JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

טיפול נקודתי לא יעזור

הפרקטיקה המפלה ומדירה נשים שרירה וקיימת למרות חוזרי מנכ"ל שונים

טיפול נקודתי לא יעזור
מרץ 31
06:49 2014

בשבוע החולף נשאתי דברים בפאנל שהוקדש לנושא "נשים, דת ומדינה – מהאישי לציבורי", במסגרת אירועי יום הסטודנטית באוניברסיטת בן-גוריון. בעודי אוחז בידי את מאמרה של האנתרופולוגית הפמיניסטית מרגרט מיד, "מין ומזג: בשלוש חברות פרימיטיביות", הבנתי איך אותם כללים נוקשים וברורים המבחינים בין המינים כפי שהגדירה מיד, הופכים מציאותיים ונגלים אל מול עיניי. וכך, רגע לפני שנכנסתי לאולם נתקלתי בכותרת זועקת: "מראש גבעת השתיקה". התקרבתי וראיתי שמדובר בשיר שזכה להיתלות בקמפוס אשר בנגב, שיר מאת מרדכי גיאורגו לנגר. וכך כתוב: "על ראש סלע ישבנו וחשבנו חשוב על האי-אפשרי הגדול. ותהר שתיקתנו ותלד אימתה. ולעינינו, הנה, מרחב-יה משתרע, ועל האופק ישקו השמים לארץ ושניהם יתמוגגו. ואנחנו, נשב, נחריש, נסתכל במרחק הנשגב, ונחשוב על האי-אפשרי". חשבתי לעצמי עד כמה אירוני שאלו המילים המקיפות את הקמפוס שרק בחנוכה האחרון ביקש להדיר נשים מטקס הדלקת נרות חנוכה. רב הקמפוס אמר שאסור שידה של אישה תדליק נר חנוכה, ואסור שפיה יישא ברכה או שיר הלל. כבוד הרב אמר והקירות שותקים. בשנה הבאה אמנם יזכו נשות הקמפוס לברך, אבל בימים נפרדים.

הפכנו מורגלים להדרה. שנתיים חלפו מאז פסק הדין של בית המשפט העליון שפסל את ההפרדה הכפויה בין נשים לגברים בתחבורה הציבורית. "מפעיל תחבורה ציבורית (כמו כל אדם אחר) אינו רשאי לומר, לבקש או להורות לנשים היכן עליהן לשבת באוטובוס רק משום היותן נשים, או מה עליהן ללבוש, והן רשאיות לישב בכל מקום שתרצינה", נכתב בפסק הדין. אולם עד היום משרדי התחבורה והפנים לא פרסמו הנחיות בכל הנוגע לסגירת הדלת האחורית, להסרת שלטי הצניעות או לקיום אירועים עירוניים בהפרדה. בחודש יוני האחרון פרסם משרד הבריאות חוזר מנכ"ל המורה על ביטול הסדרי ההפרדה בקופות החולים. המשרד לשירותי דת הוציא חוזר מנכ"ל בנושא ביטול הסדרי ההפרדה בטקסי לוויה רק בחודש פברואר אשתקד. ואני שואל את עצמי אם חוזרי מנכ"ל אלו לא נועדו בעיקר כדי שלא נרגיש לרגע שהמצב בעצם לא השתנה.

ואכן כך. הפרקטיקה המפלה או המדירה נותרה על כנה. הרי אנו עדים ללא מעט פרקטיקות של הפרדה מגדרית או הדרת נשים: בבתי העלמין, בתחבורה הציבורית, בקופות החולים, בטקסים הממלכתיים והציבוריים, במוסדות ההשכלה, בצבא, בשילוט ברחובות הערים, בתחנות רדיו מסוימות ועוד ועוד. בתגובה, בכל פעם מתקבל עוד טיפול קוסמטי נקודתי, במקום עקירה כירורגית של התופעה ומיגורה על ידי שינוי מדיניות ועל ידי אכיפה שיטתית. אז כדי להרגיש טוב עם עצמו, שולח כבוד ראש העיר את עובד העירייה שבא לכסות בצבע לבן עוד כיתוב בוטה או לתקן עוד ביטוי נשי שהושחת.

אין ספק כי מרחב ציבורי במדינה ליברלית לא יכול להרשות לעצמו להתקיים במציאות שכזו. המרחב הציבורי צריך לשקף את הערכים הכלליים המשותפים של חירות ושוויון, ולכן עליו להיות נגיש לכל אדם ואדם. התופעה הקשה הזו שממשיכה לתקוף את המרחבים העירוני והאזורי, הצה"לי והאקדמי, הרפואי והתקשורתי, מעלה שאלות ערכיות, מעשיות וחוקיות בנוגע לקיומה השפוי של החברה הישראלית בעולם החופשי. ההפרדה טבולה בגישה אבולוציונית שרואה בשונות המינית והמגדרית בסיס לאי-שוויון, ואינה מכירה בנשים ובגברים בתור בני אנוש, אלא יותר בתור זכרים מפותים ונקבות יצריות. אין ספק כי זהו ביטוי פומבי לגישה פטריארכלית גברית שניצבת ונדרשת לא פעם בשם ההלכה הכופה, בשם הלאומיות החזקה או בשם האלוהים של אותה קבוצה דתית, תוך פגיעה בחופש האוטונומי, בחירות ובשוויון. בבסיסה תפיסת עולם סטרוקטורליסטית ובינארית, המבקשת על הדרך להדיר זהויות מוחלשות או להשתיק זהויות שמעזות לצייץ.

חשוב לציין כי לא ניתן להגדיר את הדרישה להפרדה כמאפיין של החברה החרדית בכללותה. אין האחדה זהותית בין בניה של הקהילה החרדית ואין היא זהות מונוליטית אחת. החברה החרדית מפוצלת ומחולקת להמון גוונים של שחור, כהים פחות או בהירים פחות. אך בדבר אחד אין ספק – קולה של "בת מלך" לא נשמע כשהמוסכמות החברתיות והמושכות נמצאות בידיים של הגבר, שהיא הפכה למפרנסת שלו במשרה מלאה. קולם של המתונים לא נשמע בציבור זה, מכיוון שהמגמה השולטת היא מגמה של הקצנה דתית, משטור והסתגרות.

לסיכום, המרחב הציבורי לא ניתן לחלוקה דיכוטומית, בדיוק כמו שזהויות ונפשות לא. כל ניסיון לעשות כן בשם האמונה, יתפרש בתור לא פחות מפגיעה מוסרית בצלם אנוש. לאדם יש חופש לממש את דתו כרצונו ברשות היחיד, אך ברשות הרבים אין הוא יכול לכפות את מצוות דתו על הזולת. כדאי לזכור כי משמעותה של המצווה היא בקירוב היחסים עם הבורא, שמירת הנגיעה אינה התכלית.

על המחבר / המחברת

Avatar

אלעזר בן-לולו

דוקטורנט במח' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניב' בן-גוריון, בתחום הקהילה הרפורמית בישראל.

2 תגובות

  1. אורי
    אורי מרץ 31 2014, 16:32
    כל מילה בסלע

    יופי של כתיבה.

    השב לתגובה
  2. לרר
    לרר אפריל 01 2014, 14:47
    מדינת היהודים

    אוי, האי-אפשרי כל כך גדול כאן

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!