JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פאניקה מוסרית

דברים שחשוב לומר על "פרשת המין בקרית גת"

פאניקה מוסרית
יוני 21
19:00 2014

הארץ רועשת סביב "פרשת המין בקרית גת", ועדיין לא ידוע כמעט דבר על מה שהתרחש או לא התרחש שם. אבל מיעוט העובדות הרלוונטיות לא עוצר, כמובן, את חרושת השמועות (שהאישה חולת איידס) או את ההיסטריה הקבוצתית הצדקנית המשתפכת בכל כלי התקשורת.

סחרור חברתי ההופך פירור של דיסאינפורמציה להתלהטות קולקטיבית הוגדר על ידי הסוציולוג הנודע סטנלי כהן "פאניקה מוסרית". פאניקה מוסרית מתרחשת כשחברה אכולת חרדות, תסביכי רדיפה, קנאות חשוכה ורגשות אשם מודחקים מתפוצצת פתאום על שעיר לעזאזל, ומוצאת בו את השטן האשם בכל ייסוריה. הדוגמה המוכרת ביותר בהיסטוריה היא ציד המכשפות שהתרחש באירופה ובחוף המזרחי של ארצות הברית בתקופה הפוריטנית. הפנאטיות הדתית, ההדחקות, החשדנות, המתחים הפנימיים והפחד משינויים התלכדו והתפוצצו לבסוף בהאשמתן של נשות שוליים חלשות (עניות, לא נשואות, "שונות") בכישוף, בפיתוי, בהמתה. כשהקהילה כולה נסחפה לסחרור – נמצאו רבים שהיו משוכנעים שראו במו עיניהם איך הנשים הללו עפות בלילות עם השטן ומשתתפות באורגיות סוערות. וזה יכול היה להיות מצחיק, אלמלא זה נגמר בעינויים ובהמתה של נשים רבות מאוד.

כן, אני בהחלט משווה בין הסחרור סביב פרשת המין בקרית גת ובין ציד המכשפות. כי ממעט המידע שמטפטף דרך התקשורת עולה שמאחורי מסך העשן מסתתרת אישה שחיה בשולי החברה. אישה פשוטה, קשת יום, ענייה, חריגה, בודדה וככל הנראה רפת שכל או לקויה בנפשה בצורה כזו או אחרת. עולה שאישה זו סובלת לא רק מהזנחה שיטתית ומתמשכת של הרשויות שהיו אמורות לסייע, אלא גם מניצול מיני בידי מאות גברים, הנוהרים מכל רחבי הדרום לעשות בה מעשים מיניים כי נפוצה השמועה שהיא מאפשרת זאת ולא גובה תשלום. הגברים נוהרים כדי לנצל את ההזדמנות. שלא יחמיצו, שלא ייצאו פראיירים. כמיטב הרוח הישראלית: נותנים לך חינם – לא תיקח? רובם, ככל הנראה, צעירים. חלקם, ככל הנראה, מגיעים בחבורות, ותוך כדי הניצול המיני גם מתעללים, מכים, שוברים ומצלמים, כמקובל בקרב תיכוניסטים ישראלים במסיבות רבות משתתפים או בנסיעות לאיי יוון.

אם נכונים רסיסי המידע הללו, זהו סיפור קשה, כואב ועצוב על אישה חלשה ואומללה שמי שיכולים מנצלים אותה, וכל האחרים עומדים מנגד ואינם עושים דבר כדי לעצור את הניצול. האם יש בעברה גילוי עריות? ניצול מיני מסוג אחר בילדות? סטטיסטית – סביר להניח שכן. היום כבר ידוע שבקרב מי שמכונות "זונות", כי הן כן גובות תשלום תמורת שירותי מין, גדול מאוד מספרן של מי ש"הוכשרו" לזנות על ידי אבות, אחים, דודים או שכנים (ראו עדויות מצמררות בספרה של ענת גור "מופקרות: נשים בזנות"). לכן נולדה היוזמה להפליל את לקוחות הזנות – כדי להגן על מי שקורבנותן המינית המתמשכת (לרוב מילדות) הפכה אותן ל"זונות".

