JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ביטון דער נעבעך

שעבוד הנרטיב המזרחי לטובת פוליטיקה ימנית לוחמנית

ביטון דער נעבעך ארז ביטון צילום:Asibit commons.wikimedia.org
ספטמבר 13
09:30 2016

ידיד יקר שלי, רב בישראל, איש ההתיישבות ביהודה ושומרון, העביר אליי בצהלת שמחה מייל שהופץ על ידי יו"ר הבית היהודי, ובו נתבשרו חברי המפלגה כך: "מהיום נציין את יום גירוש היהודים מארצות ערב במערכת החינוך בישראל. אנחנו ממשיכים ליישם את המלצות ועדת ביטון, ולבנות סיפור יהודי-ישראלי שלם". באותם הרגעים שקראתי בתדהמה את הדברים הללו עלה בדעתי זיכרונו המבורך של סבי, ששון נחום עליו השלום, שבחר לעלות לארץ ציון מכורדיסטן עם כל החמולה הנרחבת שלו, ממניעים ציוניים דתיים. הוא ויתר מרצון על משרת מפקח בשירות הממשלה העיראקית. אף לא פעם אחת הזכיר סבי את המונח "גירוש". הוא ידע להעניק לערבים את כל הכבוד מן הבחינה התרבותית, ובצד זאת לחשוד בהם בכל פעם שביטחון היהודים התערער.

דו"ח הוועדה שבראשה עמד המשורר המוערך ארז ביטון, היה כשלעצמו מחדל גדול, הן בתכניו והן באופן עריכתו והצגתו. על כך עמדתי במאמר אחר בעיתון זה (דו"ח ביטון, מספיק בקושי, 22.7.16). מטרתו של הדו"ח הייתה להציע תיקון של התפיסה החינוכית בכל הנוגע למורשת יהדות המזרח. התיקון בא להציג את תפארת התרבות של יהדות המזרח, את גאוותה ואת הרוח הציונית המפעמת בה מאז עלייתה לארץ ישראל. עתה באה מפלגת הבית היהודי ומבקשת להציגה כחבורת פליטים מגורשים, נחשלים ונדכאים.

אני מודה שהתעורר בי כעס רב למקרא הדברים הללו, ואת תגובתי לחברי הטוב פתחתי בהערה סרקסטית ולפיה אני שמח מאוד שמעתה יש גם לנו, המזרחים, שואה משלנו ולא נצטרך לקנא יותר באחינו האשכנזים. הסיפור המזרחי אמנם איננו שונה באופן עקרוני מהסיפור האשכנזי. סבי המנוח היה עד לפרעות הפרהוד בשנת 1946 בעיראק. משמע, גם שם, כמו באירופה, היו רדיפות. אך סבי היה גם חלק מתנועה גדולה של יהודים שבחרה לעלות לארץ ישראל כהגשמה של התפיסה הדתית הציונית שלה, לא פחות מאנשי תנועת המזרחי האשכנזית. הדברים לא היו שונים בקרב רוב קהילות המזרח האחרות. שאלתי כמה מחבריי, בני מוצאים מזרחיים שונים, אם אי פעם שמעו מהוריהם על גירוש ותשובתם הייתה שלילית לחלוטין. אדרבא, חלק מהם דיווחו על געגוע עז לסביבה התרבותית ולתנאים הכלכליים הטובים.

מי שעיניו בראשו, מבין מיד שיש כאן ניסיון לשכתב את ההיסטוריה לצרכים פוליטיים, וביטון דער נעבעך (ביטון המסכן) הוא לא יותר ממכשיר בידי פוליטיקאים. לא ניתן לנתק את הטענה "גירוש היהודים מארצות ערב" מהסכסוך הישראלי-ערבי, ואם לדייק, מהסכסוך עם הפלסטינים. אני מוכן לקבל את הטענה שחלקים מיהדות המזרח נושלו מנכסיהם ונעשו פליטים, ויש בכך טענה הולמת כנגד אותן מדינות מרושעות. אני גם מוכן להשתמש בטענה זאת בבוא העת אם וכאשר ייפתח משא ומתן לשלום. אך אינני מוכן בשום פנים ואופן לגיוס יהדות המזרח ככלי לניגוח הפלסטינים וככלי המרחיק את השלום במקום לקרבו. היהודים-הערבים אמורים לשמש גשר של שלום, ויש לצפות מהם ליטול יותר אחריות ולנקוט יוזמות שלום מכל עמדה חברתית שבה הם נמצאים, ללא תלות בחסדיו של גביר פוליטי מימין או משמאל. אילו קראו אנשי הבית היהודי היטב את דו"ח ביטון, היו מגלים לאכזבתם את המכנה התרבותי המשותף של יהדות המזרח עם העולם הערבי. אם נרצה, אין קיום למורשת תרבות יהודי המזרח ללא התרבות הערבית. מי שלא מכיר בכך, איננו מכבד בכנות את יהדות המזרח ואת מורשתה.

