JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

המאמר נכתב במשותף עם מלי שקד

במאמר זה נעסוק בתפקידי הממשלה והארגונים הלא-ממשלתיים במימון, בהספקה, בבקרה ובקביעת התנאים לקבלת שירותים מוסדיים. אין ספק שמעורבות הממשלה והארגונים הלא-ממשלתיים מעכבים את הפרטת שירותי הזקנה עם הלאמתם, וזהו כנראה המודל האידיאלי, לכאורה, לטיפול בזקנינו.

ראשית, מימון השירותים המוסדיים – הממשלה ממלאת תפקיד מרכזי במימון השירותים המוסדיים לקשישים. הסיוע הממשלתי מתבטא בשתי צורות עיקריות: מימון החזקתם של קשישים במסגרות מוסדיות שונות, בעיקר סיעודיים, תשושים ותשושי נפש, וסיוע בפיתוח מוסדות ובשיפור התשתית הפיזית שלהם.

שנית, הספקת השירותים המוסדיים – הממשלה וגם ארגונים לא-ממשלתיים (NGO) ממלאים תפקיד מכריע בהספקתם של השירותים המוסדיים לקשישים. הארגונים בבעלות פרטית תפסו נתח של למעלה מ-60% מהגידול הכולל שחל במספר הדיירים במוסדות לקשישים. המוסדות בבעלות פרטית הולכים ומחזקים את מעמדם בזירה זו.

שלישית, פיקוח ובקרה על השירותים – הממשלה ממשיכה למלא תפקיד מרכזי בבקרה ובפיקוח על פעילות השירותים המוסדיים לקשישים. הפיקוח הממשלתי חל הן על ארגונים הנתמכים על ידי הממשלה והן על ארגונים שלא זוכים לסיוע. משרד העבודה והרווחה מטפל בפיקוח על המוסדות לעצמאיים ולתשושים, ואילו משרד הבריאות מפקח על המוסדות לקשישים סיעודיים ולתשושי נפש.

משרדים אלו מעניקים למוסדות רישיונות המאפשרים את פעילותם, ובאותה מידה הם אף רשאים לשלול מהמוסדות רישיונות אלו כאשר הם אינם עומדים בדרישות הפיקוח. ואכן, במשך השנים הטילו משרדי הממשלה צווי סגירה על מוסדות שלא העניקו לדייריהם איכות חיים הולמת, העולה בקנה אחד עם דרישות הפיקוח (פליישמן ואחרים, "שיפור הפיקוח על איכות הטיפול" 1994/5). משרדי הממשלה ממלאים אפוא תפקיד מרכזי בפיקוח ובבקרה על פעילות המוסדות. ראוי אף לציין שכארגונים הנתמכים על ידי הממשלה כפופים רבים מהמוסדות לקשישים גם לביקורת של משרד מבקר המדינה.

הטבלה שלהלן מציגה את מידת מעורבותם של הממשלה והגורמים האחרים בזירת השירותים המוסדיים לקשישים:

תחום השירותים המוסדיים לקשישים שמעורבים בו באורח פעיל משרדי ממשלה, ארגונים וולונטריים, ארגונים פרטיים – עסקיים וצרכנים – משמש דוגמה מובהקת ל"כלכלה מעורבת", שבולטים בה שני טיפוסים עיקריים של חלוקת עבודה בין גורמים שונים. טיפוס אחד מאופיין במעורבות גבוהה של המדינה במימון ובקניית שירותים המסופקים בידי ארגונים אחרים. המדינה אף מפנה דיירים למוסדות על פי קריטריונים שהיא קבעה, וקובעת את התשלום עבור שהותם. אם כן, טיפוס זה מאופיין בנטייה להלאמה, אך ניכרים גם סימנים המבטאים עקרונות של הפרטה – הספקת השירותים נעשית בעיקרה על ידי ארגונים לא-ממשלתיים, והעובדים האחראים על הפניית דיירים יכולים לבחור בין כמה מוסדות ולהעדיף את אלו המציעים שירותים ברמה איכותית גבוהה יותר. במקרים לא מועטים זכות הבחירה של מוסד מופקדת בידי הדיירים עצמם או בני משפחתם, הבוחרים במוסד מתוך הרשימה. קיום מרכיב הבחירה עשוי לעודד תחרות בין המוסדות.

הטיפוס השני מאופיין בנטייה להפרטה ולכלכלת שוק. ישנם מוסדות המציעים שירותים מוסדיים והם מתחרים זה בזה על ציבור הדיירים הפוטנציאליים. במסגרת התחרות ומאמצי השיווק מספקים המוסדות לדיירים מידע על עלות השהות ועל מגוון ואיכות השירותים שיקבלו. השירותים המוסדיים לקשישים בישראל הם אפוא דגם של הפרטה חלקית ו"כלכלה מעורבת", שבו הסקטורים השונים פועלים במידות שונות של מעורבות ועוצמה. מול ההפרטה החלקית בולטת כמובן ההלאמה ובכך נעסוק במאמר הבא שגם יחתום את סדרת המאמרים הזו.