סיפורה של האישה מקרית גת הוא סיפור שהיה צריך לעורר גל של תרעומת חברתית נגד שכנים, רשויות הרווחה, המשטרה, וכמובן נגד הגברים הצעירים המנצלים מה שאפשר, ונגד מי שחינכו אותם להיות כאלה. שהרי בלב הסיפור הזה מצויים גברים צעירים שמוחם שטוף בפורנוגרפיה שהם צורכים ללא הגבלה, שאף אחד לא לימד אותם שכשהם עומדים מול אדם אחר, גבר או אישה, צעיר או מבוגר, יהודי או ערבי – חובה עליהם תמיד לראות גם את טובתו של אותו אדם, ולא רק את טובתם הרגעית, המוכתבת על ידי הורמונים שוצפים. וזו הבעיה: הפורנוגרפיה שהם צורכים בטלפונים הסלולריים שלהם מלמדת אותם שהכול פתוח, הכול אפשרי, הכול נגיש, וכל מה שצריך זה להעז לרצות ולקחת. ומנגד – זהו, שאין מנגד. לא הורים, לא מורים, לא תנועות נוער. אף אחד, כך נראה, לא מחדיר בהם את הבסיס של התנהגות אנושית: האיסור לקחת מן הזולת רק בגלל שהוא חלש ואני יכול. כמו שאמר קאנט, הצו הקטגורי הוא תמיד לראות את האנושי שבזולת ולכבדו למען עצמו.

במקום לראות את הדברים כהווייתם, להודות בכשל החינוכי-מוסרי החמור הזה ולהתמודד אתו, מחפשים שעירים לעזאזל. מוצאים אותם, בקלות מדהימה, גם בנערות קטינות שנערים רבים מנצלים אותן מינית. הורי הנערים ועורכי דינם מאשימים את הנערה התורנית שהיא יזמה, היא פיתתה, היא כפתה את עצמה. אבל בזכות הקטינוּת יש מי שמתקשים להשתכנע שנערה כזו היא באמת מכשפה. בפרשת קרית גת סוף כל סוף נמצאה המכשפה הנכספת: אישה "בשלה", ששום קטינוּת לא מגינה עליה, ואפשר לצאת לסחרור המיוחל. אז יאללה – פאניקה מוסרית. היא מפתה קטינים, פוגעת בהם, מפיצה מחלות, משחיתה את המידות, הורסת את המדינה. עליהום! ובהזדמנות פז זו – נשרוף גם את הפמיניסטיות המעצבנות האלה, ונצא בגלוי נגד ההאשמות הבלתי פוסקות שלהן, וגם נשנה את החוק, ונבטיח שמעכשיו גם נשים יואשמו באונס, הן לא קורבנותיותר מגברים ולא אשמות פחות מגברים! נמאס כבר מהדרישות שלהן ומרגשות האשמה כלפיהן! הנה – הן גרועות בדיוק כמונו. נשים אונסות ילדים בדיוק כמו גברים!

קשה להתמודד עם פאניקה מוסרית. היא הרי לא בדיוק מתרחשת במישור הרציונאלי. איך אפשר להסביר למי שלא רוצה לשמוע שום דבראת המובן מאליו? איך אפשר להסביר שאישה חלשה, שמאות גברים נוהרים לפתחה מרחבי הארץ ושוכבים איתה תוך התעללות בה, אינה דומה בשום דבר לאב ששוכב עם בנותיו ועם חברותיהן או לגבר שמנצל את יחסי הכוח שלו עם נשים או עם גברים ומנצל מינית? הרי ההבדל כל כך ברור שאילו רצו לראות – היו רואים. אבל הפאניקה המוסרית מעוורת. ועד שהדיבוק הזה לא יוצא מן הגוף הקולקטיבי – קשה לדבר אתו.

אבל לטובת מי שבאמת קצת התבלבלו ורוצים תזכורת של המובן מאליו: החוק הישראלי מגן על גברים מפני תקיפה מינית שמבצעות נשים בדיוק כפי שהוא מגן על נשים מפני תקיפה מינית שמבצעים גברים. אף שעל פי התלונות, כ-97% מן התקיפות המיניות מבוצעות על ידי גברים, החוק אוסר על נשים לעשות בדיוק את אותם הדברים שהוא אוסר על גברים.

