JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לא הנטל שעליו חשבתם

השוויון החשוב הוא הזכות לשאת בנטל האחריות לתרבות היהודית

לא הנטל שעליו חשבתם ח"כ ד"ר רות קלדרון צילום: אביב נווה
מרץ 16
10:16 2014

שוב ושוב מתייחסים אל סוגיית השוויון בנטל כאל חלוקה הוגנת יותר של העול הבטחוני. דורשים שהמאמץ המתבקש מצעירים ישראלים – לתת שנתיים או שלוש ויותר משיא חייהם ובתוך כך לא פעם להסתכן – יתחלק באופן הוגן בין אזרחי המדינה. אני מסכימה לכך.

עם זאת השוויון החשוב יותר בעיניי הוא הזכות לשאת בנטל האחריות התרבותית לאוצר התרבות היהודית. אחריות שמתחילה בביעור הבורות – לדעת מאין באנו וללמוד לימוד מעמיק של מקורות התרבות העברית: מקרא, משנה, תלמוד, קבלה, חסידות, תפילה, הלכה, מחשבת ישראל ויצירה ספרותית עד ימינו. המשכה של אחריות זו היא בגישור בינינו בעולמנו היום לבין ערכיהם ועמדותיהם של קודמנו.

היהדות מעולם לא הייתה מקשה אחת. תמיד הייתה עשויה מחלוקות ומתחים: אנשי ארץ ישראל מול אנשי בבל, חסידים מול מתנגדים, ציונים מול שאינם ציונים וכדומה. משום כך ניכוס התרבות לא יכול להיות בניכוס מסכת ערכים קבועה, אלא בהכרה של השאלות הגדולות ושל נושאי השיחה המרכזיים שבהם דנו ועליהם התווכחו יהודים.

בשלב האחרון אחריות תרבותית היא לדעת לאן אנו הולכים. היא מזמינה אותנו להיכנס בעצמנו אל תוך השיחה היהודית הגדולה ולהעז לקחת צד במחלוקות. וזאת כשאנחנו משתדלים לכבד דעה שונה משלנו, שהרי ללא בר-פלוגתא ראוי, אין תרבות הלימוד היהודית יכולה להתקיים.

חלוקת התפקידים שנעשתה בדור הראשון של המדינה, חילקה אותנו כמו ב'פוליטיקה' של אפלטון לפילוסופים וללוחמים. תפקיד הלוחמים אומץ על ידי הרוב החילוני, ואת תפקיד מחזיקי הרוח השומרים על המסורת הותירו לציבור הדתי.

החלוקה המוטעית הזאת עשתה את שני הציבורים חזקים בתחום אחד ומוחלשים בתחום אחר. אני מאמינה ב'גם וגם'. אפשר לשאת בנטל הצבאי וגם בנטל התרבותי בעת ובעונה אחת. אין האחד מוציא את חברו. אכן, ישנו חלום של התקדשות ללימוד תורה, כרבי שמעון בר יוחאי שחי במערתו על מעיין מים ועץ חרוב שנבראו לו בנס. אבל לכל מערה יש מוצאי מערה, ואפילו בר יוחאי יצא לבסוף וביקש לתקן דבר מה בעולם ה'אמתי'. אליהו הנביא בא לעורר את בר יוחאי ולשדלו לצאת מגן העדן שבו היה שרוי (הוא ובנו היו קבורים עד צווארם בחול ולמדו תורה), ולימד אותו שהעולם הזה שברא הקב"ה ראוי ומחייב חיים בתוכו. אם נרצה – אליהו לימד את בר יוחאי את החובה ואת הזכות שבשוויון בנטל.

השוויון בנטל שאני מבקשת הוא הזכות של כל אזרח, בין שנולד בציבור החילוני ובין שנולד בציבור הדתי, לבחור את התחום שבו יתרום לכלל וייתן את חלקו במאמץ לקיים בבית הלאומי של העם היהודי חברת מופת. חברה שתהיה אור לגויים במובן המאיר פנים והפתוח אל עמים אחרים, ולא במובן המתנשא.

כיום מי שנולד בעולם החרדי עובר הסללה ומיועד להיות תלמיד חכם (או אשת תלמיד חכם), ומי שנולד בעולם החילוני עובר הסללה דומה לקריירה צבאית, אקדמית או עסקית. מדעי הרוח באוניברסיטאות נחלשים, בתי הספר לאמנות, כמו גם בתי המדרש והישיבות החילוניים, נחנקים מחוסר משאבים. ומנגד בעולם הדתי חסרה בקיאות בתרבות כללית, וככל שהוא 'חרדי' יותר, כן הוא מצומצם יותר לד' אמות של הלכה.

בובר ב'דרכו של האדם על פי תורת החסידות' מצטט מאמר חסידי, ואומר שכל אדם צריך לנסות להבין לשם מה ברא אותו הקב"ה והניח אותו בעולם, מה תפקידו ומה הוא יכול לתקן או לבנות. החובה החסידית הזאת מחייבת אפשרויות בחירה.

כדי לקיים שוויון בנטל לא די במסלולי שירות לחרדים בצבא. אני מבקשת מסלולי לימוד תורה לחילונים ולחילוניות. גם לנו, יהודים שאינם הלכתיים, יש צורך בבתי מדרש שנתמכים על ידי המדינה ולא רק על ידי תרומות מחוץ לארץ. גם לנו יש צורך במנהיגים רוחניים שמקבלים משכורת מן המדינה ויכולים להקדיש את מיטב זמנם להנהגה רוחנית. גם לנו יש צורך בקהילות שיש להן מקום כינוס גם אם אינן מתפללות: בתי-עם לצד בתי כנסת, טקסי חג ואורחות חיים בחול ובשבת, טקסי חיים ומעגל השנה. כל אלו הם צורכי תרבות יהודית הראויים להיות ממומנים, כמו 'צורכי הדת', בעזרת כספי המיסים שלנו.

שוו בדמיונכם שבת של תרבות עברית. שבת בבוקר יום יפה, אחרי הקפה, העיתון והבלון המשפחה יכולה להיכנס למוזאון, לספרייה, למופע או לגן לאומי חינם אין כסף. תהיינה הסעות בקהילות הזקוקות לכך, וכך יתאפשר לכל אדם להגיע אל בני משפחתו או אל מקום חפצו. משפחות שומרות הלכה יברכו ב'שבת שלום' משפחות אחרות, שבוחרות לבלות את היום שהוא אחד משישים מגן העדן, בטבע או בהקשבה למוסיקה.

נטל האחריות להכיר את המסורת, לשמור עליה ולמצוא את הדרך לשלב בינה לבין המציאות העכשווית, חשוב לפחות כמו נטל האחריות לבנות את המדינה ולהגן על בטחונה. בכך אני מזדהה עם חבריי, חברי הכנסת החרדים. אני מקווה שחוק השוויון בנטל יהיה הצעד הראשון לקראת שוויון שלם בנטל.

על המחבר / המחברת

Avatar

ח"כ רות קלדרון

ד"ר בספרות התלמוד. סגנית יו"ר הכנסת.

4 תגובות

  1. ימול מלי לוי
    ימול מלי לוי מרץ 16 2014, 18:03
    כמה שאת חכמה!!!

    את מוציאה לי המילים מהפה רק שמנסחת אותן הרבה יותר טוב ממני. בדיוק אמרתי לבת שלי על כמה חשוב לחנך נכון הצעירים בימינו, אנו הבוגרים כל אחד בתורו הולך מכאן והם הנשארים ימשיכו המלכה הכול כך מורכבת ולפעמים מסובכת אפילו בארצינו, אנו, בחובתינו לדאוג שהצעירים הללו יקבלו החינוך הנכון, האמיתי של להיות יהודי ציוני וישראלי, לאחד את העם מכל הקצבות ולבנות תרבות יהודי בלבד (לא דומים לאחרים),כדוגמא לכול יתר העמים. יישר כוח והשכל הישר.

    השב לתגובה
  2. מלי פולישוק
    מלי פולישוק מרץ 19 2014, 17:02
    שותפות הוגנת לקיום המדינה

    כשומרת מסורת יהודית, מבחירה חופשית, אין לי ויכוח על הצורך לשמר ולהנחיל את המסורת והתרבות היהודית לכל אזרח יהודי במדינה. הבעיה היא, עם "חברייך החרדים" שעושים הכל כדי להשניא את היהדות על הדור הצעיר, משתמשים בתורה כקרדום לחפור בה, משתמטים מכל אחריות אזרחית, כלכלית וביטחונית, לוקחים ככל שידם משגת מהקופה הציבורית ואינם תורמים מאומה לקיומה של ישראל כמדינה ריבונית ודמוקרטית. אני מרגישה זאת אצלי בבית, למרות מאמציי הגדולים להנחיל לילדיי את האהבה למסורת ישראל, הם מתרחקים כשהם רואים את החלוקה הבלתי נסבלת של הנטל המוטל על כתפיהם, כלכלית וביטחונית, בעוד בני גילם החרדים משתמטים ומתנכלים לכל מה שמסמל את המדינה העצמאית הדמוקרטית שלנו. אז אני מוכנה לקריאתך ובלבד שתהיה הדדיות. גם הדדיות בהנחלת ערכים דמוקרטיים וליברליים שאגב, גם הם מצויים בתורה אך מהם מעדיפים הרבנים להתעלם.

    השב לתגובה
    • שלום רימון
      שלום רימון מרץ 21 2014, 00:17
      תגובה לדברי פולישוק

      נהניתי לקרוא את המאמר, אך יותר מכך את דברי מלי פולישוק.
      תגובה ממוקדת ואינטליגנטית שני מזדהה איתה לחלוטין.

      השב לתגובה
  3. אלון
    אלון נובמבר 10 2014, 22:30
    האומנם באמת איכפת לך מתחום הרוח?

    אני מאוד מעריך ואוהב את ד"ר רות קלדרון. היא מרצה נעימה, חביבה והרצאותיה מרתקות.
    רק חבל שהיא משתייכת למפלגה שמבקשת להרוס ולהחריב את לימודי הרוח בארץ.
    תוכניתו הפופוליסטית של שר החינוך לאחד מקצועות הומניסטיים באופן שרירותי ושלא יעלה על הדעת היא בגדר שערוריה. עצם הימצאותך והשתייכותך למפלגה מעידה שהרוח איננה באמת מעניינת אותך, אלא רק הכיסא. אז שבי בשקט ואל תטיפי לנו דבריי מוסר.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!