JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

איך ננצח את המגפה?

על משילות, ציות לכללים וסולידריות חברתית

איך ננצח את המגפה? קורונה תמונה: https://www.scientificanimations.com/ h.m.wikipedia.org
יולי 06
09:30 2020

אט אט העולם כולו לומד לחיות במציאות החדשה שנכפתה עלינו בגלל נגיף הקורונה. עולמנו הקודם, על כל מרכיביו והווייתו, כמעט שאינו קיים. המאה הקודמת התעצבה לאור תוצאות מלחמות העולם הראשונה והשנייה. האירועים שהתרחשו בה השפיעו על החברה האנושית והכריחו את כולם לשנות את תפיסת עולמם.

במעורבות אימפריאליסטית אחרונה, כמו במכת זנבו של לווייתן זקן, הוקמו מדינות חדשות ברחבי תבל אשר נשאו אופי וצורת שלטון חדשים, חשיבה חדשה ואמונות חדשות. העולם, שנחרד מהמציאות שנכפתה עליו אחרי שתי מלחמות עקובות מדם, ניסה לבנות אמצעי מיגון לא פיזיים, אלא רעיוניים, אשר ימנעו את המלחמה הבאה, וניסה ככל יכולתו לחלק תחומי אחריות בידי מדינות שונות וישויות חדשות שצצו ברחבי העולם.

הרצון לשתף כביכול את "כולם" בעיצובו של העולם החדש יצר מצבים אבסורדיים שלא ניתנה להם תשובה במציאות הנכפית על כולם. חבר הלאומים קם לאחר מלחמת העולם הראשונה, את מקומו תפס ארגון האומות המאוחדות, ולצידו קמו עוד גופים כלל-עולמיים שהיו אמורים להחליט בנושאים כגון גזענות, חירות, שלום, חופש, בריאות, תרבות, אוצרות טבע, פליטות וכדומה. האנושות, בטיפשותה, העניקה סמכויות נרחבות לגופים אלה. וכך גם מדינות כמו סודן, עיראק, איראן ולוב הופקדו על השוויון החברתי, על הגזענות העולמית, על הפליטות בעולם. מדינות שהן רחוקות מדמוקרטיה כרחוק מזרח ממערב, הפכו לשומרות הסף של האנושות, ובכוחן היה לקבל החלטות ולהצביע על מציאויות פוליטיות חדשות שהחברה האנושית הייתה אמורה לציית להן.

האיחודים השונים שנועדו כביכול להגדיל את המכנה המשותף של המדינות המובילות, גם הם לא הוכיחו את עצמם. המתחים בעולם הלכו וגדלו, המאבקים לא פחתו אלא גברו והטרור הלך ותכף ושינה את המציאות העולמית מבלי שהעולם באמת ניסה לפתור את הבעיות שבפניהן הוא ניצב. די לחשוב כי בעיית הבטיחות של נמלי התעופה לא נפתרה מעולם, ובמקום לחסל את הטרור הפכו יותר ויותר נוסעי המטוסים לבני ערובה אשר נסגרו בשדות תעופה לשעות ארוכות, בתורים אינסופיים, לצילומים של מכונות מתוחכמות, כדי להגן על אפשרות לתחבורה שוטפת ברחבי העולם, כשפתרון אמיתי אין.

אל הקשיים והמציאות העולמית במאה העשרים ואחת הצטרף לאחרונה איום נוסף – מגפת הקורונה. המגפה פגעה בכל תחום בחיינו בארץ וברחבי העולם. סכנה בריאותית, חברתית, מתח, כלכלה מתמוטטת, איום על הביטחון הפנימי וערעור על הסמכויות.

האחדות העולמית התפוררה. והעולם מוצא את עצמו מתמודד עם פירורי מדינות אשר באף אחת מהן אין שלטון יציב, מוערך, מקובל, שזוכה לאמון הציבור. לכן, גם התקוות בעולם מסוג זה אינן גדולות, ולכן אנו עדים גם להתפרקות חברתית כלל-עולמית, מעין מרי חברתי. ישנן מדינות שמתמודדות עם חוסר ציות חברתי למגבלות ולגזירות שעשויות להציל את האנושות מגלים נוספים של התפרצות המגפה, אך משנות את שגרת היומיום המוכרת.

