JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בחירות 2019 – השבט החסר

מדוע ערביי ישראל אינם חלק מהחברה בישראל

בחירות 2019 – השבט החסר ד"ר דוד אלטמן
אפריל 09
15:00 2019

מדינת ישראל היא דמוקרטיה, ויכולה להתגאות בשיטת המשטר שלה ובשמירתה על זכויות אזרחיה. אך אחד המרכיבים החשובים ביותר בדמוקרטיה מודרנית הינו הייצוג וההשתתפות של כל השבטים הבונים והמרכיבים את החברה, וכאן יש למדינה בעיה.

לאחר 2000 שנות גלות, מדינת ישראל השיבה לביתם רבים מבניה ובנותיה, משבטים שונים וגלויות שונות. יש בה מיעוטים רבים הרואים במדינת ישראל את ביתם. אך היא לא השכילה לשמר שבט אחד, שבט שנעלם מהנוף האלקטורלי. היעלמותו של שבט זה היא גורלית וחייבת להעסיק את כולנו, שכן אובדנו הוא אובדן ראש הגשר האמיתי לסיכוי השלום בינינו לבין שכנינו במדינות הסובבות  אותנו. שמו של השבט האבוד הוא "ערביי ישראל". השבט האבוד לא נעלם מעצמו. היו רבים שפעלו כדי לגרוע אותו ממסכת השבטים של המדינה הזאת, ממערך היחסים השבטיים הכוללים ערבות הדדית, יחסי רעות, שיוויון ושיתוף פעולה.

לאחר קום המדינה הפכו ערביי הישראל לחלק מהמרקם החברתי של המדינה. בני השבט התפזרו בשבטים השונים האחרים – יכולנו למצוא את ערביי המפד"ל לצד ערביי מפלגת העבודה, ערביי ש"ס לצד ערביי ליכוד וחירות. יכולנו לראות זיקה וחברות ושותפות אמת בין האוכלוסיות השונות ואינטרסים משותפים הנובעים מאהבה למולדת אחת משותפת, העומדת בראש מעייניהם של בני השבט, כיאה לאחד משבטיה של ישראל.

לאחר מלחמת ששת הימים היו ערביי ישראל גאים בישראליותם ובידלו עצמם מאלה שהצטרפו למדינה בעקבות המלחמה. המדינה פרשה את זרועותיה לאסוף אליה את שבטיה, וכולם נהנו להצטופף תחת כנפי המדינה והחברה הישראלית. הסכמי אוסלו הביאו למדינה נציגות חדשה של ערביי האזור, והשבטיות של ערביי ישראל הלכה ונחלשה. ראש הגשר שנבנה בינינו לבין האזרחים הערבים הלך ונהרס באותה תקופה בידי אינטרסנטים. מנהיג פוליטי שהיה יועצו ועוזרו של יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת – ד"ר אחמד טיבי – הפך למנהיג לגיטימי של תושביה המוסלמים של מדינת ישראל. תנועות השחרור זכו ללגיטימיות במדינת ישראל, ולאט לאט פינו המנהיגים המסורתיים את מקומם למנהיגות מיליטנטית.

הצעירים, שנתקנאו בפטריוטיות ובניצחונות של גיבורים צעירים במאבקם לעצמאות, חשו צורך להזדהות עם תנועות שחרור וארגוני טרור, והמושג ערביי ישראל הלך ונמחק מספר ההיסטוריה המתחדשת של מדינת ישראל. מקומם של אלה שנשאו בגאווה את מעמדם כערביי ישראל הולך ונשחק, ותוך כדי כך נוצרו שלוש חברות במגזר הערבי. האחת, חברה שרצתה להתנתק אידיאולוגית מהמדינה. חבריה סירבו לראות עצמם כחלק אינטגרלי מהמדינה, סירבו למלא חובות חברתיות כלשהן במסגרת הפוליטית הקרויה מדינת ישראל וסירבו להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודית. בתכניותיה ארוכות הטווח, חברה זו ראתה עצמה כחלק מתבדל מהחברה הישראלית, בעל הכרה עולמית עצמאית ומעין אוטונומיה בתוך מדינת ישראל.

חלק אחר של החברה הערבית לא התעניין בנושאים הפוליטיים וסירב להזדהות עם המאבק בכל הקשור למדינת ישראל, אך רגשית בודד את עצמו מהחברה הישראלית. חלק זה, שטרם הגדיר את עצמו, הולך ומתרחב. אנשים אלה נרתעים מהמנהיגות שצמחה בחברה הערבית ואינם מזדהים עימה, וגם נרתעים מהמדינה, שהם חשים שאינה מדינתם. ואילו חלק נוסף מגשש את דרכו לאינטגרציה בחברה הישראלית, בשילוב הרהורים לעתיד באשר לרמת ההזדהות עם המדינה. אנשים אלה מוסיפים לתהות אם זו המדינה שעליהם לחיות בה ועד כמה הם שייכים אליה.

