JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יהודית דמוקרטית גם לערבים

התיתכן מדינת לאום יהודית שוויונית לערבים?

יהודית דמוקרטית גם לערבים תמונה:Selena Wilke commons.wikimedia.org
פברואר 24
09:10 2017

אמירת שני המושגים בנשימה אחת – מדינה יהודית דמוקרטית ומדינת לאום שוויונית – משמעה אמירת סתירה לוגית וסתירה מוסרית וחברתית. החברה היהודית בישראל חיה במתח מתמיד בין הרצון הכן לשמור על צביונה הדמוקרטי של המדינה, ובכך להימנות עם משפחת העמים הנאורים, לבין הרצון לבסס את זהותה היהודית, ובכך לשמר את ייחודיותה מבחינה אתנית. שני החזונות, להיות עם חופשי בארצנו (התקווה) ולקיים חברה שוויונית (מגילת העצמאות), סותרים איש את רעהו. הכרה מפורשת בסתירה הזאת היא תנאי הכרחי לכל דיון בסוגיה סבוכה זו ותנאי הכרחי לכל ניסיון להציע פתרון מוסרי והוגן הן כלפי הרוב היהודי והן כלפי המיעוט הערבי.

את סוגיית המדינה היהודית ניתן לתפוס בשני מובנים. האחד, מדינה שבה קיים רוב של יהודים, מוחלט ואיתן למשך דורות. המובן השני הוא מדינה שמערכות החקיקה, השיפוט והביצוע שלה מתנהלות לפי נורמות יהודיות. מימוש של שני המובנים האלה אמנם יבטיח את צביונה האתני היהודי של המדינה אך יביא אתו סדרה שלמה של בעיות. שמירה על רוב של יהודים בארץ ישראל משמעה צמצום הנוכחות של לא יהודים, בעיקר ערבים פלסטינים, תוך הרחבה של הנוכחות היהודית באמצעות ילודה ועלייה. כיום שיעור הילודה של יהודים גבוה רק בקרב המגזר הדתי המורכב מחרדים וממתנחלים. ניצחון מפוקפק של היהודים בתחרות הילודה והריבוי הטבעי ייצור מדינת הלכה, שמטבעה תהיה בלתי שוויונית ובלתי דמוקרטית הן כלפי הערבים והן כלפי יהודים מסורתיים וחילוניים. מנגד, הצרת צעדיהם של ערבים אזרחי ישראל תהפוך את החברה הערבית לענייה יותר ואלימה יותר. כידוע לכל בר-דעת, בחברות עניות שיעור הילודה גבוה. דאגה לרווחתה של החברה הערבית על ידי הרוב היהודי מתחייבת הן מבחינה דמוקרטית והן מבחינת התועלת שתצמח לרוב היהודי. סיפוח של שטחי יהודה ושומרון ויצירת מדינה דו-לאומית יחלישו את הנוכחות של יהודים עד כדי ריסוקו של חזון מדינת היהודים.

מבחינת מערכות החקיקה והשלטון, גם כאן ברור שהתנהלות על פי מערכת נורמות יהודיות-דתיות תפלה לרעה הן את מי שאינו דתי והן את מי שאינו יהודי. לכאורה קיים אינטרס משותף לחלק הלא דתי של יהודי ארץ ישראל ולערבים אזרחי ישראל. שתי קבוצות הזהות הללו אמורות לשתף פעולה כדי להפוך את מדינת ישראל למדינה דמוקרטית נטולת כל סממן אתני, דתי או לאומי. לכאורה, קיים כעת רוב מוחלט להפרדת הדת (היהודית) מן המדינה. הפרדת הדת מן המדינה היא תנאי הכרחי לקיומה של מדינה דמוקרטית שוויונית. אך הפרדה הגיונית זאת איננה אפשרית לאור החשדנות ההדדית השוררת בין יהודים ציוניים חילוניים לבין ערבים פלסטינים בישראל. כך נראה שהסיכוי לקיים דמוקרטיה שוויונית מוחלטת נעשה אפסי. עלינו להכיר בעובדה שהדמוקרטיה הישראלית מוגבלת ופגומה ולהודות בה בגלוי. העובדה שהיא טובה לאין שיעור מכל המשטרים האפלים במזרח התיכון איננה מקנה לה פטור מתיקון יסודי של חסרונותיה.

