JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

השופט דוד רוזן לנשיאות המדינה

השופט רוזן קרא למעשי אולמרט בשמם

השופט דוד רוזן לנשיאות המדינה ד"ר אורית קמיר
מאי 14
10:17 2014

הדבר הטוב ביותר שקרה לנו בפרשת הולילנד האיומה הזו הוא שנולד לנו גיבור ישראלי בן זמננו: שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב דוד רוזן. אני יודעת שלמקרא דברים אלה מיד מתעורר החשד שמא דברי משוחים באירוניה ארסית, ושתכף אתלהם (בנימוס כמובן, בלי לחטוא בזילות) על הפופוליזם של רוזן, ועל "טעותו" המצערת שגרמה לו להמיר את מדע המשפט ביומרה ערטילאית ל"שכל ישר". אבל אני רצינית למהדרין ושמחה להכריז שסוף כל סוף, אחרי שנים ארוכות של הולדת כוכבים, פתאום, כנגד כל הסיכויים – גיבור נולד! גיבור אמתי, אדם שהיה במקום הנכון בזמן הנכון ועשה את הדבר הנכון. פשוט כי זה מה שצריך היה לעשות. כמו הגיבורים במערבונים. המשימה התגלגלה לפתחו, והוא פשוט עשה את מה שהיה נחוץ ונכון וצודק. הוא מצא את עצמו עומד בכיכר העיר, מול תהלוכה מלכותית, ובלי לעפעף הכריז "המלך עירום". כי המלך באמת עירום. וכך, בבת אחת, הוציא את הרוח ממפרשיו של נמר השחיתות שאכל בנו בכל פה והפך אותו לנמר של נייר.

מה שעשה השופט רוזן היה המתבקש, ההכרחי, הצריך-להיות-מובן-מאליו: הוא קרא לילד בשמו, ואמר ששחיתות היא שחיתות היא שחיתות. שראש עיר שאחיו מקבל חצי מיליון שקלים ממאכר שזקוק לאישוריו של ראש העיר כדי לחרוג מהיתרי בנייה – הוא ראש עיר מושחת שקיבל שוחד. ושסיאוב מושחת כזה של נבחר ציבור פוגע בציבור ומהווה בגידה בתפקיד ובמערכת כולה (וליפי הנפש שאינם יכולים לשאת את המילה "בגידה", אז "מעילה" בתפקיד ובמערכת כולה). רוזן קבע שהשכל הישר מחייב להבין שמאכר לא היה מעביר חצי מיליון שקלים לאחיו של מישהו שאת חסדיו הוא אינו מבקש לקנות, ולא היה מעביר כסף לאחיו של ראש העיר אלמלא היה משוכנע שראש העיר יודע על כך ויגמול לו בהתאם. ולכן ברור שגם אם הכסף נכנס לכיסו של האח – הנהנה מקבלתו הוא ראש העיר. ואם זה ברור לכל בר דעת – זה ברור גם למערכת המשפט, שאחרת הופכת לשוטה הכפר.

אדם סביר בעולם סביר היה חושב שמה שעשה השופט רוזן הוא בבחינת המובן מאליו. אבל בישראל של שנת 2014 קביעתו הפשוטה של רוזן היא רעידת אדמה. כי בעולם המראות שבו אנו חיים, ממשלה הדוחה כל סיכוי לשלום ודבקה בכיבוש הממאיר מציגה את עצמה כרודפת שלום; הצבא החזק ביותר במזרח התיכון מציג את עצמו כאביון ודל שנאלץ לבטל אימוני מילואים וטקסי זיכרון לחללי טרור; מתנחלים אלימים, המסכנים חיי אדם, רכוש ואת המדינה כולה, מציגים את עצמם כקדושים מעונים הסובלים למען כולנו; כוחות הביטחון, המייעצים לכל העולם כיצד להילחם בטרור, מציגים את עצמם כמי שאינם מסוגלים להתמודד עם המבצעים המעטים של פשעי השנאה; החרדים, המשתמטים משירות צבאי ותובעים לא לעבוד ולחיות על כספי משלמי המסים, מציגים את עצמם כקרבנות הנרדפים על ידי עוכרי ישראל. מה הפלא שנבחרי ציבור מושחתים מציגים את עצמם כצדיקים, ואילי הון תאוותנים – כעמודי התווך של החברה והכלכלה?

במציאות מבעיתה זו רובנו מצמיחים עור של פיל, ומוצאים לנו מפלט בשמחות יומנו הקטנות. אחרת אפשר להשתגע. וככל שאנו מתנתקים – כך גוברת השתוללותה של 1984 האורווליאנית. וככל שזו משתוללת – כך אנו מתנתקים, וחוזר חלילה. מעגל שוטה, שוטה מאוד.

ובתוך חלום הבלהות הזה קם השופט דוד רוזן, שלף את חרבו ונעץ אותו בדרקון. וזה חרחר וירק אש, וכל האוויר החם יצא ממנו. הוא צנח כמו קליפה ריקה למרגלות השופט. כי כשאומרים את האמת לאור יום בכיכר העיר – פתאום ברור שהיא האמת, ושכל השאר הוא בולשיט. וכולם ממצמצים כמו מי שיצאו ממערה אפלה לאור השמש, אבל מהר מאוד מתרגלים, כי מעבר לכל להטוטי המשפטנות והפוסט-מודרנה – שמש היא שמש. והיא באה כשמן בעצמות. בייחוד כשהן יבשות משנים של מלל מאחז עיניים.