במדינת ישראל אפשר למנות כמה שלבים של התנהלות הציבור: עם פרוץ המגפה התגלה העם במיטבו – סולידריות, עזרה הדדית, ציות קפדני ואורך רוח. לאט לאט נגמרה הסבלנות בקרב הציבור הלא-סבלני של המדינה, ואז החל השלב השני – "המגיע לי" – המדינה חייבת להחזיק אותי, לשפות אותי ולפצות אותי על כך שאיני יכול להרוויח את מה שהרווחתי, לקיים את חיי באורח רגיל ולהגיע להישגים הפיננסיים שהיו לי בטרם פרוץ המגפה.

"המגיע לי" בא לידי ביטוי בהבעת חוסר שביעות רצון רב והטחת האשמות על אי-מילוי הצרכים המיידיים של כל קבוצה בחברה. התגלה הפן של הסיפוקים המיידיים שהפך לצורך חברתי ומוביל בחברה הישראלית. אם יש לי בעיה, יש לפותרה ומייד ואין בכוחי להמתין. נכון הוא שהציבור חווה קשיים רבים, אבל המצב שאליו נקלענו היה עדיין נסבל.

ואז הגיע שלב המחאה על כך שהמדינה/החברה אינה עושה מה שצריך. אי-תמיכה בגוף זה או אחר היא בגידה בציבור. האומנים הם חלק חשוב בחברה, אסור להתעלם מהם וממצוקותיהם. חברה שלא תכיר בצורך בתרבות – ייגרם לה נזק עצום. למעשה, האחריות לצורכי היחיד היא האחריות של הציבור כולו.

השלב הזה הביא אותנו לשלב הנוכחי והקשה ביותר שהוא אי-ציות לכללים שאמורים למנוע את הגל הבא. חוסר שביעות הרצון וחוסר התקווה לנוכח היעדר פתרון עולמי ומקומי לצרכים, והחשש שהחיים במתכונתם טרום-קורונה כנראה לא יחזרו במהרה, מביאים את הציבור לרמת ציפיות שהחברה אינה יכולה לעמוד בה. כרגע אנו עדים לחוסר משמעת ציבורית שמתבטאת באי-עטיית מסכות, באי-שמירה על ריחוק חברתי, ובזלזול בהוראות שניתנות על ידי הרשויות.

רבים מעבירים את האחריות לאי-קיום הכללים שקובעת המערכת לכתפיהם של מקבלי ההחלטות, בטענה שההנחיות אינן טובות, אינן מספיקות, אינן ברורות או שאינן ישימות. אבל התוצאה של אי-ציות לכללים תביא לאנרכיה מוחלטת, ייתכן שאף למצב בלתי-הפיך לטווח ארוך, ובעקבות כך תתמוטט החברה כפי שאנו מכירים אותה.

אין היום תחושת סולידריות ורצון אמיתי לפתרון משותף של הבעיות. החברה שלנו מתמודדת עם בעיות מורכבות שאינן יכולות להיפתר באחת. בעת משבר, כמו משבר הקורונה שפוקד אותנו, קשה להימנע מטעויות. בל נשכח שגם בעיות העבר מוסיפות ומעיקות עלינו. הפיצול והקיטוב החברתי מונחים ברקע של המודעות והתודעה של החברה הישראלית.

הנזק הכלכלי שנגרם בתחומים רבים בעקבות המגפה הולך ומעמיק, ומציב את המדינה בפני סכנה קיומית, לא רק בגלל הסכנות הנובעות מהמצב, אלא גם בגלל אי-הנכונות של הציבור לשתף פעולה כפי שהיה בגל הראשון. עבורנו זוהי קריאת אזהרה. אמירה-חד משמעית. בואו נשלב כוחות, נשכח יריבויות, בואו נפסיק לנסות לצבור רווחים מהמצב הקשה כדי להשיג רווחים פוליטיים, עד שנגיע לשלב שבו נוכל לנשום מעט ביחד, ולקוות לראות במו עינינו מחר טוב יותר.

המחר הטוב שהצטייר לרגע הולך ומתרחק מאיתנו ולא מסיבות אובייקטיביות, אלא מסיבות סובייקטיביות, שאנו כולנו אשמים בהן. אם לא נשנה דרכינו, נצטער על כך. אי-אפשר להסתפק בהטפת מוסר עצמית, אי-אפשר להתעלם מהמצב האובייקטיבי. יש לומר בפה מלא את "האני מאשים" שלנו כלפי ההנהגה הישראלית הכמעט כושלת בחלק מהפעולות שהיה עליה לנקוט.

