JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • חברה
  •  » לא להאשים את קורבנות ההתעמרות בעבודה

לא להאשים את קורבנות ההתעמרות בעבודה

אב הבית בבית ראש הממשלה כמשל

לא להאשים את קורבנות ההתעמרות בעבודה צילום: Tibor Kádek (Kandy Talbot) wikimedia commons
מרץ 20
23:05 2014

שוב משק הבית של שרה נתניהו? לא נמאס כבר? למה להמשיך להיטפל אליה? נניח שהיא לא נחמדה, אבל אי-אפשר להניח לה ולצנעת הפרט שלה? ולשם מה עלינו לשמוע את הפרטים המביכים על טלפונים בשלוש בבוקר כדי לנזוף על שקית החלב, ועל הטלת הפרחים על הרצפה כי לא היו טרייםמספיק? ואיך זה קשור לבית הדין לעבודה? מה זה שייך לזכויות עובדים? מה פתאום הוא העז להקליט אותם? ככה נוהג עובד מסור? ואם היה לו כל כך רע – מדוע לא עזב? למה התעקש להישאר? למה שתק כל כך הרבה זמן? למה ביקש קביעות?

זו רוח הדברים שנשבה מההתייחסויות ששמעתי ברדיו בנוגע לתביעה שהגיש אב הבית של בית ראש הממשלה. שמעתי – והתכווצתי בכאב נוכח "אונס שני" שהתקשורת מעבירה אדם שמתלונן על התעמרות בעבודה.

אין מנוס מלפתוח בהבהרה – אין לי מושג בנוגע לאמיתות הפרטים בעדותו של אב הבית, ואין לי שום עניין להפר את צנעת הפרט של שרה נתניהו או של כל אישה או גבר אחרים. אני מבקשת להתייחס לתופעה של התעמרות בעבודה, וליחס שמקבלים מי שהעזו לחשוף ברבים כי נפגעו לכאורה מתופעה חמורה זו.

לפני כשנה פרסם משרד התעשייה והמסחר תוצאות של מחקר מקיף על התעמרות בעבודה בישראל. מן המחקר הסתבר שכמחצית מהעובדים במשק הישראלי מעידים כי סבלו מפגיעה מסוג זה. זהו מספר אדיר של נפגעים. הדבר פגע בבריאותם, ברווחתם, בהנאתם מעבודתם, ביעילותם בעבודה ובעקיפין גם בכל הסובבים אותם – הן במקום העבודה והן מחוצה לו, בשאר תחומי חייהם. מובן שהדבר פוגע גם בכלכלה (למי שעבורם זה השיקול המכריע).

ואכן, כפי שעלה מתוצאות מחקרים בעולם, התעמרות בעבודה (המכונה באנגלית bullying, בריונות) פוגעת בדימוי העצמי של העובד, בהערכתו את יכולת התפקוד שלו, בשמחת חייו, ולכן גם בביצועיו בעבודה ובכל תחומי חייו. ההתעמרות מובילה במקרים רבים מאוד לתופעות כמו אבדן שינה, עלייה או ירידה במשקל, עליית לחץ הדם, דיכאון, פגיעה במערכת החיסונית, וכתוצאה מכך היא מהווה גורם סיכון מוגבר לתאונות, לאי-הבנות, לסכסוכים, לגירושין וכדומה.

אף שרבים ורבות מאוד סובלים או סבלו מהתעמרות בעבודה, או שהיו עדים להתעמרות כזו, עדיין איננו מזהים את הבעיה כתופעה חברתית רחבה. ולמען האמת, איננו יודעים לזהות התעמרות בעבודה כאשר אנו שומעים עליה. הנטייה הראשונית שלנו היא להטיל ספק בכל היבט אפשרי – בעצם אפשרותה של ההתרחשות, בסבירותה, באמינותו של המדווח, בחשיבות הדיווח, בעוצמת הפגיעה, ביכולת או בצורך להתערב. ממש בדיוק כפי שנהגנו לעשות נוכח מי שהתלוננו שנפלו קורבן לאלימות במשפחה, לאונס או להטרדה מינית.

