JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

דו"ח ביטון, מספיק בקושי

מרֶגל התרנגולת ועד לחזון החדש של החברה הישראלית

דו"ח ביטון, מספיק בקושי ארז ביטון צילום: Asibit commons.wikimedia.org
יולי 22
09:30 2016

היטיב לעשות השר נפתלי בנט, הן ביוזמה לקדם את מורשת יהדות המזרח במערכת החינוך והן בכך שהציב בראש הוועדה את המשורר המוערך ארז ביטון. אך למרבה הצער, בזה מסתכמות כל החדשות הטובות מן המהלך החשוב הזה. כיהודי ציוני ומזרחי שמחתי מאוד שהנה הגיעה העת להשמיע את קולה של יהדות המזרח ולבטא את תרומתה המכרעת לבניין החברה והארץ. אך לאחר קריאה של הדו"ח השמן והמשמים, בן מאות עמודים, נותר בי טעם של החמצה גדולה של הזדמנות היסטורית.

בראש כל סדרת ההחמצות של הדו"ח אני מעמיד את החסר הבולט בהצגת החזון של החברה הישראלית מנקודת מבט מזרחית. הדו"ח פותח באמירות, חשובות כשלעצמן, בעניין תיקון העוול שנגרם ליוצאי ארצות האסלאם. שימת דגש יתר על סוגיית האפליה והקיפוח של המזרחיים, גם אם היא נכונה, מעמידה אותנו המזרחיים בעמדת בכיינים ומזמינה ביקורות מטופשות בנוסח רגלי התרנגולת של אורשר (ואני מתנגד בתוקף לפיטוריו מגל"צ, לא זו דרכנו). החבורה המרשימה של האינטלקטואלים המזרחיים בוועדת ביטון, לא חשבה כלל על ההזדמנות הנדירה להציע ניסוח חדש של האתוס הישראלי ולהציג את החזון שלה לבניית חברה שוויונית ומתוקנת. דרכי פעולה אמורות להיגזר מן החזון, ובאין חזון נראה הדו"ח כשמיכת טלאים. כך גם הוחמצה ההזדמנות להציג את האחריות החברתית של קבוצות וארגונים מזרחיים ואת תרומתם לשיח הציבורי בדבר עתידה של מדינת ישראל.

דו"ח ביטון ממוקד כולו בתיקון המצב במוסדות החינוך הפורמלי. כך למשל הוא עוסק בהרחבה בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי וכן במוסדות להשכלה גבוהה. בולט מאוד היעדרה של תפיסה הוליסטית, הרואה את החברה הישראלית בכללותה ומקדישה משקל שווה גם לקהילה ולסביבה החברתית שבה הילדים גדלים. זוהי לקות המאפיינת כמעט את כל מערכת החינוך. היא מתעלמת מן הפערים העצומים בין מה שהילדים מקבלים בבית הספר לבין מה שקורה במשפחה ובקהילה.

בהמשך למיקוד במערכת החינוך הפורמלי בלבד, מציע הדו"ח להקצות מאות מיליוני שקלים לאוניברסיטאות הגדולות, בעיקר למחלקות להיסטוריה ולספרות. זהו תיקון חשוב, אך אין כל פרופורציה בהקצאת המשאבים למוסד הנתפס בעיני הציבור כמרוחק, מתנשא ושייך לחוג מצומצם של אנשים. יהדות המזרח היא בעיקרה יהדות עממית, ומדדי ההצלחה שלה אינם מסתכמים בהשגת תואר אקדמי. במקום לפזר משאבי עתק לאוניברסיטאות יש להשקיע הרבה פחות כסף בהקמת מכון מחקר ומעורבות חברתית שיבטא את תפיסת העולם המזרחית. אני מודה בפה מלא שאני מתקנא מאוד ב"מכון שלום הרטמן", העושה עבודה לדוגמה של חיבור בין האקדמיה לשטח. תמהני איך נעלם הדבר מעיני כל עשרות חברי ועדת ביטון.

