JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שולה זקן כמשל

אל יתפתו אנשים או מדינות לחשוב שהשמש זורחת להם מהבטן

שולה זקן כמשל אהוד אולמרט. צילום: Agência Brasil creative commons
מרץ 10
06:46 2014

ביום האישה הבין-לאומי 2014, האישה הישראלית המככבת ביותר בשמינו היא שולה זקן, מי שהייתה מנהלת לשכתו, יד ימינו ואשת סודו של איש חזק, אהוד אולמרט. זקן הכירה את אולמרט בצעירותה, ונרתמה לשירותו באופן מלא. היא שירתה אותו בכל דרך, בלי לשאול שאלות, וחצתה עבורו כנראה גבולות וקווים אדומים. היא חשה והפגינה כלפיו נאמנות בלתי מסויגת, והשעתה כל שיקול דעת מפני האינטרסים שלו, כפי שהוא הגדיר אותם. בתמורה היא עלתה אתו מעלה מעלה, עד שנהייתה "הגברת הראשונה" של הממשל הישראלי – המוציאה והמביאה של המדינה. בתור שומרת הסף של ראש הממשלה אולמרט, היא התהלכה עם שועים ומלכים, צברה כוח שנדמה כבלתי מוגבל ועשתה בו שימוש, אולי גם  לרעה. כל כך רב היה הכוח שצברה, ובמשך זמן כל כך רב השתמשה בו ללא היסוס, עד שדומה שאפילו היא עצמה האמינה שהיא כול יכולה ושלעולם חוסן. והכול בזכות אותה תכונה "נשית" סטראוטיפית שזקן הפכה לסמלה – המחויבות המוחלטת לאיש שלה.

כמה עצוב ומצמרר ו"חינוכי" סופו של הסיפור. "האיש שלה" זרק אותה לכלבים. השתמש וזרק. בבחינת – הכושית עשתה את שלה, הכושית יכולה ללכת לעזאזל. היא לקחה על עצמה, ככל הנראה, אחריות לחלק ממעשיו – והוא הפקיר אותה מאחורי קווי האויב. בלי מילת תודה. וכשהתפכחה וניסתה להתעשת ולהתחיל לחשוב על עצמה ולא רק עליו, לדאוג לעורה ולא רק לעורו – גילתה שמאוחר מדי. שכבר אי-אפשר. שהיא כבר שרפה את עצמה, ואת כל הגשרים, והכול עלה בעשן.

לפני מאה שנה המוני רומאנים ושירים ניסו ללמד נשים את הלקח: על נשים ללמוד להתנהג כבני אדם (כלומר כגברים). עליהן ללמוד לחשוב גם על עצמן, ולא רק על היקרים להן. הן חייבות לדאוג גם לעצמן – אחרת תיזרקנה לצד הדרך, ותוחלפנה, בבוא היום, ב"מודל צעיר יותר", עשיר יותר, נוצץ יותר. אבל החיים עולים על כל דמיון. שולה זקן היא דמות טרגית יותר מכל גיבורות הרומאנים. הלוואי שמישהי תלמד בעזרתה את הלקח ותציל את עצמה בעוד מועד.

ועוד משל אחד, לא פחות חשוב, טמון בסיפור של שולה זקן. והפעם לכולנו – לקולקטיב הישראלי. כי גם מול פני החברה הישראלית כולה מציבה זקן מראה מצמררת. שהרי זה סיפור על מי שהתרגל להתהלך כענק, והתחיל להאמין שהשמש זורחת מבטנו. על מי שקנה את הדימוי של עצמו כבלתי מנוצח לנצח, כחכם מכולם, כמי שיסתדר בכל מצב ויכול לעשות ככל העולה על רוחו ולצאת מזה בשלום. על מי שהמשיך לדבוק בכך גם כשהשמיים התקדרו והעננים החשיכו והפרקליטות הבהירה שחייבים לחתום על עסקת טיעון עכשיו, כי מחר יהיה מאוחר מדי.

שולה זקן היא משל כואב, עצוב ומרתיח על מי שלא מבין מה קורה סביבו וחושב שכוחו יעמוד לו לנצח. גם כשהאירופים הסבירו שאי-אפשר עוד לסבול את ההתנחלות הכוחנית בשטחים הכבושים, וכשנשיא ארה"ב הזהיר חד וחלק שראש ממשלת ישראל מטרפד את ההסכם עם הפלסטינים, ושסנקציות על ישראל יהפכו אותה למצורעת ויורידו אותה על הברכיים, כמו את דרום אפריקה לפניה. גם כשמכל עבר טוענים כי מחר יהיה מאוחר מדי, ישראל ממשיכה להתנהל כאילו לעולם חוסן. ממש כמו שולה זקן. מחייכת על עקבים, ענודה בשרשרת פנינים, ובטוחה שחייב להיות בסדר, כי פשוט חייב להיות. כולם סביב רואים בתדהמה את שיגעון הגדלות, ונדים בראשיהם. אבל מי שטעם משיכרון הגדולה פשוט מסרב להתעורר ממנו. עד שמאוחר מדי…

תגיות
שתף

על המחבר / המחברת

אורית קמיר

אורית קמיר

ד"ר. חוקרת ומרצה באזורי התפר של משפט, חברה, תרבות, קולנוע ומגדר. פעילה חברתית ופמיניסטית.

תגובה אחת

  1. גיל (שם בדוי)
    גיל (שם בדוי) מרץ 17 2014, 13:51
    שולה זקן אשמה לא פחות

    היא יכולה היתה לסרב
    לא מעט מסרבות ולכן לא מסתבכות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!