אובדן המעמד של ערביי ישראל הוא נזק אדיר לערביי ישראל עצמם. כל מיעוט לאומי שחי בארץ ורוצה להיות חלק ממנה מדגיש את הזדהותו, נאמנותו והיותו מרכיב של האומה המתגוררת בארץ. זו משאת נפשם של רוב הפליטים הפוליטיים במדינות העולם – קודם כול להפוך לחלק אינטגרלי מהמדינה שהם בונים בה את ביתם. אין בכך שום התנתקות ממולדתם, מקשריהם, ממורשתם, מההיסטוריה המיידית והרחוקה. אבל קודם כול מיעוטים מאופיינים בהכרה שעליהם לרכוש את אמון האומה החדשה בהיותם בנים נאמנים למולדת החדשה.

במקרה שלנו, במדינת ישראל, מתקיים פרדוקס. ערביי ישראל הם תושבי המקום וזכויותיהם מובטחות בחוקי המדינה, אך הם מסרבים לראות את המדינה כמולדתם וכנשוא נאמנותם, ומסרבים לראות את עצמם כחלק אינטגרלי מכלל תושביה של המדינה הזאת. לכן השבט הערבי מאבד את הלגיטימיות שלו בעיני יתר השבטים, ואין דרך ברורה המורה לאן מועדות פניה של קבוצה זאת. האם ברצונם להיות חלק נפרד? חלק ממדינה אחרת? להיות עם אחר?

השאלה מופנית בעיקר אליהם. הם לא קיבלו החלטה לקבל את מדינת ישראל הכוללת יהודים, דרוזים, נוצרים, צ'רקסים, מוסלמים, בדואים ומותירה מקום של כבוד לערביי ישראל, אם באמת ירצו להיות חלק ממנה. התגייסותם כגורם לעומתי לחברה הישראלית במדינת ישראל, על סמליה, דגלה והימנונה, ימנעו בסופו של דבר את האינטגרציה החשובה כל כך – חשובה בשבילם, ואני משוכנע שחשובה גם לתושביה היהודים של המדינה.

בעוד אנו עושים מאמצים להידבר עם שכנינו שמעבר לגבולות המסורתיים של המדינה, עלינו לשוב ולהציע זרוע ויד ולב פתוח למי שאכן מאמין ומבקש להיות שבט נוסף בשבטים הבונים את הדמוקרטיה החשובה והחזקה באזורנו, ולהביא רווחה עצומה לכל השבטים המצפים לקבל אותם בתוך הפסיפס המגוון של המדינה. אי נכונות מצידם לאמץ את היד המושטת ולזנוח את קשרי העבר האמיתיים, אי הרצון להכיר בחשיבותם למדינה ובחשיבות המדינה עבורם, לראות את מדינתם בעדיפות ראשונה – אלה ימנעו מהם ומאיתנו לחבור בעתיד וליצור חברה אופטימית ושואפת אהבה, רעות ושלום, בעלת אופי של שבטים רבים המשתפים זה את זה באורחות חייהם באמונה ובידידות.

המנהיגות הפוליטית של ערביי ישראל, השוכנת בכנסת, חטאה חטא כבד לבני האוכלוסייה הערבית כשניתקה אותם מזהותם כערביי ישראל. ניתוקם מתואר זה וכינויים בשם של עם או אומה אחרת לא יכול להעניק להם את תחושת השייכות למדינה ואינו יכול לזכות אותם בתחושת האחווה של יתר תושביה, שאמורים לראות בהם שותפים בנאמנות למולדת, לדרכה לעתיד ולרווחתה על כל מרכיביה, כפי שמקובל בכל ארצות העולם.

מי שבוחר להיות אזרח על תנאי – יישאר כזה, גם אם יחוש שהוא רוצה להיות חלק מגאוות היחידה של חללית הנוחתת על הירח או של ארץ המתפילה את מימיה, מיטיבה את שפכיה ובונה תשתיות לאזרחיה. ההיי-טק הישראלי הוא גאוותם של אזרחיה ותושביה המזדהים איתה, ומי שחש מנוכר לא יוכל להיות חלק מהחברה שלמדה לקבל ברוחב לב את כל האחרים, כל אלה ששבו הביתה.

נאמנות למדינה אינה על תנאי והיא מנת חלקם של בני הלאום החיים בארץ הזאת. ערביי ישראל מוזמנים להיות חלק אמיתי ממשפחת העם בישראל, אך עליהם לרצות להיות חלק אינטגרלי מחברה זאת.

על המחבר / המחברת

דוד אלטמן

דוד אלטמן

עורך מדור: מוניציפאלי. ד"ר. סגן יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה. בעבר סגן נשיא בכיר במכללה האקדמית נתניה, מנכ"ל קרן תל אביב לפיתוח, מנכ"ל וסגן נשיא אוניברסיטת בר-אילן.

9 תגובות

  1. גדעון שניר
    גדעון שניר אפריל 09 2019, 16:43
    הניתן לגשר?

    אחד המימדים התרבותיים המאפיינים את החברה הערבית היא הקולקטיביזם שבסיסו נמצא בהרכב המשפחתי, החמולה והשבט. וככזה, הוא מחייב את בני החברה לשמור אמונים לאינטרס ההישרדות המשותף. תחושה קולקטיבית זו הי כה חזקה שאף חרף חילוקי דעות, אלימים ככול שיהיו בין החלקים השונים של החברה הערבית במזרח התיכון, הם תמיד יתאחדו נגד אויב חיצוני הנחשב כמאיים על הישרדותם. כך היה עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל שלעולם תחשב על ידם נטע זר שאחת דתו להימחק ממפת המזה"ת, ולכן שבעה צבאות התקבצו להשמידה, וכדוגמה אחרת עירק הפקידה את מטוסיה באירן אויבתה המרה שנוא נפשה עת פלישת צבא ארה"ב לשטחה..
    נוכח ההכרה בזיקה התרבותית המשותפת הזו, ניתן להבין מדוע ערביי שישראל מבדלים עצמם ככול שניתן ממדינת ישראל, נמנעים מהכרה בממסד הישראלי, למעט גופי הרווחה המספקים להם זכויות אזרח, נושאים את דגלי ארגוני ההתנגדות, תובעים זכויות לאוטונומיה תרבותית מבדילה, חותרים למדינת כול אזרחיה שחוק הלאום בא למנוע זאת מהם, והקריאה "בדם ואש" בגרונם.
    הקריאה כאן לקרב אותם ככול שניתן היא נכונה וראויה, אך המחשבה שרק אם יוטבו תנאי חייהם יכול שינוי בעמדותיהם- שגוייה היא. הזיקה הקולקטיבית שלהם חזקה מכול תוספת של דמי הביטוח הלאומי, שכן כסף לבדו לעולם לא יגשר על הניכור התרבותי.

    השב לתגובה
    • אליעזר
      אליעזר ספטמבר 04 2019, 16:56
      "ערביי-אוייבי ישראל"

      ערביי ישראל הם אוייבי ישראל. אנחנו מנסים בכל דרך 'להכניס' אותם אלינו 'לשתף' אותם בחיינו. אבל, לא יעזור לנו כלום: הם שונאים אותנו, פועלים נגדינו, מסיתים לפיגועים, עוזרים למחבלים עם דם על הידיים (זיכרו את המעשה הנפשע של גאטס), נושאים דברי שיטנה נגד היהודים. ומה שנעשה, ואיזה זכויות מפליגות נעניק להם, ונכניס נציגיהם לכנסת, זה רק מוסיף להם 'כח' והשפעה להסית יותר ולייחל להשמדתנו. חלקים בארצנו, עוד לא מכירים מי אלה 'הערבים הישראלים'??
      עלינו להתעורר ולפעול ולגרש מתוכינו את הערבים, שעושים 'הכל' לחסל את היהודים ולהשתלט על ארצנו היחידה בעולם.

      השב לתגובה
  2. אור נשר
    אור נשר אפריל 10 2019, 06:25
    ורואים את זה באחוז ההשתתפות בבחירות

    הוציאו עצמם מהכלל

    השב לתגובה
  3. ירמיהו ברטוב
    ירמיהו ברטוב אפריל 10 2019, 09:13
    זה לא טוב לשבט האמור

    אבל עוד יותר גרוע ליתר השבטים. ניכור כזה עלול להוביל סיטואציות לא טובות.

    השב לתגובה
  4. אהרון צמח
    אהרון צמח אפריל 11 2019, 16:55
    הנה עוד דוגמא לניכור שלהם

    לא משתתפים בבחירות

    השב לתגובה
  5. גילה אפטר
    גילה אפטר אפריל 12 2019, 10:24
    התנהגות הערבים בבחירות

    מגמה שלילית ביותר!

    השב לתגובה
  6. מינה פאר
    מינה פאר אפריל 12 2019, 18:10
    מדובר בשני צדדים שמתעקשים

    להתנהג לא בחוכמה

    השב לתגובה
  7. ירדן תלמודי
    ירדן תלמודי אפריל 14 2019, 13:26
    נניח שהערבים בארץ רוצים באמת לרעתנו

    מה עושים כדי לפתור זאת? או שנותנים למגמה להקצין ולהחריף?

    השב לתגובה
  8. אליעזר
    אליעזר ספטמבר 04 2019, 16:56
    "ערביי-אוייבי ישראל"

    ערביי ישראל הם אוייבי ישראל. אנחנו מנסים בכל דרך 'להכניס' אותם אלינו 'לשתף' אותם בחיינו. אבל, לא יעזור לנו כלום: הם שונאים אותנו, פועלים נגדינו, מסיתים לפיגועים, עוזרים למחבלים עם דם על הידיים (זיכרו את המעשה הנפשע של גאטס), נושאים דברי שיטנה נגד היהודים. ומה שנעשה, ואיזה זכויות מפליגות נעניק להם, ונכניס נציגיהם לכנסת, זה רק מוסיף להם 'כח' והשפעה להסית יותר ולייחל להשמדתנו. חלקים בארצנו, עוד לא מכירים מי אלה 'הערבים הישראלים'??
    עלינו להתעורר ולפעול ולגרש מתוכינו את הערבים, שעושים 'הכל' לחסל את היהודים ולהשתלט על ארצנו היחידה בעולם.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!