לצערי, המנהיגים אינם משמשים דוגמה אישית לציבור, אלא הם מציגים עצמם מורמים מעם. קברניטי המדינה מימין ומשמאל, קואליציה ואופוזיציה, אינם מקפידים על כללים או נהלים, הם סולחים לעצמם ולסובבים אותם. על כך אנו כחברה, משלמים מחיר כבד. יתרה מזו, לעיתים נדמה לנו שאלה שנָתַנּוּ להם את ההגאים לנווט את הספינה, קואליציה או אופוזיציה, עסוקים בהישרדות או בחיסול אבל לא של הנגיף, אלא אחד את השני. הם אינם ניצבים כמנהיגות מאוחדת, תומכת ואכפתית. באווירה כזאת לא מנצחים.

מתחזקת התחושה שהאדם הפשוט, המעמד הבינוני הנמוך, נמצא בודד במערכה. הטייקונים מיוצגים בדרכים שונות ועל ידי גופים שונים. העשירים בורחים ומנהלים חיי שפע ו"אכול ושתֹה כי מחר נמות". זוהי התנהגות נלוזה, פופוליסטית, בלתי-אחראית ומקוממת. האזרח הפשוט שעובד ללא הרף ומשלם מיסים מוצא עצמו חסר אונים וללא כל פתרון. רבים איבדו את מקור פרנסתם, ואינם יכולים לשלם את שכר הדירה ולקנות מצרכים בסיסיים. האזרח הפשוט נשכח ואף גרוע מכך, הוא נרמס במכבשי ענק ולאיש לא באמת אכפת.

לדעתי, העובדה הגרועה מכול היא שאין בחברה הישראלית ובמדינת ישראל משילות. ההוראות בנוגע למגפה אינן ברורות ואינן ישימות. איש לא עושה דבר כדי למנוע את העוולות כלפי היחיד, עוולות שבהן הוא נתקל בכל יום כאילו הוא אויב המדינה. לציבור הובטחו מיליארדים, אך הוא מעולם לא ראה אותם. השווקים והרחובות לא ראו את הכסף שהזרימה הממשלה כדי להיטיב עם חיי האזרחים. לאט לאט מאבדת החברה את ביטחונה בקברניטיה ובדרכם. היום המדינה אינה פותרת בעיות של נצרכים אמיתיים, אלא של צרחנים אמיתיים והיא אינה עושה די למען צדק חברתי.

אם לא תהיה משילות, לא ידאגו לאזרח הקטן, אם לא יתנו עזרה אמיתית לנזקקים אמיתיים, אם ינסו לגבש תוכניות גדולות שיביאו לתוצאות אחרי שהחולה ימות, לא תהיה תקומה לחברה מוכה אשר קורבנותיה נמצאים היום בכל הרמות בחברה שלנו. אנו חייבים לבוא בדרישה חד-משמעית הן למנהיגינו שיפעלו מייד לתיקון המצב, והן לעצמנו שנעלה את הדרישות הנכונות ולא מתוך שיקול פוליטי, אלא מתוך שיקולים של צדק חברתי שיכול לשפר ולהיטיב את חיינו.

כך מנצחים מגפה.

על המחבר / המחברת

דוד אלטמן

דוד אלטמן

עורך מדור: מוניציפאלי. ד"ר. סגן יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה. בעבר סגן נשיא בכיר במכללה האקדמית נתניה, מנכ"ל קרן תל אביב לפיתוח, מנכ"ל וסגן נשיא אוניברסיטת בר-אילן.

6 תגובות

  1. טית
    טית יולי 06 2020, 12:24
    אתה צודק בכל אבל .....

    מה שקורה כאן בארץ זה בדיוק הפוך וילך ומחמיר בכל המישורים ולכן אין מה לדבר על תקווה

    השב לתגובה
  2. אסי רשף
    אסי רשף יולי 06 2020, 16:11
    ואני מבין שאתה רוצה לאזן בין שמאל וימין

    אבל איזה רע עשו בהקשר הנדון במאמר אנשי השמאל?

    השב לתגובה
  3. עמוס בן יהודה
    עמוס בן יהודה יולי 07 2020, 12:42
    למה כולם מחכים? לשיאים של מקרי מוות?

    למה לא להישמע? מה קורה לישראלים?

    השב לתגובה
  4. דוד אביב
    דוד אביב יולי 08 2020, 11:34
    כמו כל דבר

    שאלה של ניהול וערכים

    השב לתגובה
  5. רבקה נחשון
    רבקה נחשון יולי 09 2020, 10:17
    אני אוהב את המאמר כי הוא עוסק

    באמירות ערכיות ולא בחזרה נלעגת של מסרים פוליטיים

    השב לתגובה
  6. חחחחחח
    חחחחחח יולי 10 2020, 12:19
    ללמוד וטראמפ, הוא כבר ניצח

    לא ככה?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור