפטים דוגמת "מרידה בסמכות", "מהפכה בחינוך", "החרבת עולם ישן כדי שעולם חדש יוכל להיוולד" ו"יצירת אדם חדש" – שכולם משכו לב רבים במערב בשנות השישים – פורשו כקריאות לפעולה אלימה.

ב-18 באוגוסט 1966 התקיימה עצרת המונים בכיכר טיאן-אן-מן במרכז בייג'ינג, בהשתתפות יותר ממיליון צעירים. לין ביאו, שר ההגנה, נשא נאום שבו קרא למשמרות האדומים לצאת מבתי הספר לנתץ את שהיה שייך לעבר: "רעיונות ישנים", "תרבות ישנה", "מנהגים ישנים", ו"הרגלים ישנים".

בעצרת ההלשנה הראשונה שנערכה בכיכר ב-18 ביוני 1966, הוכו, ספגו בעיטות ואולצו לכרוע שעות על ברכיהם יותר משישים פרופסורים וראשי מחלקות, ביניהם נשיא אוניברסיטה. הם אולצו לחבוש כובעי ליצן עטורים בסיסמאות משפילות על ראשיהם. דיו נשפכה על פניהם כדי לעשותם שחורים, כצבע הרוע, וסיסמאות הודבקו על כל גופם. סופרים, אמנים ומדענים בעלי שם, ואלה שיצאו להם מוניטין מקרב רוב בעלי המקצועות החופשיים האחרים, כמי שעד כה נהנו מזכויות יתר בתקופת השלטון הקומוניסטי, גונו ונרדפו כעת כ"סמכויות בורגניות-ריאקציונריות".

בשנת 1967 הוקמה "רשות המהפכה" שהייתה מורכבת מחבורתו של מאו. "רשות המהפכה" פעלה כמו חצר מלכות מימי הביניים, שנבנתה סביב נשים, דודנים וחצרנים מתחנפים. בשנה זאת גם החלה ההגליה של אנשים מהעיר אל הפריפריה. מיליוני יושבי ערים שנחשבו ל"אינטלקטואלים" הוגלו לכפרים מרוחקים בשממות סין. העירונים היו אמורים לחיות בכפרים, בין האיכרים, כדי שאלה "ייחנכו אותם מחדש". מאו טען שאנשים בעלי השכלה נחותים לעומת האיכרים הבורים, וכי עליהם להישתנות כדי לדמות יותר לאיכרים. בסך הכול נשלחו לכפרים כחמישה עשר מיליון צעירים, באחת מתנועות האוכלוסין הגדולות ביותר בהיסטוריה.

נוסף על כך, מערכת החינוך בכל רחבי סין חדלה לפעול ביוני 1966. לא היו ספרים, מוזיקה וסרטים, תיאטרון, מוזיאונים או בתי תה, ולמעשה התרבות הסינית, בת אלפי השנים, נהרסה.

מהפכת התרבות של מאו דזה דונג גרמה לזעזוע פוליטי קטסטרופלי, לשואה כלכלית, ולהרס החברה והתרבות הסינית. מהפכת התרבות המיטה על סין עשור של שברון לב, השפלה ואלימות קטלנית. ייתכן שגם היום יש בסין אנשים שעדיין רואים במהפכת התרבות עידן של שחרור והתחדשות, שבו "העם" נטל את הכוח מאליטות מסתגרות ומתנשאות. לאור כל זאת, עלינו לחשוב מה משמעות "מהפכת תרבות" אצלנו?

על המחבר / המחברת

ניצה נחמיאס

ניצה נחמיאס

עורכת מדור: חברה. פרופסור למדע המדינה. מרצה אורחת באוניברסיטת מרילנד , (קמפוס טאוסון) ובאוניברסיטת תל אביב. מחברת ועורכת של ארבעה ספרים ומספר רב של מאמרים. מרצה בכינוסים אקדמיים ומקצועיים ברחבי העולם.

4 תגובות

  1. בנימין
    בנימין יולי 11 2016, 13:13
    אי אפשר להשוות

    שם היה שלטון דיקטטורי קיצוני ופה יש בכל זאת דמוקרטיה.

    השב לתגובה
  2. ראובן ירקוני
    ראובן ירקוני יולי 13 2016, 10:48
    פוקח עיניים

    השאלה האם מירי רגב למשל מבינה במה מדובר.

    השב לתגובה
  3. תרבותי
    תרבותי יולי 15 2016, 15:51
    מי יקבע מיהו תרבותי ומי לא?

    תמיד השכבות השליטות מנסות להגן על מה שהן מחזיקות ביד ולא רוצות להפסיד החזקה בשליטה.

    השב לתגובה
  4. מוחה
    מוחה יולי 22 2016, 10:20
    מה שקרה בסין גומה למה שקורה בטורקיה

    אבל ממש לא למה שקורה בישראל

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!