כדי להציג את העושר התרבותי של קהילות המזרח, הדגיש הדו"ח את מורשתן של כמה עדות כאלה ואחרות (אני נמנע מלהזכיר אותן). כבן לעדה הכורדית, לא מצאתי כל התייחסות לקבוצת המוצא שלי, שתרמה ליהדות את שימור השפה הארמית המדוברת, החשובה לא פחות, אם לא יותר, מן הלדינו או מן היידיש. חשתי שחברי הוועדה הדירו אותי ולא ספרו אותי בכלל המזרחיים. תהיתי כיצד מי שרוממות תיקון הקיפוח בגרונו, פועל באותו דפוס התנהגות שנגדו הוא יוצא. למען האמת לא נעלבתי (התנחמתי בצלחת קובה חמוסטה). דעתי המקצועית בעניין זה היא שצריך לבחור אחת מן השתיים, להזכיר את כל קבוצות הזהות או לא להזכיר אף אחת מהן.

הוועדה בלבלה בין תפקידה לבין תפקיד ועדת היישום, האמורה לבוא בעקבותיה. הדברים באו לידי ביטוי חריף כאשר בהמלצותיה בתחום הספרות כללה רשימת יצירות לתכניות הלימודים. לא מתפקידה של ועדת ביטון לחבר תכניות לימודים ואף לא להציע רשימת יצירות מבלי להתייעץ עם אנשי מקצוע מתחום הפדגוגיה. גם כאן אורבת הסכנה שיישכחו יוצרים חשובים או יצירות של קבוצות זהות שונות, וגם כאן עלולה הקבוצה שבאה לתקן לגרום לקלקול גדול. לכך יש להוסיף שחברי הוועדה מיהרו לחלק את עור הדוב רק בין היוצרים שהם מכירים ומוקירים.

העניין האחרון שהיכה בי בקריאת הדו"ח הוא אי-הסדר שמצוי במסמך. נראה כאילו יש בו הדבקות של מסמכים שכתבו אינטלקטואלים נכבדים ממקצועות שונים, מבלי שמישהו יעבד ויתכלל את החומר הרב. נראה כאילו הדו"ח נערך ונארז בחיפזון ולא מתוך שיקול דעת. הדבר יוצר תחושה של חובבנות בבניית מסמך כה חשוב ומוסיף לתחושת ההחמצה הגדולה של ההזדמנות ההיסטורית. אמנם כן, חשיבותו של הדו"ח היא בעצם קיומו, ובכך שהצליח להעמיד על סדר היום של מדינת ישראל את המורשת התרבותית העשירה של יהדות המזרח. אך אל לנו להסתפק בכך. עלינו לתבוע בדין את תיקונו המידי מפני שהוא מספיק בקושי.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

5 תגובות

  1. ל
    ל"ל יולי 22 2016, 10:18
    גישה מאוזנת

    ולא מתלהמת

    השב לתגובה
  2. אבישי
    אבישי יולי 23 2016, 17:40
    לעג לרש.

    כל הועדות הללו סופם (ומטרתם) להתמוסס. מאוחר מדי ומעט מדי.

    השב לתגובה
  3. ללא תווית
    ללא תווית יולי 24 2016, 17:41
    שאלות של כן ולא

    אתה מכיר תלמיד שקופח בשל היותו מזרחי?
    אתה מכיר חייל שקופח בשל היותו מזרחי?
    אתה מכיר סודנט שקופח בשל היותו מזרחי?
    אתה מכיר איש הייטק שקופח בשל היותו מזרחי?
    וכן הלאה
    הבעיה בכלל אחרת ולא נובעת מקיפוח ממוסד

    השב לתגובה
  4. יצחק דגני
    יצחק דגני יולי 26 2016, 14:14
    דו"ח ביטון

    יעקב ולשני המגיבים,
    דו"ח ביטון הינו מסמך מטופש שנכתב ע"י וועדה בראשות אדם לא רלוונטי באמצעות מימון ומינוי שניתן מאת שר חינוך דילטנטי התוך מטרה פוליטית בלתי ראויה.
    חבל על זמן הוויכוח. מי שמנסה להשוות את הפרהוד עם השואה ראוי לו שילך ללמוד קצת (לא הרבה) היסטוריה.
    הצרה של מדינתנו האהובה היא שאנשים כמו בנט נעשים שרי חינוך, שקד – משפטים, אריאל – חקלאות ועיקור חתולים, ליברמן – ביטחון, צרעי – פנים.
    תגידו לי אתם השתגעתם?

    השב לתגובה
  5. תותי
    תותי יולי 29 2016, 14:18
    בסוף עוד יתברר אם כך שעוזי ברעם

    קרוב של ביבי (המיזרחי החדש)

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!