אבקש לטעון שעל אף הבעיות החמורות הללו ועל אף הסתירות הפנימיות אל לנו לוותר על חלום המדינה היהודית דמוקרטית, בד בבד עם שאיפה מתמדת לעשות צדק עם המיעוט (הגדול) של אזרחים ערביי ישראל. הגשמתו של החלום תובעת מאתנו, הרוב היהודי ציוני, מאמץ חברתי ואומץ לב מדיני. בראש ובראשונה הייתי ממליץ לעצמנו להיפטר ובדחיפות מן הגישה האוריינטליסטית כלפי אחינו הערבים אזרחי מדינת ישראל. עלינו לנטוש מיד את הגישה המתנשאת, את היחס הפטרוני ואת ההפרדה האזרחית בינינו. למעשה, האתגר הגדול ביותר של המדינה היהודית הדמוקרטית הוא לחנך את אזרחיה להיות דמוקרטים. חברה המתנהלת לפי ערכים דמוקרטיים תעמיד בראשה מנהיגים דמוקרטיים ותחוקק חוקים דמוקרטיים. השקעה בחינוך לדמוקרטיה שקולה בעיניי להשקעה במערכת הביטחון של ישראל, ואפשר שפירות ההשקעה ישפרו אף את המצב הביטחוני בטווח הרחוק. הדמוקרטיה היא המכנה המשותף הרחב ביותר של החברה היהודית בישראל. היא הדבק האחרון המאחה במעט את השסעים בין הפלגים השונים והיא זו שמקנה לנו את הביטחון הקיומי.

היבט נוסף של הסוגיה הוא משבר האמון החריף הקיים בין שתי קבוצות האוכלוסייה – יהודים וערבים. אם לסכם אותו בשורה אחת, היהודים רואים בערבים סכנה ביטחונית קיומית ואילו הערבים רואים את היהודים כמי שמנשלים אותם מאדמותיהם ומקפחים את זכויותיהם האזרחיות. אם כן, האתגר הבא של מדינת ישראל הוא לבנות מערכת אמון הדדי בין שתי הקבוצות. מי שמתמודדים עם אתגר עצום זה הם בעיקר כמה ארגונים מן המגזר השלישי, המצטיינים בכוונות טובות אך לוקים ביכולות מועטות. על מדינת ישראל לקבל את האחריות לבניית מערכת אמון איתנה בין שני המגזרים. אמון הדדי נרכש הן באמצעות היכרות הדדית מעמיקה והן באמצעות מעשים הבאים להמחיש כי קיימת הנכונות להשקיע באוכלוסיית המיעוט. כיום ההיכרות בין המגזרים רדודה ביותר. נשאל נא את עצמנו מהם מקורות המידע שלנו על החברה הערבית בישראל, להוציא את אמצעי התקשורת? מתי לאחרונה ביקרנו בביתו של ידיד ערבי ומתי הזמנו אותו אלינו? מתי שוחחנו עם ערבי על הבעיות האמתיות שבינינו בכוונה להבין את מצוקותיו ולגלות אמפתיה כלפיו? אני יכול לנחש שהתשובות לא תהיינה משביעות רצון, בלשון המעטה.

בחלקים המעשיים האמורים להביא לתיקון המצב הלא שוויוני בין המגזרים הכרח לבצע כמה מהלכים. הראשון שבהם הוא בתחום התשתיות הפיזיות, התכנון והבנייה לדיור. הריסת בתים שנבנו ללא היתר יכולה להיות מוצדקת רק כאשר נעשו כל המאמצים מצד המדינה לאפשר בנייה מבוקרת בהתאם לריבוי הטבעי ולצרכים של החברה הערבית. נשאל נא את עצמנו, כמה יישובים ערביים לעומת יישובים יהודיים קמו מאז ייסוד המדינה? כמה קרקעות הוקצו או הופשרו לטובת בנייה מסודרת ביישובים הערביים? באותה המידה יש לשים לב לסוגיית התשתיות, כבישים, מערכות חשמל, מים וביוב. מי מאתנו שביקר ביישובים ערביים בישראל מכיר את רמת התשתיות הירודה. מי שלא ביקר, שיעשה זאת טרם יקבע עמדה בנוגע ליחס המדינה לחברה הערבית. שיפור התנאים הפיזיים של היישובים הערביים הנו צו השעה.

