JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • חברה
  •  » עתידה של הזקנה בראי הספר "מוות לסירוגין" (7)

עתידה של הזקנה בראי הספר "מוות לסירוגין" (7)

האם הזקנה היא נטל או נכס?

עתידה של הזקנה בראי הספר "מוות לסירוגין" (7) ד"ר אבי ביצור
פברואר 06
09:30 2019

בפרקים הקודמים בסדרת מאמרים זו הצגתי את ספרו של ז'וזה סאראמאגו, "מוות לסירוגין", המתאר מדינה שאיש לא מת בה. העיסוק האינטנסיבי בשאלות כדוגמת "האם נמות", "ממה נמות" ו"מתי", מוביל את האדם, על פי סאראמאגו, לשתי תובנות עיקריות: הראשונה – האפשרות שלא יהיה מוות בעולם, והיא משמחת, מרשימה, הישג מדהים לאדם ולאנושות כולה; והשנייה –"ביטול המוות" שמשמעותה היא קטסטרופה, אם האנושות לא תיערך כראוי לקראת תופעה זו.

ביקשתי לבחון את היערכותה של מדינת ישראל לטיפול בקשישים ובצורכיהם לאור העלייה בתוחלת החיים, תוך התייחסות לספרו של סאראמאגו, פרשנותו לסוגיית העלייה בתוחלת החיים, והתובנות המוצגות בו באשר למושג המוות והיבטיו השונים, ובעיקר הקשר הישיר בין זקנתו של האדם לבין תום ימיו – המוות.

אין ספק שבחברה האנושית ככלל, למרות כמה תוכניות בין-לאומיות (WHO, "פלורידה", "קיוטו", ה"זקנה החיובית" – התוכנית הלאומית של אירלנד) שמנסות להתמודד עם סוגיות שייווצרו עם העלייה בתוחלת החיים, אין האנושות ערוכה כלל להתמודד עם אתגרי העתיד שמעמידה העלייה הדרמטית בתוחלת החיים.

גם החברה הישראלית אינה ערוכה כהלכה לקדם את פני הבשורה בדבר התהפכות "פירמידת הגילים" על פיה. חוסר ההיערכות מתחיל כבר מהיעדר הסכמה ברורה בין כל מקבלי ההחלטות והגורמים השונים, באשר למי אחראי לטיפול בזקן הישראלי. בין שמדובר בביטוח הלאומי או במשרד הרווחה, בין שמדובר בעמותות מסוגים שונים או בשלוחות של משרדים בשלטון המקומי או הארצי, כמשרד הבריאות, קופות החולים, בתי החולים ואחרים.

היעדר ההסכמה נסוב סביב עובדת יסוד ושאלת יסוד: האם הזקנה היא נטל או נכס? אין ספק ששאלה זו היא מרכזית בתכנון פתרונות להתמודדות עם אתגרי העתיד והעלייה בתוחלת החיים בישראל. היערכות נכונה בכל התחומים (שבהם עסקתי בהרחבה בפרק השישי בסדרה זו) לדוגמה, מימוש מדיניות זקנה אינטגרטיבית, דהיינו הכנסת כלל נושאי ותחומי העיסוק בזקנה תחת משרד ממשלתי או רשות לאומית אחת, עשויה לפתור את בסיס הבעיה. ראייה והבנה של הזקנה ועתידה בישראל, תוך הבנה והחלטה שהזקנים אינם נטל ומעמסה, אלא נכס עתיר ידע, ניסיון ויכולות כלכליות, פיזיות, טכנולוגיות ומקצועיות, שלא לדבר על אלו התרבותיות, יכולות ליצור מצב שבו הזקנה המופלגת תהיה בבחינת ברכה ותרומה להישגים ופעילויות בחברה הישראלית.

ההסתכלות והפרשנות, ומכאן גם ביצוע המדיניות בנושא הזקנה בישראל, מתאימים לסרקזם של סאראמאגו כ"כפפה ליד". מדיניות המתבססת על חישובים אקטואריים מביכים, שעוסקים בהוצאות סיעודיות עתידיות ובהוצאות כספי ביטוח או פנסיה מחד גיסא והתעלמות מתרומתם המשמעותית של ה"אבות המייסדים" של החברה הישראלית מאידך גיסא, הן בגדר טעות פטלית.

סאראמאגו, גם אם אינו ישראלי, מציב מראה אל מול פנינו, כמו גם אל מול האנושות כולה – העתיד הבלתי אפשרי שאליו אנו מוליכים את עצמנו. למרבה הצער נעשים רק ניסיונות מקומיים, במקרים רבים ספורדיים, זמניים וקצרי טווח, להתמודד עם הסוגיות המרכזיות, במקום לשפר ולתקן תיקון יסודי את הגופים והתוכניות העוסקים ברווחה, בריאות, כלכלה, תעסוקה, ספורט ובידור, סיעוד וביטוח על כל סוגיו של זקנינו.

בפרק השישי בסדרה הצגתי מגוון נושאים בעייתיים במדיניותה של ישראל כלפי אוכלוסיית הקשישים. גם סאראמאגו עוסק בנושאים אלו בספרו, לחלקם הוא מתייחס בציניות מקפיאת דם לחלקם הוא מציג פתרונות נלעגים. לכל חברה ומדינה יש להוסיף את המאפיינים הייחודיים לה, בהתאם לתרבותה, לרקע שלה ולמצבה הגיאו-פוליטי. בישראל לדוגמה, יש כמובן להוסיף את נושא ניצולי השואה, כמאפיין בעייתי וייחודי לחברה.

החברה הישראלית חייבת להניח כמה בסיסים אידיאיים כדי להתמודד עם העתיד להתרחש בבוא "צונאמי הזקנה". בסיס ראשון הוא ההבנה שהזקנה איננה נטל. עלינו להבין שיש באפשרותנו להסתייע ביכולות של האוכלוסייה הזקנה, ובכך לטייב את חיי החברה ככלל וחיי הזקנים בפרט.

בסיס אידיאי שני הוא ההכרה בצורך לרכז את כלל הטיפול בנושא המרכזי הזה בידי גוף אחד שיהיו בידיו כל האפשרויות החוקיות, הארגוניות, הפוליטיות, הכלכליות, הרעיוניות ואף החינוכיות והאקדמיות לכל נושא. אין צורך בסגרגציה הנכפית עלינו ועל זקנינו ואין הצדקה להתרוצצות הבלתי פוסקת בין משרדים ממשלתיים לעמותות ציבוריות או פרטיות ובין רשויות קהילתיות לסמכויות ורשויות ארציות. אין צורך במחלקה לשירותים לזקן במשרד הרווחה, כשיש מחלקה לשירותים לזקן בביטוח הלאומי. אין צורך באגף גריאטרי במשרד הבריאות ובמחלקה לחינוך מבוגרים במשרד החינוך או בתרבות ובספורט או במשרד לשוויון חברתי (המשרד לענייני גמלאים לשעבר).

הבסיס האידיאי השלישי הוא הצורך בדיפרנציאליות ולא באוניברסליות בהתייחסות לזקנים בישראל וזאת תוך יציאה מהשבלונה האוניברסלית, שבה כולם מקבלים אותו יחס ואותה קצבה.

הבסיס האידיאי הרביעי הוא השינוי התרבותי-חינוכי שחייב להיות מוטמע בכולנו, באשר לצורך להפוך ביטויים, שנראים כיום חסרי טעם, כמו "והדרת פני זקן" לציוויים שצריך למלא ויפה שעה אחת קודם, וכדברי סאראמאגו: "שמש זרחה, הציפורים צייצו ואף אחד לא מת למחרת […]".

כולי תקווה כי מקבלי ההחלטות במדינה יבינו את חשיבות הנושא, וייערכו בהתאם לקראת השינוי הדמוגרפי שצפוי לנו בעתיד הקרוב מאוד.

על המחבר / המחברת

Avatar

אבי ביצור

ד"ר. ראש לימודי הזיקנה, המכללה האקדמית בית ברל. לשעבר, מנכ"ל המשרד לענייני גמלאים בממשלה.

13 תגובות

  1. טל
    טל פברואר 06 2019, 11:07
    .

    מעניין ומומלץ לקרוא.

    השב לתגובה
  2. ד
    ד"ר אורי אדלר פברואר 06 2019, 11:10
    הממשלה עסוקה בפריימריס...

    פירמידת הגילים בולטת כיום יותר מבעבר.אנו פוגשים אותה בבתי החולים בפרוזדור, אצל הסיעודיים וניצולי שואה.והממשלה..עסוקה בפריימריס ובהדחות במקום לעסוק בעיקר- בקשישים.

    השב לתגובה
  3. מירון אבי-גריאטר מומחה
    מירון אבי-גריאטר מומחה פברואר 06 2019, 11:12
    בגידת הממשלה בקשישים

    נטישת הקשישים ע"י גורמי הרווחה, במיוחד הקשישים הסיעודיים היא בזיון.יש לממשלה כסף לשטחים בשפע אבל לא לקשישים…

    השב לתגובה
  4. שמחה רוזן
    שמחה רוזן פברואר 06 2019, 11:16
    הערכות אקטוארית מתאימה היא צו השעה

    צריך להערך אקטוארית כראוי לגיל השלישי ולא לצפות לניסים פיננסיים..תוחלת החיים עולה וזו סיבה למסיבה ולא לעצב בקרב הזקנים על מר גורלם בהעדר יחס וטיפול.

    השב לתגובה
  5. ד
    ד"ר עמי ביטון פברואר 06 2019, 11:23
    רשות מתוקצבת היא פתרון סביר

    רשות לאומית היא רעיון חיובי.כמובן בתנאי שיהיה לה תקציב מתאים.תקציב מנוצל נכון הוא בגדר- בשורה.רק שזו מתמהמהת להגיע.

    השב לתגובה
  6. דר' תמי גיטליץ
    דר' תמי גיטליץ פברואר 06 2019, 11:34
    "חכמת ההזדקנות" שינוי תפיסת הזקנה בקרב הנבחרים

    הלוואי שהנבחרים שהולכים להיות לנו בכנסת הבאה יוכלו לקבל תקציר המאמר. חכמת ההזדקנות ושינוי תפיסת הזקנה כחלק בלתי נפרד מהחברה הם הבסיס שעליו אפשר לבנות חברה איתנה צודקת ומיטיבה

    השב לתגובה
  7. מיכאלה עזורי
    מיכאלה עזורי פברואר 06 2019, 12:39
    תקציבים צריך לחלק לא לפי גיל

    ולא לפי תכונות אישיות אחרות אלא בעיקר לפי היכולת הכלכלית אין סיבה שמיליונר מבוגר יקבל שקל של תמיכה.

    השב לתגובה
  8. יעל מירון
    יעל מירון פברואר 06 2019, 13:00
    המשפחה תקח את עול הטיפול מהממשלה..

    כיום אני בת 61 וברור שאם תוכניות הממשלה לא ישתנו באופן מהותי בגיל 75 אני עלולה להיות בבעיה.ללא דירה בבעלותי ועם פנסיה בינונית רק ילדי יטפלו בי? זאת ממשלה אחראית?

    השב לתגובה
  9. חני
    חני פברואר 06 2019, 14:52
    רעיון מעולה

    .

    השב לתגובה
  10. ליאור יואב
    ליאור יואב פברואר 06 2019, 15:08
    להתכונן ברצינות למניעת עלבון חברתי

    יש כידוע את הגיל השלישי שחלקו לא עשיר ומתקשה לעמוד ביוקר המחיה או בסיעוד.בהעדר תקציבי רווחה אנשים אלה נדונים לחיים קשים וזה עלבון חברתי.

    השב לתגובה
  11. צבי ברקת
    צבי ברקת פברואר 07 2019, 13:41
    אתה תמים

    מנהיגינו?
    רק על עצמם הם חושבים.

    השב לתגובה
  12. מונה
    מונה פברואר 09 2019, 13:40
    מדינה אכזרית

    היום ריאיינו את כחלון שר האוצר והוא ממש מלא שבחים לעצמו על ההישגים במה שנתנו לזקנים
    עד כדי כך אנחנו מטומטמים

    השב לתגובה
  13. אריק נטר
    אריק נטר פברואר 10 2019, 11:50
    לא רק הזקנים מופקרים

    כל האוכלוסיות החדשות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!