התעמרות בעבודה אינה (בהכרח) תופעה מגדרית, אבל היא תופעה רחבה, רווחת, פוגענית והרסנית. אנו עדים למופעיה הרבים – ולא יודעים לראות, לזהות, לכנות בשם ולהבין. לכן חשוב כל כך להקשיב לסיפורו של אב הבית של בית ראש הממשלה, וללמוד את הפרטים. נכון, כמו בכל סיפור אנושי יש הרבה גורמים מתערבים ש"עושים רעש" ומקשים להתמקד בעיקר. אבל כפי שלמדנו לזהות סיפור של הטרדה מינית או של אלימות במשפחה, בין שזה עוזרו הקרוב של ראש הממשלה ובין שזה שר בכיר, הגיע הזמן שנלמד לזהות סיפור של התעמרות בעבודה, בין שהוא מתרחש בבית ראש הממשלה ובין שהוא מתרחש בכל מקום אחר.

וכעת לסיפורו של אב הבית של בית ראש הממשלה. מדובר מן הסתם בעובד המנסה לעשות את עבודתו כדי להתפרנס, כדי לזכות ביציבות ובביטחון תעסוקתיים וכדי להעניק לחייו משמעות וערך. הוא אינו עובד מושלם, ולכן מדי פעם הוא שולח שקית חלב במקום חלב בקרטון או קונה פרחים שאינם די טריים. בתגובה, הוא נתקל מדי פעם בהתייחסות מעליבה, משפילה, תוקפנית, מערערת, אשר חותרת תחת בטחונו העצמי, שמחת החיים שלו, דימויו העצמי, פרנסתו, בריאותו וכן – כבוד האדם שלו. התייחסות אחת כזו מן המעסיק אינה גורמת לכל אלה, אך הצטברות של התייחסויות כאלה לאורך זמן בהחלט פוגעת, מזיקה, הורסת. עובד שנתקל בכל אלה בהחלט זכאי להקליט התייחסויות מתעמרות, כדי שיוכל להוכיח שאכן התרחשו. בשום פנים ואופן אין להאשים אותו על שלא עזב את מקום עבודתו, על שלא הבין מהר מספיק את המתרחש או על שניסה להתאים את עצמו לדרישות ולשמר את הדימוי ש"הכול בסדר". כי ככה נוהגים עובדים הסובלים מהתעמרות בעבודה. בדומה מאוד לנשים מוכות או למי שסובלות וסובלים מהטרדה מינית. בדיוק כשם שלמדנו לא לשאול נאנסות למה לא נאבקו, ולא לשאול נשים מוכות למה לא עזבו – כך יש ללמוד לא לשאול קורבנות של התעמרות בעבודה למה היו קורבנות.

סיפורו של אב הבית של בית ראש הממשלה חשוב. לא כדי לפתוח דיון נוסף בנוגע לאשתו של ראש הממשלה, אלא כדי לפתוח דיון ציבורי נחוץ וחיוני בתופעה הקשה של התעמרות בעבודה, בקורבנותיה ובתגובתנו כחברה.

על המחבר / המחברת

אורית קמיר

אורית קמיר

ד"ר. חוקרת ומרצה באזורי התפר של משפט, חברה, תרבות, קולנוע ומגדר. פעילה חברתית ופמיניסטית.

3 תגובות

  1. אמיר
    אמיר מרץ 24 2014, 10:08
    מבלי להכנס למקרה הספציפי האקטואלי

    האם זה לא מוזר שעם אף ראש ממשלה קודם מאז הקמת המדינה לא היו סיפורים כאלה? וכאן יש כבר כמה סיפורים.

    השב לתגובה
  2. ריטה
    ריטה מרץ 25 2014, 08:38
    שמחתי לראות שאת דואגת לא רק לנשים

    אם רוצים שיוויון צריך לעזור למקופחים משני המינים .

    השב לתגובה
    • אורית קמיר
      אורית קמיר Author מרץ 26 2014, 11:23
      ההנחה שלך שאם אני מרבה לדאוג לנשים

      משמעו שאני דואגת רק להן ולא לגברים – בעייתית. שווה לחשוב עליה ולראות ממה נובעת חשדנותך כלפי מי שנותנת דעתה על נשים.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!