מרכיב מעשי אחר הוא שיתוף מוגבר של נציגים מהחברה הערבית במעגל קובעי המדיניות. רק 2% מכלל עובדי המדינה הנם ערבים, אף שהם מונים 18% מכלל החברה בישראל. שוויוניות משמעה גם חלוקה שווה של משאבי המדינה וגם חלוקה שווה של האחריות להחלטות ולמימושן. גישה כזאת תגביר את האופי הדמוקרטי בקרב שני המגזרים. מובן שקיים קושי של שיתוף בהחלטות ביטחוניות לאור הסכסוך הישראלי פלסטיני. אך לפני שנגיע לטפל בסוגיה מורכבת זאת, עלינו להיות משוכנעים שבכל יתר התחומים הרבים והחשובים האחרים מתקבלות החלטות חברתיות וכלכליות באופן שווה באמצעות הרכבים שווים.

כעת ישנם שני תחומים נוספים הקשים לחברה היהודית אף יותר מן הקודמים. הראשון שבהם הוא תכניות הלימודים במערכת החינוך של החברה הערבית. תכניות אלו מוכתבות כמובן על ידי משרד החינוך, שאיננו מגלה סובלנות רבה לטיפוח ערכי התרבות הערבית, שלא לדבר על הפלסטינית. אין לי ידיעה ודאית, אך חבריי הערבים טוענים שתהליך מינוי מנהלי בתי ספר נתון לפיקוח של שירות הביטחון הכללי. לא תיתכן דמוקרטיה שאינה מאפשרת לחברה הערבית לעצב את תפיסת עולמה החינוכית בהתאם לתרבותה. הפיקוח העיקרי של המדינה על מערכת החינוך הערבית, בדומה ליהודית, צריך לבחון עד כמה היא מחנכת לערכים דמוקרטיים, לערכי השוויון, הסובלנות והפלורליזם. ולבסוף, סוגיית הטקסים והסמלים, שהיא בבחינת קודש הקודשים של הציונות. דגל ישראל, סמל המדינה וההמנון הלאומי נותנים ביטוי אך ורק למגזר היהודי שבמדינה. האם לא ראוי היה לעדכן לפחות את שירת התקווה? מדוע שלא נוסיף בית המבטא את ערכי מגילת העצמאות ואת השוויוניות כלפי זהויות אחרות, לבד מן היהודית?

מאמר זה לא מתכוון להציע תכנית עבודה אופרטיבית, אלא קווים כלליים לתיקון היחס של המדינה לאזרחיה הערבים, ולא פחות מזה לתיקון היחס של הרוב היהודי-ציוני. עניין התיקון שהחברה הערבית צריכה לעשות כלפי מדינת הלאום היחידה של העם היהודי הוא נושא חשוב הראוי למאמר נפרד (שוויון החובות, שגם הוא ראוי לדיון מעמיק). כאן אומר רק שלעניות דעתי לא ניתן לפתור את הסתירה המוּבְנֵת שבין מדינה יהודית לבין מדינה דמוקרטית. מדינת ישראל תהיה מדינת כל אזרחיה במגבלות נסבלות. החברה הערבית תצטרך להשלים עם העובדה הזאת ואילו החברה היהודית חייבת לעשות כל אשר לאל ידה כדי לצמצם את מפגעי מימוש החזון הציוני למינימום ההכרחי.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל מדור זהויות וחיים משותפים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". בעל פינה בגלי צה"ל. מנחה אירועים וטקסים.

10 תגובות

  1. ירושלמי כמוך
    ירושלמי כמוך פברואר 24 2017, 18:06
    שחור באופק

    הכוון הברו אליו הולכים כאן זוהי מדינה יהודית במובן הדתי לאומני צר. נגד הדמוקרטיה ונגד ערכי הציונות המקוריים

    השב לתגובה
  2. שבי סרולביץ
    שבי סרולביץ פברואר 24 2017, 19:22
    תגובה למאמרו של דר' מעוז

    דברי דר' מעוז מאירי עיניים ומאירי חשיבה. אני מקווה מאד שיקראו אותם האוחזים בהגה המדיני, מסופקתני…
    אנשים כמו דר' מעוז חייבים לקחת חלק בהנהגת המדינה שיקרה לכולנו, אנשים שאינם מונעים מאינטרסים אישיים ומאגוצנטריות. כל שנותר הוא שאכן כך יהיה. שבת שלום לכל אזרחי המדינה.