בפנים קודרים ומזרי אימה מבשרים לנו הפוליטיקאים שיום גזר דינו של אהוד אולמרט הוא "יום עצוב". למה עצוב? אין בו אפילו שמץ של עצבות. זה היום שבו השמש פרצה מבעד למסך העננים. זה יום החג שבו שופט פסק נגד השקרים הממאירים והציניות השלטונית שכיסו את שדותינו כדרדרים והולידו ייאוש משתק. זה היום שבו הוכרז קבל עם ששחיתות היא שחיתות היא שחיתות. שהיא פשע, סיאוב ובגידה בתפקיד ובציבור. וששכל ישר הוא שכל ישר הוא שכל ישר. והמשפט מוכרח להתיישב עמו, כדי ששלטון החוק יוכל לשרור מתוך כבוד לחוק ולא רק מתוך אימה וכורח.

השופט דוד רוזן הוא לא רק גיבור השעה והיום, אלא גיבור ישראל ממש. הוא השיב לנו את השפיות ואת הביטחון העצמי. הוא פרץ את הדרך וקרא "אחריי!". הוא האיש שאנו זקוקים לו כנשיא המדינה: איש ישר ואמיץ, דובר אמת ורודף צדק, שיכול לשמש דוגמה ומודל לחיקוי ולהפיח תקווה ואמונה. אני מצביעה בעדו.

על המחבר / המחברת

אורית קמיר

אורית קמיר

ד"ר. חוקרת ומרצה באזורי התפר של משפט, חברה, תרבות, קולנוע ומגדר. פעילה חברתית ופמיניסטית.

6 תגובות

  1. אני
    אני מאי 14 2014, 18:37
    ממש לא

    השופט רוזן הנכבד פספס הזדמנות פז לנעול את המושחת מאחורי סורג ובריח. השפה הבוטה ומעוררת המחלוקת שנקט פוררה את ההסכמה הדי רחבה שהייתה הנושא. חבל שלא עמד בפיתוי ולא השכיל לשמור על מתינות.

    השב לתגובה
  2. עמית
    עמית מאי 15 2014, 11:24
    שטויות!!!

    סליחה על ההתלהמות, אך מדובר בשטויות של ממש!!! השופט רוזן חטא לתפקידו כשופט. היום, לאחר הפיאסקו בעניין שולה זקן, אני סבור שהוא גם לא ראוי להמשיך לכהן כשופט בבית המשפט ועליו לפרוש מייד!!! מסתבר שהשתן, והאהדה הציבורית שמשתקפת במאמרים כמו שלך, עלו לו לראש.

    השב לתגובה
  3. הבן דוד הירושלמי קשר דם
    הבן דוד הירושלמי קשר דם מאי 16 2014, 15:39
    כתיבה

    היי בת דוד מקשר ראשון דם
    להפתעתי, את כותבת נהדר

    השב לתגובה
  4. שותף חלקי
    שותף חלקי מאי 18 2014, 15:10
    נסחפת מעט

    הבקורת בגוף הכתבה על הסתירות הפנימיות באורחות המדינה מקובלת עלי . איני שותף להלל ולשבח אודות הפסיקה. ענין לנו בשפיטה ולא בהענקת ציון לגבורה ,שאיננה.

    השב לתגובה
  5. לא משפטן
    לא משפטן מאי 19 2014, 12:21
    משהו מוזר קורה בישראל

    רוב עורכי הדין תמיד בויכוחים עומדים לצד הפוליטיקאים שנאשמים ומתנגדים לקו של בית המשפט במיוחד העליון. במקום שעורכי הדין יהיו קודם כל המגינים הגדולים של בית המשפט ומערכת החוק, הם המבקרים הכי גדולים. אני שמח שאת חריגה מבחינה זו.

    השב לתגובה
    • אורית קמיר
      אורית קמיר Author מאי 19 2014, 20:49
      אינטרסים והשקפת עולם

      לחלק מעורכי הדין המבקרים את בתי המשפט יש אינטרס ברור: הם מייצגים נאשמים כמו אולמרט, ומנסים להשפיע על בתי המשפט כדי שאלה ייפסקו לטובת לקוחותיהם הפוטנציאליים. זה צריך להיות ברור לכל מי ששומע אותם – אבל אני חוששת שזה הולך לאיבוד, מכיוון שהם מדברים בסמכותיות מקצועית שמבלבלת את הציבור הרחב. לי, פשוט, אין אינטרס אישי משום סוג מכיוון שאינני עורכת דין פעילה. מעבר לכך, לצערי, אני חוששת שזו גם השקפת עולם. ככל שהמשפט הוא פחות "שכל ישר" ויותר "מקצועני" כך עורכי הדין חשובים יותר. כששופט כמו רוזן כותב משהו שנראה "הגיוני" – זה נתפס כחותר תחת הייחודיות המקצועית של משפטנים. חלקם מעדיפים ערפול מושגי שרק הם יוכלו להתמצא בו… חבל.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!