JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יצר האדם אלים מנעוריו

האם ישראל הפכה לחברה אלימה?

יצר האדם אלים מנעוריו יצחק רבין ז"ל צילום: Sgt. Robert G. Clambus commons.wikimedia.org
ספטמבר 03
09:30 2016

"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות" מתוך נאומו האחרון של רבין לפני הירצחו, 4 בנובמבר, 1995.

אלימות מוגדרת כשימוש בכוח פיזי או בכוח פסיכולוגי כלפי אדם אחר, בעל חיים, חפץ ואף צמח, וכל זאת במטרה לגרום לפגיעה גופנית או נפשית. אנשים אלימים נתפסים בעיני החברה כאנשים שליליים, תוקפניים, מסוכנים, שיש צורך לשלוט עליהם אפילו על ידי סילוקם מהחברה באמצעות מאסר ממושך. בשנים האחרונות חלה עלייה ברמת האלימות בעיקר נגד נשים וילדים. מהות האלימות ואופייה השתנו בעשורים האחרונים ואנו עדים לשכיחות גוברת של "שיימינג" או העלבה ופגיעה בכבודם, בשמם הטוב, ובמעמדם של אנשים מכל הגילים באמצעות השימוש ברשתות החברתיות, המאפשרות התעללות וירטואלית באנשים. זוהי פגיעה מסוכנת לא פחות ולעתים מזיקה וקשה אף יותר מהתעללות פיזית.

אולם האלימות ברשת היא רק פן נוסף לתופעה והיא לא הפסיקה או הפחיתה את האלימות הפיזית. בשנים האחרונות אנו עדים לגל אלימות חדש מצד בני נוער, אשר תוקפים סתם כך ללא סיבה עוברי אורח ברחוב או בזמן נהיגה. זוהי תופעה מלחיצה ומדאיגה המעלה כמה שאלות לגיטימיות באשר לסיבות המובילות את בני הנוער הצעירים להתנהג באלימות כזו כלפי אנשים אשר מעולם לא פגעו בהם.

הפסיכולוג הנודע ד"ר זיגמונד פרויד הסביר כי לדעתו האלימות היא חלק אינטגרלי מהאישיות שלנו. בכל אדם קיים יצר אלימות. היצר הזה נובע מהפחד מהמוות המקנן בכל אחד מאתנו. החרדות והפחדים גורמים לאנשים להתנהג בצורה פוגענית והרסנית. תיאוריה זו של פרויד הלכה והתפתחה במהלך השנים וכיום ידוע שלכל אדם אכן יש יצר הרסני ותוקפני בתוכו, אך יש באישיותנו מנגנוני בקרה והתנגדות המסייעים ומאפשרים לנו לשלוט ביצר זה ולרסן אותו בהתאם לנסיבות, גם אם הן מעצבנות ומכעיסות, ועלולות להיות קשורות לגורמים אחרים.

השאלות המרכזיות החשובות להבנת תופעת האלימות הן אלו: האם התוקפנות היא תכונה מולדת או נרכשת? האם האלימות מובנית באישיותנו – באישיות של כל אדם – או האם היא נוצרת כתוצאה מדחפים מסוימים הבאים לידי ביטוי אלים במצבי לחץ? האם התוקפנות מתגברת עם השנים, דהיינו האם בני נוער נעשים תוקפניים יותר עם השנים או האם התוקפנות ה"טבעית" הקיימת בנו נחלשת והאנרגיות שהיא מייצרת מוסבות לפעילויות גוף ונפש יצירתיות, אלטרנטיביות? מה תפקידה של התוקפנות בתהליך ההתפתחותי של האדם? ואיך להתייחס לגילויי התוקפנות? האם נגדיר כ"תוקפנות" רק התקפה שלא נעשתה לה פרובוקציה מוקדמת? האם אקט של הגנה עצמית יכול להיחשב ל"תוקפנות"?

בעיה נוספת היא הסמנטיקה: ל"תוקפנות" יש לכאורה מילים נרדפות, כגון זעם (Rage), כעס (Anger), שנאה (Hate), הרסנות (Destruction), ומילים נוספות המתארות אותה. יש הסוברים כי קיימים שני סוגי "תוקפנות" – תוקפנות מוצדקת, שהיא תמיד תגובתית, הגנתית ואינה מזיקה, ותוקפנות מצד התוקף, אשר משתמש באלימות פיזית או מילולית ללא פרובוקציה. תוקפנות מהסוג השני נובעת תמיד מדחף פנימי, והיא התקפית בבסיסה, הרסנית, בלתי מוצדקת ושלילית.

דרווין התייחס לתוקפנות כאל תכונה נרכשת. לטענתו, מינים שונים על פני כדור הארץ רכשו תכונה זו במהלך האבולוציה והצליחו להעבירה מדור לדור. הוא תיאר מלחמת קיום מובנית בטבע אשר אחראית להתפתחות היצורים והצמחים. התוקפנות היא ניצול יתרון פיזי מסוים על מישהו אחר (מתחרה) לשם שימור וקידום הגזע, ומכאן שאין בה פגם. "ההישרדות של המתאימים" היא לדעתו של דרווין תוצאה של מאבקי כוח ועוצמה שיש בהם באופן מובנה וטבעי אלימות, ובעיניו אין הדבר שלילי, אלא מחויב המציאות עקב מאבקי ההישרדות של המינים השונים בטבע. העולם המדעי הושפע רבות מתורתו של דרווין ואין ספק כי פרויד כרופא שאב מרעיונותיו של דרווין.

כדי להמחיש את ממדי תופעת האלימות בחברה שלנו, ברצוני להביא להלן ממצאים מרכזיים המתייחסים לעבירות אלימות שהתרחשו בין השנים 2003–2012.

בשנים 2003–2010 התרחשו בממוצע 620,000 עבירות אלימות בשנה. כלומר 1,700 עבירות אלימות ביום (כולל שבתות). ב-210,000 מהמקרים, בכ-27% מהעבירות היו נפגעים!

בשנת 2012, לעומת שנת 2011, חלה עלייה של כ-14% בעבירות השוד. עם זאת, בשאר העבירות: מין, אלימות חמורה ואלימות קלה, חלה ירידה בשנת 2012 לעומת שנת 2011.

מהמחקרים עלה ממצא מעניין, המעיד על כך שגורם התרבות הוא גורם מרכזי בתקיפות אלימות: רקע דתי – במרבית מקרי האלימות משתייכים התוקף והקורבן לאותו רקע דתי. מכאן ניתן להקיש שכדי למגר את האלימות יש צורך בפעילות חינוכית-תרבותית שהיא יעילה הרבה יותר מענישה!

סוגיה נוספת שנחקרה היא הגיל. בני כמה רוב התוקפים? האם גורם הגיל משפיע ותורם לעליית רמת האלימות או לירידתה? או האם הוא משפיע על רמת התוקפנות של האדם התוקף? מה גיל הנתקפים? האם אנחנו נמצאים בסכנה אם אנחנו שייכים לקבוצת גיל מסוימת (קשישים למשל)? הסטטיסטיקה מראה ש-55% מקורבנות עבירות המין הם מקבוצות גיל של בני 17-0. כלומר עלינו לשמור על ילדינו! התוקפים החשודים הם בגילאי 18–44 והם מבצעים כ-40% מכלל עבירות המין. ככלל עולה מן הנתונים כי קבוצת הגיל של בני 18–44 מבצעת את רוב הפשעים האלימים המדווחים למשטרת ישראל.

ממצא לא מפתיע הוא המגדר – במרבית מקרי האלימות התוקפים הם גברים.

ממצא מדאיג מאוד הוא האלימות בין בני משפחה (אלמ"ב) ועבירות מין – משנת 2005 חלה עלייה במספר עבירות האלימות במשפחה ועבירות מין שנרשמו בחדרי המיון בישראל, ומשנת 2009 עלו מספר הפניות על עבירות מין למרכזי הסיוע בארץ, כמו כן חלה עלייה בחומרתן.

בארה"ב מחלקים את האלימות לשני סוגים: אלימות בנפש (כולל אונס ותקיפות אישיות אחרות) ואלימות רכוש (כולל עבירות צווארון לבן). הפ-בי-אי הודיע שבשנת 2015 ירד מספר עבירות הרכוש ב-4.2%, ואילו בישראל נראה כי עבירות הרכוש שמסתיימות באלימות נמצאות דווקא בעלייה, לדוגמה ניסיון גניבת הרכוש בבית אלעזרי בימים אלו ממש, מקרה שהסתיים בהריגת התוקף ומעיד גם הוא על התופעה.

נשאלת השאלה האם אנחנו חברה אלימה? ואם כן – מדוע, וכמובן כיצד אפשר למגר את התופעה? שאלות אלו צריכות להטריד לא רק את מקבלי ההחלטות אלא את כל אזרחי המדינה.

האם ענישה חמורה יותר מהנהוגה בארץ, היא התשובה ההולמת לתופעת האלימות הגוברת? יש החושבים כך. ענישה היא הדרך המקובלת בעולם המערבי להגיב על תקיפות אלימות הן פיזיות והן מילוליות ווירטואליות ("שיימינג"). המצדדים בדרך זאת אומרים שענישה גורמת להרתעה, לעשיית צדק, להעברת מסר חד-משמעי של "הפשע לא משתלם". ענישה היא מסר חשוב ומשמעותי, הן לתוקף והן לנתקף. הוקעת מעשה התקיפה כלפי הפוגע, והעברת מסר של תמיכה והגנה כלפי הנפגע.

הענישה זוכה לפופולאריות בעיקר כשהיא ננקטת בסמוך לחשיפת אירוע אלים. ברם התוצאות לאורך זמן אינן מוכיחות את אמיתות התזה הזאת. תוקפים חוזרים לסורם, ובתי הסוהר מלאים בעבריינים היוצאים מהכלא ונכנסים אליו כדבר יום-יומי. הענישה, אם כן, אינה גורמת לעבריין לשנות את דרכיו! ובדרך כלל אינה מביאה אותו לקחת אחריות על מעשיו, להתחרט ולשנות את דרכיו. גם מבחינת הנפגע הענישה לרוב מאכזבת. היא אינה מביאה לו תיקון ופיצוי ואינה מונעת את המעשה האלים הבא. יתרה מזאת, ענישת התוקף כאמצעי בלעדי להפחתת אלימות היא חסרת סיכוי. זה אולי ירחיק אותו מהחברה וימנע ממנו לבצע פעולות אלימות לתקופה מסוימת, אולם זהו פתרון קצר טווח לבעיה ארוכת טווח. לפעמים התוקף אפילו מרגיש "קורבן" וכועס על המערכת המענישה אותו, בטענות כגון "כולם עושים את זה", "למה דווקא אני נענש?" "למה תפסו דווקא אותי?"

ובכן, מה ניתן לעשות? יש חוקרים הטוענים ששיפור המצב הכלכלי-חברתי הוא הכלי היעיל ביותר למלחמה באלימות. העלאת רמת החיים, מיגור העוני, ובעיקר חינוך יחסלו את האלימות. ברם העובדות מוכיחות שאף שמוקדי האלימות הם אכן באזורי מצוקה – פתרונות כלכליים-חברתיים לבדם אינם מבטיחים ירידה או היעלמות האלימות.

חברה ללא אלימות, או ניסיונות להקים "עיר ללא אלימות" מצריכים שינוי תרבותי עמוק ודבקות בערכים חברתיים המגנים אלימות כאמצעי להשגת מטרות פוליטיות, כמו רצח רבין או מטרות כלכליות או חברתיות. החברה בישראל צריכה לאמץ תרבות של מאבק ללא אלימות, נוסח מורשת גאנדי. האם ישראל מוכנה למהפך תרבותי כזה? אינני בטוחה בכך.

על המחבר / המחברת

ניצה נחמיאס

ניצה נחמיאס

עורכת מדור: חברה. פרופסור למדע המדינה. מרצה אורחת באוניברסיטת מרילנד , (קמפוס טאוסון) ובאוניברסיטת תל אביב. מחברת ועורכת של ארבעה ספרים ומספר רב של מאמרים. מרצה בכינוסים אקדמיים ומקצועיים ברחבי העולם.

8 תגובות

  1. אסף
    אסף ספטמבר 03 2016, 11:21
    לא שיימינג, הכוונה היא סייבר בולינג

    מאמר מרתק. יחד עם זאת ראוי לבצע תיקון קל: תקיפה אלימה ברשת היא בריונות רשת (סייבר בולינג) ולא שיימינג.

    השב לתגובה
  2. י.
    י. ספטמבר 04 2016, 09:49
    כעת האלימות חדרה גם לבתי הספר

    אני מודאגת מה קורה שם עם בני הצעיר. אני חוששת לו כי לא בטוחה ששומרים עליו בפני אלימות אפשרית.

    השב לתגובה
  3. גדי
    גדי ספטמבר 04 2016, 16:13
    מזמן הפכנו לאלימים

    ישראל הפכה לאומה אלימה ולא סובלנית מזה שנים רבות.

    השב לתגובה
  4. פנינה חנני
    פנינה חנני ספטמבר 04 2016, 22:53
    אלימות זאת לא תכונה אנושית אישית

    אלא חברתית

    השב לתגובה
  5. ניצן
    ניצן ספטמבר 06 2016, 13:40
    די לקרוא את הטוקבקים

    משהו מזעזע
    אלימות בדרגת על

    השב לתגובה
  6. הגר מאיר
    הגר מאיר ספטמבר 07 2016, 09:13
    יש כאן ערבוב

    בין אלימות רגילה לבין אלימות פוליטית.

    השב לתגובה
    • פרופ' ניצה נחמיאס
      פרופ' ניצה נחמיאס ספטמבר 11 2016, 08:38
      אלימות כתרבות ולא כאמצעי הגנה

      הגר,
      לדעתי אין הבדל מהותי בין אלימות "רגילה" לאלימות "פוליטית"- אלימות היא איסטרטגיה לתקוף אויב או להתגונן מפני אויב. לכן אלימות צריכה להפריד בין אלימות תוקפנית או אלימות הגנתית. בשני המקרים מתבצעת פעולה אלימה (מילולית אן פיזית) נגד איום – כדי לחסלו.
      המאמר שלי מדגיש את העובדה שלעיתים קרובות אנחנו נוקטים באלימות כדי להתמודד עם אויב בשעה שיש אפשרות להתמודד עם האויב ללא אלימות. כאשר אלימות הופכת להיות חלק מהתרבות והסביבה שלנו אנחנו אפילו לא שוקלים אמצעים אחרים להתמודד עם אויב- אנחנו פונים לנשק האלימות – ללא צורך- כתוצאה מכך אנחנו הופכים להיות חברה אללימה.

      השב לתגובה
  7. מנחם גילה
    מנחם גילה ספטמבר 17 2016, 21:33
    בשוויץ אנשים לא גדלים אלימים

    בישראל כן
    והמסקנה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!