JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • חברה
  •  » כיוונה של היהדות הרפורמית בישראל

כיוונה של היהדות הרפורמית בישראל

מחשבות בעקבות הוועידה השנתית של התנועה הרפורמית בישראל

כיוונה של היהדות הרפורמית בישראל הכינוס בקיבוץ שפיים
יוני 18
21:58 2014

"… היהדות היא התגובה ההולכת ומשתנה של עם ישראל לדבר אלוהיו. היהדות המתקדמת היא תגובה אחת, ניסיון אחד לחפש את האלוהים ולהבין את רצונו בנסיבות החדשות שנוצרו בתקופתנו. העובדה שאני יהודי משפיעה על האופן בו אני מבין את עצמי כאדם מודרני, מצד שני, העובדה שאני חי בעולם המודרני, משפיעה מאוד על התפיסה שלי את היהדות. אני בא אל היהדות שלי מצויד בכלים שהעולם המודרני נותן לי ובהם אני משתמש: כלים של הבנת טקסטים, הבנה חברתית והבנה פסיכולוגית. אני לא חושב שכלים אלו הם מהשטן, אלו כלים שניתנו על ידי אלוהים, ולא רק שמותר לי, אלא חובתי היא להשתמש בהם כדי להביע את היהדות שלי …" (הרב מיכאל מרמור)

קיבוץ שפיים מעולם לא היה מלא בכל כך הרבה רפורמים. במלאת יובל שנים להקמתה ולייסוד מוסדותיה של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (היהדות הרפורמית), התקבצו באחד מסופי השבוע האחרונים מאות רבות של חברים וחברות בקהילות רפורמיות, משפחות צעירות וותיקות, רבנים ורבות מנהיגי התנועה ואורחיה לציון ועידת היובל. גם אני הייתי שם, ומצאתי שעטנז יהודי-ישראלי-אוניברסאלי אחר, סדנאות לימוד ודיון בנושאים של שייכות וזהות דתית, שיחות נוקבות על משמעותה של קהילה בימינו ועל הצרכים שהיא מבקשת או מתבקשת לשרת. האזנתי לפיוטים ישנים-עכשוויים ולמנגינות רוק יהודי אלטרנטיבי, והתרגשתי להתפלל כשברקע נשמעות תפילות נשים וקולות אדירים חוצי חומות של הדרה ואי-שוויון מגדרי.

אל תתבלבלו, לא מדובר באורחים ארעיים וזמניים שפקדו את השרון. דוד סם לא הגיע לביקור ספונטני כדי להציע יהדות אחרת. ייסודהשלהתנועה הרפורמית בישראל היה ציון דרך בהתפתחותה של התנועה הרפורמית העולמית כתנועה דתית. בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת נוסדו הקהילות הראשונות בערים הגדולות,ומאז ניתן להצביע על צמיחה ענפה. החל מסוף שנות ה-80 הואצה הקמתן של קהילות רפורמיות ברחבי הארץ, והיום פועלים ברחבי הארץ, מאצבע הגליל ועד לקיבוצי הערבה,41 קהילות ומרכזים קהילתיים רפורמיים. קהילות התנועה מפעילות בתי מדרש ותכניות ללימודי יהדות וידיעת הארץ, ומעניקות שירותי דת וטקסי מעגל החיים –בני ובנות מצווה, טקסי נישואין, לידה, אבלות וזיכרון. במקבילפועלת מערכת חינוך של כ-50 גני ילדים ושמונה בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים. התנועה מפעילה שורה של מפעלי חינוך בלתי-פורמליים, כמו תנועת הנוער "נוער תל"ם", מכינה קדם-צבאית למנהיגות ומסגרות פעילות נוספות בקמפוסים האקדמיים.

הרוח הקהילתית היא חלק מהדנ"א היהודי שלנו. הלוא אלפי שנים הקהילה היא האורגן החברתי המרכזי להצמחת זהות יהודית. החוויה המכוננת של העם היהודי התרחשה במעמד ציבורי, מעמד הר סיני, שם ניתן הציווי "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש…ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמות יט, ו-ח). הרב סולובייצ'יק הגדיר את הקהילה היהודית בתור גוף בעל ישות משלו, לא רק ישות הלכתית אלא גם אונטולוגית, וכך אמר: "היחידים המשתייכים לקהילה משלימים איש את רעהו… אדם בודד המצטרף לקהילה מוסיף ממד חדש לתודעה הציבורית, תרומה בלעדית משלו. כפי שהיחידים בונים את הקהילה, כך ככלים שלוביםבונה הקהילה את זהותו של הפרט". והנה, בעודי יוצא מדיון אחד ונכנס לדיון אחר, אני מחפש לגלות תשובה לאותה שאלה העוטפת את חבלי לידתו של מחקרי – האם כך הדבר גם במערכת היחסים בין הקהילה הרפורמית בישראל לבין חבריה וחברותיה?