ההתייחסות המתנשאת למזרחים בישראל לובשת כעת צורה חדשה ומתוחכמת. את המסר הסמוי שלה ניתן לנסח בערך כך: "אנחנו, יושבי הארץ הזאת, נעניק לכם, מתוך האבירות האופיינית לנו, מעט מקום בתכניות הלימודים. אתם, המגורשים, תשמשו בידינו כלי להרחקת כל סיכוי להסדר עם הערבים". הדברים אינם שונים במידה רבה ממפלגת המערך, שידעה "לשחד" קומץ מנהיגים מזרחיים ובדרך זאת לשלוט בהם בעריצות נבזית. כאן, במסגרת הצינית הזאת, נעשה שימוש לא הוגן בדו"ח ביטון. זהו עלבון הן למחברי הדו"ח והן לכל מי שיודע להעריך את זהותו גם ללא רוחב הלב המדהים של אנשי הבית היהודי. ביטון דער נעבעך יוצא מכוסח מכל הצדדים. קנו אותו בנזיד עדשים, משתמשים בו ככלי פוליטי, לא ממש מיישמים את המלצותיו ולבסוף הצליחו להקים נגדו כמה מאחיו המזרחיים, ובכללם כותב שורות אלו. לנוכח כל זאת, ביטון האיש וביטון הסמל החברתי שרוי בשתיקה מעיקה עד מאוד.

רעיון חגיגות יום הגירוש הצליחו להעלות את חמתו של רבי וידידי ד"ר מאיר בוזגלו, יו"ר תנועת תיקון. בביקורת שפרסם בדף הפייסבוק שלו הוא טוען: "יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאירן הוא רעיון בעייתי ביותר…. חשוב לדבר על יום הכרת הטוב. מוסלמים קיבלו אותנו לארצותיהם באופן שביחס לעולם הנוצרי הוא נדיב ביותר. הציונות לא צריכה הצדקות לקיום המדינה… ועדת ביטון אין לה קשר לתביעות של רכוש של ארצות ערב… עם ישראל משווע לתקווה חדשה ולהיקלטות באזור בו אנו נמצאים" (8.9.16). לפיכך, את יום "הגירוש" נעשה, חבריי ואני, כיום חג של "הכרת הטוב" ושל שיתוף פעולה תרבותי בין ערבים ליהודים, לזכר המורשת המשותפת רבת-השנים ולהפחת תקווה מחודשת בתהליך השלום.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

9 תגובות

  1. חנה שטרן
    חנה שטרן ספטמבר 13 2016, 11:17
    השם של המאמר

    נדרשו לי כמה שניות לקלוט מה הכותרת
    הרגת אותי מצחוק
    בול

    השב לתגובה
  2. פרעק
    פרעק ספטמבר 13 2016, 14:47
    אנשי השמאל עוג לא הבינו

    משהו השתנה. לא עוד.

    השב לתגובה
  3. נדב ר.
    נדב ר. ספטמבר 14 2016, 12:58
    אמן

    אמן ואמן!

    השב לתגובה
  4. פ.
    פ. ספטמבר 15 2016, 10:04
    שאלתם פעם את עצמכם

    למה עולים מרוסיה שהגיעו חסרי כל לארץ לא לפני הרבה שנים ושהוותיקים בארץ אשכנזים וספרדים לא קיבלו אותם יפה, טיפסו מהר למעלה ועקפו חלק מהוותיקים?

    השב לתגובה
  5. אבנר גלעד
    אבנר גלעד ספטמבר 16 2016, 22:46
    נימין לא טוב

    השמאל לא קים יותר

    השב לתגובה
  6. אשכנזית אסלית
    אשכנזית אסלית ספטמבר 17 2016, 13:16
    כל מילה

    מסכימה ומכבדת כל מילה במאמר
    חבל שלא רוב בני המזרח חושבים כמוך

    השב לתגובה
  7. חברתי
    חברתי ספטמבר 17 2016, 21:29
    מתי יסגרו פצעי העבר?

    נדמה שבמקום להגליד הם נפתחים על ידי הסתה פוליטית.

    השב לתגובה
  8. מזרחי
    מזרחי דצמבר 08 2016, 13:47
    אם זה היה שעבוד לטובת משהו זה היה סביר

    אבל זה שיעבוד נגד משהו, ושיעבוד קשה, וזה כבר חמור.

    השב לתגובה
  9. שירה
    שירה דצמבר 10 2016, 20:52
    צודק

    כל מילה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!