JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

והדרת

אנחנו מבזים את אלה שבזכותם אנחנו כאן

והדרת ד"ר ניצה דורי
אפריל 28
09:30 2019

רחבעם, בנו של שלמה המלך, מתייעץ עם זקני העם כיצד יוכל להמשיך את מלכות שלמה בחוכמה. עונים לו הזקנים החכמים: "אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים והיו לך לעבדים כל הימים" (מלכים א יב, ז). עצת חכמי שלמה לבנו מבחינה בין היום לבין "כל הימים", כלומר היא מבחינה בין הטווח המיידי לבין הטווח הארוך. אם תהיה עבד של העם בטווח הקצר – הם יהיו עבדים שלך בטווח הארוך; אם תוותר על שליטה היום, הם מייעצים, תישאר בשליטה כל הימים. הדרך היחידה ליהנות משליטה על העם היא לוותר עליה. זוהי חוכמת שלמה, חוכמה שיועציו הזקנים והמנוסים מבטאים.

לעומת זאת, היועצים הצעירים מייעצים לרחבעם לא להתרפס לפני העם ולנהוג עמו ביד קשה. רחבעם מקשיב לצעירים ופונה לעם: "אבי הכביד את עולכם ואני אוסיף על עולכם. אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" (מלכים א יב, יד). זו המחלוקת בין המבוגרים לצעירים: המבוגרים מבקשים ממנו להקשיב לעם, להיענות לצרכיו כדי לקנות את לבו. הצעירים סבורים שאם רחבעם ייכנע לעם הוא ייתפס כחלש, והעם ימשיך להעלות דרישות עד שהמלכות תתמוטט. רחבעם בוחר בעצת הצעירים ונוטש את חוכמת שלמה. כתוצאה מכך ניטלת ממנו המלכות.

לא תמיד אנו יודעים להקשיב לזקנים ולתת להם את הכבוד המגיע להם. אנו מגחכים מאחורי גבם בביטול כאשר הם לא מתמצאים בחידושים טכנולוגיים, ממהרים לדבר ולענות במקומם למלצרית השואלת מה יזמינו או לרופא השואל מה כואב להם. מדברים אליהם לאט וברור, חוזרים על דברינו בסבלנות מעושה כמו לילדים קטנים וממהרים לקחת מהם את עצמאותם בעזרה פיזית, שלא תמיד נחוצה ולעיתים אפילו מקטינה ופוגעת.

"והדרת פני זקן" הוא ציווי המופנה לכולנו.

בירושלים, בשוק מחנה יהודה, נתקלתי במיזם חביב – עומדים נערים ונערות עם סרבל חמוד שעליו כתוב "גברת עם סלים" ומתנדבים לסייע לקשישים המתקשים בסחיבת סלים כבדים. הלב התחמם למראה הנכונות והיוזמה. ובעיתונות קראתי בפברואר 2019 ידיעה קטנה, כמעט מוסתרת בין דפי העיתון המלאים בכל ה"לא טוב", ששוטרי טבריה חיפשו קרובי משפחה של אישה ערירית שנפטרה בביתה, ומשלא מצאו ערכו לה הלוויה בגיוס כל כוחות המשטרה. ממש חסד של אמת. אני גם מעריכה מאוד צעירים המתנדבים עם ניצולי שואה כאן בארץ בשבוע שבו חבריהם יוצאים למסע לפולין, ומאמינים שזהו זיכרון שואה אמיתי. ובאמת, כל הכבוד על היוזמות הקטנות הללו, שיש בהן הרבה "והדרת".

אבל יש גם צד אפל להזדקנות. מסתובבים בקרבנו קשישים שעבדו כל ימי חייהם אבל לא הצליחו לחסוך. הפרנסה הייתה מהיד לפה. הם מתקיימים היום מקצבת זקנים. הקצבה הזאת מספיקה להם לאוכל, לתרופות ולתשלומי בית שוטפים. לא יותר. כאשר יש הוצאה גדולה יותר, כמו מתנה לחתונת נכדים, מזגן שהתקלקל או טיפולי שיניים, הילדים ממהרים לסייע להם. הקשישים לא מבקשים, ילדיהם מנחשים, מתחקרים אותם כל הזמן, ומגניבים להם בהיחבא שטרות לארנק. אבל זה לא אמור להיות כך.

קצבת זקנה ליחיד היא 1,535 שקלים ולזוג 2,307 שקלים. מי שעבד 35 שנים בימי חייו מקבל פנסיה בסך 2,300 שקלים. הסכומים הזעומים ביותר בעולם המערבי. קצבאות הזקנה לא עודכנו משנת 2014, והצעתו של איציק שמולי להעלאתן והשוואתן לשכר המינימום במשק ירדה מסדר היום. בגלל הסכומים הקטנים האלה אחד מכל שלושה קשישים נזקק למוסדות הרווחה, וליותר משישים אחוזים מהגמלאים בישראל אין הכנסה מפנסיה.

לאותם זקנים וקשישים אנו חייבים את הקמת המדינה. אותם שרים שהפילו את הצעת החוק של שמולי זחלו על הרצפה בחיתולים כאשר הקשישים של היום היו צעירים וחזקים והבטיחו את עתידם של אותם תינוקות, שעתידים לגדול ולהפוך לשרים שיצביעו נגד הבטחת עתידם של הקשישים שהיו הצעירים החזקים. עצוב, אבל אין אפילו הסתדרות או ארגון שיעמוד מאחוריהם ויילחם את מלחמתם. אורי אורבך ז"ל התחיל ולא סיים.

אנחנו מבזים את אלה שבזכותם אנחנו כאן. אנחנו עומדים מנגד כאשר קשיש או קשישה פותחים ארנק, מתבוננים במה שנשאר עד קבלת הקצבה הבאה ומתלבטים: אוכל או תרופות? עד מתי נראה קשישים מחטטים בפחי אשפה? עד מתי נקרא למצב הבלתי נסבל של צפיפות בתי החולים "הזקנה במסדרון"? המעניין הוא שדווקא חברי כנסת חרדים היו בין המתנגדים להעלאת קצבאות הזקנה. האם כאשר יקראו בשבת בפרשת "קדושים" את הפסוק "והדרת פני זקן", משהו יזוז שם בפנים? אולי נבין ונפנים רק כאשר אנחנו עצמנו נהיה קשישים נזקקים? כאשר אנחנו עצמנו נהיה הזקנים שאין עבורם חדר בבית החולים וממילא אנחנו עומדים למות אז אפשר להשאיר אותנו במסדרון? אולי. אבל אז כבר יהיה מאוחר מכדי לפצות את דור הקשישים של היום.

על המחבר / המחברת

Avatar

ניצה דורי

ד"ר, המכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן", חיפה.

5 תגובות

  1. עינת נשר
    עינת נשר אפריל 28 2019, 10:12
    טוב שיש מי שחושב גם על החברה

    ולא רק אגואיזם כפי שמקובל מאוד כיום

    השב לתגובה
  2. ירדנה נגר
    ירדנה נגר אפריל 29 2019, 07:41
    רגישות חברתית

    היא היסוד קיומה של כל חברה.

    השב לתגובה
  3. אילנית סבג
    אילנית סבג אפריל 30 2019, 12:35
    נהדר - אבל למי באמת איכפת

    אף אחד לא מבין מה יקרה אולי לו בעתיד. אף אחד לא משקיע מחשבה לאן החברה שלנו צועדת בטירוף.

    השב לתגובה
  4. כועס
    כועס מאי 01 2019, 08:26
    יש הרבה מאוד קשישים במדינה

    ולכל קשיש יש ילדים ונכדים שמכירים את המצב של האבא/סבא שלהם ושל היחס של המדינה אליו. והרי כל אחד במדינה יהפוך מוקדם או מאוחר לקשיש. אז למה לבוא בטענות אל המדינה ואל החברה. אם מישהו לא מרוצה מהמצב שיבוא בטענות אל עצמו ואל משפחתו. זה מה שהם בוחרים שיהיה.

    השב לתגובה
  5. חנוך
    חנוך מאי 02 2019, 13:01
    נקווה שהממשלה החדשה

    תגדיל משמעותית את ההתחשבות באזרחים המבוגרים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!