מצאתי כי לוחות הזמנים המאורגנים של סוף השבוע פעלו בשני מישורים, בדיוק כפי שהקהילות הרפורמיות פועלות היום לסיפוק צרכיו של היחיד בשני ציריה המכוננים של היהדות הליברלית בישראל: החוויה הדתית-רוחנית והחוויה הקהילתית.שני המישורים הללו יחד מבליטים את מרכזיותם של הערכים החברתיים על פני ערכים אחרים, כפי שמשתקף במחשבה הרפורמית במגוון רחב של אופנים. "אני פה כי אני מרגישה שייכת לאחרים שדומים לי ושונים ממני", הסבירה לי אחת המשתתפות בערב קבלת השבת, רגע אחרי שנערך טקס ייחודי לקבלת המתגיירים לקהילות התנועה.אינני סבור שרצונם של  חברי הקהילה ושלמוביליה הוא לצאת באמירה ברורה ברמה ההצהרתית (שאולי אפילו יכולה להתפרש כמשיחית) על כך שמטרתם להביא לכדי גיבוש קהלים שונים ליחידה אחת בעלת זהות יהודית רפורמית ישראלית מוגדרת ומוצהרת. אך אין ספק כי שוויון מגדרי, גמישות הלכתית, פתיחות לזרים ועוד, באים לידי ביטוי ברמה הפרקטית הלכה למעשה בצביון הפעילויות החברתיות ובטקסים הדתיים. וכך מן הסמוי נחשף כוחה של הקהילה.

הירוק של שפיים, מזג האוויר החמים והנעים, העפיפון שקם ונפל בכר הדשא הרך והרחב בחסות חניכי תנועת נוער תל"ם והכיפות הצבעוניות שהתנוססו בגאון – כל אלה יצרו אמנם כמה רגעי פסיפס אופטימי של יהדות רפורמית בישראל. אך לרוב זרם זה מוצא עצמו במאבק עז מול הממסד האורתודוכסי וסופג ממנו חרמות. זהו מאבק מתמשך להכרה על ידי הממסד והרשויות, שמערערים על היותה של התנועה הרפורמית תנועה דתית. הדבר בא לידי ביטוי בחוסר ההכרה בסמכויותיהם של רבנים רפורמים לחופה, לקידושין ולגירושין, באי-ייצוגם במועצות הדתיות, בחוסר ההכרה בגיור רפורמי ועוד. הכול חרדים שמא קבלת התנועה בממדים רחבים בקרב קהלים שאינם דתיים עלולה לערער את היהדות המוכרת (האורתודוכסית), שרואה באידאולוגיה הרפורמית איום גדול על המשכיות היהדות המסורתית ועל אופייה היהודי של ישראל.

על אף חוסר ההכרה על ידי המדינה, פועלים היום בישראלקרוב ל-120רבנים רפורמים, מרביתם ילידי הארץ ומוסמכי בית המדרש לרבנים בלב ירושלים. ייסודה של התנועה הרפורמית בישראל היה כאמור ציון דרך בהתפתחותה של התנועה הרפורמית העולמית כתנועה דתית, בייחוד בשל הגישה שפסלה בראשית הדרך את הרעיון הציוני. ברם, באופן אבסורדי, דווקא במדינת ישראל נאלצת היהדות הרפורמית להיאבק על זהותה, על דמותה ועל הלגיטימיות היהודית שלה במרחב הטבעי שלה. זאת בייחוד לאור העובדה שבארץ אין לחצים חברתיים או כפייה פנימית להצטרף לבית-כנסת לשם הזדהות הישראלי כיהודי, בניגוד לפזורה. להכרת המדינה בצורכיהן של הקהילות ובמעמדם הרשמי של רבניה, יש חשיבות ביצירתו של שוק זהויות חופשי ופתוח במרחב היהודי, ובפיתוח זהות יהודית רפורמית ישראלית תוך יצירת קהילות יהודיות במרחב הציבורי, המגיבות לשינויים בחברה הכללית והנענות לצורכי הפרט והמשפחה.

בקבלת השבת הושמעה גרסה טקסטואלית חדשנית ל"אתה עוד תשנה את העולם", שתרמה לאווירה הוורודה והוכיחה שוב שהתנועה הרפורמית בארץ מבדלת את עצמה מהתנועה בארצות הברית באמצעות הצביון הישראלי שפיתחה, הבא לידי ביטוי בין היתר בשפה ובתרבות עברית-ישראלית. תהליך הסוציאליזציה הישראלית שעוברות הקהילות הרפורמיות בישראל מאפשר להן גם למצוא מקום מרכזי לטריטוריה ולמרחב המשותף. נראה שתהליך הבניית זהות, יצירת הזדהות והקמת קהילה יהודית רפורמית בקרב הציבור הישראלי נמצא בהתהוות, ושונה בין קהילה לקהילה. היהדות הרפורמית היא שיטה דתית המעמידה עצמה בתור חלופה לשיטות אחרות, והיא ניצבת מול שתי חזיתות עיקריות: האחת מול שיטות דתיות יהודיות שהעניקו בדורות האחרונים עדיפות ברורה למרכיבים אחרים של הדת והתרבות היהודית על פני עולם ערכים זה, והאחרת מול "בעלת בריתה", התרבות המערבית, בכל הנוגע למיקום החוויה הקהילתית, הסולידריות והחוויה הדתית-רוחנית בחייו של האדם המודרני.

איך שלא נסתכל על זה, במציאות הנוכחית מסתבר שהמסורת ממשיכה לחבר את הישראלים אל הלאום היהודי, אך ניתן למצוא כינון של זהויות יהודיות חדשות בעלות פוטנציאל לערער על תהליכי הקיטוב של דתיים וחילונים בישראל. מגמה זו מצביעה על התרופפות הזהות שבין אמונה לבין השתייכות למסגרות דתיות מסורתיות (כך לפי גודמן ויונה, 2005). התצורות הדתיות החדשות הן נזילות, מורכבות וגמישות הרבה יותר מאלה שהיו בעבר, והן נדרשות ועשויות לספק מענים מגוונים לצורכי זהות שונים ומשתנים. השבת האחרונה הוכיחה זו היטב.

במחקרי האתנוגראפי של קהילות התנועה הרפורמית בישראל אני מנסה להצביע על מקומה של הקהילה בחיי חבריה וחברותיה בתור ספקית לצרכים זהותיים וחברתיים, מבלי שתהיה אחידות באמונות האדם הבוחר להשתייך לקהילה. במשך השנים הצליחה היהדות הרפורמית להכות שורשים ברחבי הארץ, וכיום היא מונה עשרות קהילות וגרעיני התיישבות. חרף זאת, הקהילות עדיין נאבקות להכרה פוליטית, משפטית וחברתית. הכרה כזו היא בעלת חשיבות מכרעת עבור חברי וחברות הקהילות, גם אם אינם בהכרח מגדירים את זהותם הדתית כרפורמים. הכרה בלגיטימיות של הקהילה תאפשר לחבריה לראות בה מוסד חברתי-תרבותי לגיטימי במרחב הציבורי, ותאפשר לקהילה לזכות במשאבים כספיים ומוסדיים שהיא זקוקה להם לפיתוחה.

הרב מקס אלק, מייסד מרכז חינוך "ליאו בק" בחיפה, כתב זמן קצר לאחר הקמת המדינה: "… השאלה היא האם ערכים דתיים ומוסריים נותנים משמעות ליהדות בישראל ומחוץ לה, או שמא גורמים כלכליים, פוליטיים וטכניים קובעים את החיים של היחיד והקהילה? מנקודת ראות זו, היהדות הרפורמית מקבלת חשיבות חדשה ורחבה יותר, עם הכלת המשימה הרוחנית בתוך היהדות הלאומית. מאידך, עם תחיית  התרבות העברית והקמת המדינה, היהדות הלאומית ממלאת את היהדות הליברלית עם המציאות של חשיבה יהודית ומקנה לה משימה קונקרטית…".

השנים אמנם חלפו, אך נדמה כי "המשימה הקונקרטית" בעינה עומדת. התמודדות עם אתגר זה ועם אתגרים אחרים שאלק לא חזה יתנו משמעות אמתית ליהדות הרפורמית בישראל. אין ספק כי עבורי, בתור חוקר צעיר, הצצה לחיי הקהילות הרפורמיות בישראל ולאירועים מרכזיים בלוח השנה הרפורמי, כמו האירוע המיוחד הזה, היא פלטפורמה להפקת תובנה מחודשת בדבר משמעותה הצרכנית ומקומה התודעתי של קהילה יהודית במציאות העכשווית. ואולי בכך משתקפת ההתמודדות הסבוכה של המדינה הפוסט-מודרנית עם רצונו של היחיד לשיוך קהילתי.

**

אלעזר בן לולו הוא דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. הוא חוקר את הקהילות הרפורמיות בישראל.

על המחבר / המחברת

Avatar

אלעזר בן-לולו

דוקטורנט במח' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניב' בן-גוריון, בתחום הקהילה הרפורמית בישראל.

תגובה אחת

  1. דביר
    דביר נובמבר 28 2017, 11:29
    הפוליטיקה הישראלית פתרה את הבעיה

    עוד מעט הרפורמים והקונסרבטיבים יהיו מחוץ לחוק בישראל. ממדינה דמוקרטית הפכנו למדינה גזענית וכעת אפילו לפנים גזענים. ממש בושה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!