    השב לתגובה
  3. אילנה בן אליעזר
    אילנה בן אליעזר פברואר 25 2017, 12:50
    יש לחולל שינוי בתוך מבנה התת מודע שלהם בדפוסים בגישה באמונות שהינמעו בהם לעוקרם מהשורש ע"י מודעות בטכניקות מובנות לשם מציאות מעצימה של חרות מחשבתית בנפש האדם

    היי ..אגב קראתי את מה המאמר שלך.והוא לא מציאותי ליישום עם חברה כל כך משובטת שעוד טרם הגיע לעולמה ניקבע בעבורה והטמעו בה כל התחלואות לתפיסת עולם מעובתת שנילקח ממנה החופש המנטלי להשתמש במוח מתוך בחירה וראיה אישית נקיה מדפוסים .
    ניקבעו לה עוד בטרם הגעתה לאויר העולם דפוסים אמונות שנאות .ושם לפני הכל צריך לעשות עבודה למול אנשים נאורים מתוכה שיחוללו שיוניי פנימי ליצור מודעות וניקיון בתפסה המחשבתית .

    לאפשר להם לראות ולהבחין כיצד הם מרגישים .חושבים .
    פועלים.מביאים על עצמם את התוצאות המוכרות המיצרות עוד ועוד מאותו הרס מובנה וזה בעצם הנגזרת של מי שהם כחברה …
    ולנו יש תפקיד לקחת אחריות ולעזור להם ליראות ולהבין ולפעול לשנות את הדפוסים שנתמעו בתוך תת המודע שלהם לפני הכל .ורק לאחר מיכן כל המאמר שלך רלוונטי…ואף מתחייב אך לא לפני ..

    השב לתגובה
  4. שמוליק
    שמוליק פברואר 25 2017, 13:18
    מדינה יהודית דמוקרטית?

    למושג דמוקרטיה יש פנים רבות ותפיסות מספר.. אם הכוונה לדמןקרטיה ליברלית שהיא הבסיס לחברה האזרחית ברבות ממדינות המערב, לפחות עד עתה, הרי שמדינה יהודית ודמוקרטית לא תיתכן.. הדמוקרטיה הליברלית שוללת קשר בין דת למדינה. תחת כנפיה דרים בני דתות שונות.. התפיסה הזו מאויימת בימים האלה ויש כוחות המתעצמים והולכים הקוראים עליה תיגר.. אם מדובר רק בהגדרה הפורמלית הצרה הרי שתיתכן מדינה יהודית דמוקרטית.. אם הכוונה גם לתכנים המהותיים החייבים להיות חלק מהמושג דמוקרטיה כמו שוויון וזכויות מיעוטים, יש לנו בעייה.

    השב לתגובה
  5. חגי
    חגי פברואר 25 2017, 13:21
    אתה מודה שאין לך פתרון

    אז מה יהיה

    השב לתגובה
  6. אילנית
    אילנית פברואר 26 2017, 14:51
    אי ההכרה בסתירה היא שורש הבעיה

    בסןף לא נהיה מדינה דמוקרטית וגם לא יהודת.

    השב לתגובה
  7. סגלית דימור
    סגלית דימור פברואר 27 2017, 14:18
    בואו נתחיל בקטנות

    לפני שמתאהבים בואו נפסיק לשנוא. בואו קודם נכיר זה את זה.

    השב לתגובה
  8. יהודי ישראלי
    יהודי ישראלי פברואר 28 2017, 14:12
    במו ידינו אנחנו הופכים את הערבים לאויבים

    והרי אנחנו השולטים וביגינו הדברים וברוב טיפשות לא גואגים לילדינוו

    השב לתגובה
  9. בן
    בן מרץ 19 2017, 17:00
    עוד מעט לא יהיה אפילו שיוויון גברים-נשים

    כאשר ה"רבנים" הולכים ומתחזקים

    השב לתגובה
  10. דר גדעון שניר
    דר גדעון שניר ינואר 12 2018, 18:55
    תגדיר: מטרת מדינת ישראל היא..

    תתחיל בהגדרת מטרת מדינת ישראל. אם לדעתך המטרה היא מדינה דמוקרטית שיוויונית אזי יש פתרוןעל המדף המכונה "מדינת כול אזרחיה"
    אבל אם למשל תקבל מטרת על אלטרנטיבית כמו" מטרת מדינת ישראל היא להבטיח את קיומה של היישות הציונית בארץ ישראל לדורות רבים ככול האפשר" אז הדרל לממש זאת יכול להיות אחרת, נוכח המצב במזרח התיכון בו ערבייישראל מגדירים עצמם כבני העם הפלשטינאי (צאצאי הכנענים) כאשרההצהרה הברורה הנשמעת בכול מדרשה ומסגד היא לטהר את הארץ מיושביה היהודים.
    עכשיו, תחת הנחת עבודה זו, מה אתה מציע

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!