ישנם שני כללים פשוטים. הכלל הראשון – לאף אחד אסור לחדור לגופו של אדם אחר אם האחר אינו מסכים לכך הסכמה חופשית, או אם הסכמתו הושגה בתרמית, או אם הוא בן פחות מ-14 שנה, או תוך ניצול מצב של חוסר הכרה או לקות נפשית או כל מצב שבו לא ניתן לתת הסכמה חופשית במלוא מובן המילה. לא משנה אם החודר או הנחדר הם גבר או אישה. לגבר אסור לחדור, בנסיבות האמורות, לגוף של גבר או לגוף של אישה, ולאישה אסור להיחדר, בנסיבות האמורות, לגוף של גבר או לגוף של אישה. העונש המרבי על התנהגות כזו הוא 16 שנות מאסר, ואם האירוע התרחש תוך גרימת נזק לנחדר, תוך התעללות בו, בחבורה או תוך איום בנשק – העונש המרבי הוא 20 שנות מאסר.

אגב, טרמינולוגית, כשחודרים לגופה של אישה לנרתיק, המעשה מכונה "אונס", וכשחודרים לגופם של גבר או של אישה לפה או לפי-הטבעת, המעשה מכונה "מעשה סדום". לאישה יש שלושה פתחים בגוף שאסור לחדור לתוכם בנסיבות המתוארות, ולגבר יש שניים. חדירה אסורה לשני הפתחים שיש גם לגברים וגם לנשים נקראת בחוק "מעשה סדום", וחדירה אסורה לפתח שיש רק לנשים נקראת בחוק "אונס".

הכלל השני – לאף אחד אסור לעשות בגופו של אדם אחר מעשה בעל אופי מיני (שאיננו חדירה) אם האחר אינו מסכים לכך הסכמה חופשית, או אם הסכמתו הושגה בתרמית, או אם הוא בן פחות מ-14 שנה, או תוך ניצול מצב של חוסר הכרה או לקות נפשית או כל מצב שבו לא ניתן לתת הסכמה חופשית במלוא מובן המילה. לא משנה אם העושה את המעשה המיני או מי שהמעשה המיני שנעשה בו הם גבר או אישה. לגבר אסור לעשות מעשה מיני, בנסיבות האמורות, בגוף של גבר או בגוף של אישה, ולאישה אסור לעשות מעשה מיני, בנסיבות האמורות, בגוף של גבר או בגוף של אישה. העונש המרבי על התנהגות כזו הוא 7 שנות מאסר, ואם האירוע התרחש תוך גרימת נזק לאחר, תוך התעללות בו, בחבורה או תוך איום בנשק – העונש המרבי הוא 10 שנות מאסר. עבירה זו נקראת בחוק הישראלי "מעשה מגונה".

גם במקרה זה, כבכל מקרה שבו מוגשת למשטרה תלונה על מעשה מיני, יש לבדוק את העובדות: 1. האם אחד מן הצדדים חדר לגופו של האחר כשהנחדר לא הסכים הסכמה חופשית, או היה בן פחות מ-14 שנה, או שהסכמתו הושגה בתרמית, או שלא יכול היה לתת הסכמה חופשית בשל נסיבות נפשיות? אם כן – האם היו נסיבות מחמירות: נזק לנחדר, חדירה בקבוצה, נשק, איומים? 2. האם אחד מן הצדדים עשה בגופו של האחר מעשה מיני ללא הסכמתו החופשית של זה, או כשהוא בן פחות מ-14 שנה, או שההסכמה הושגה בתרמית, או שלא יכול היה לתת הסכמה חופשית בשל נסיבות נפשיות? אם כן – האם היו נסיבות מחמירות: נזק לאחר, מעשה קבוצתי, נשק, איומים?

על פניו נראה שייתכן שהיו גברים, כולל נערים מעל גיל 12, שחדרו לגופה של האישה מקרית גת ללא קבלת הסכמתה החופשית, מכיוון שמצבה הנפשי לא אפשר לה לתת הסכמה חופשית. צריך יהיה לבדוק אם הם ידעו שמצבה הנפשי הוא כזה שהסכמתה אינה חופשית. אם הם ידעו זאת, הרי שביצעו בה עבירת מין מסוג "אונס". ייתכן שהיא בוצעה בנסיבות מחמירות. במקביל, ייתכן שהאישה ביצעה מעשים מיניים באנשים מתחת לגיל 14. צריך יהיה לבדוק אם היא ידעה שהם מתחת לגיל 14. אם כן, ייתכן שהיא ביצעה בהם עבירת מין מסוג "מעשים מגונים". מרסיסי המידע עד כה לא ידוע לי על נסיבות מחמירות מצדה (נזק, איומים, נשק. סוגיית ה"קבוצה", אם הייתה, תעורר שאלה משפטית מעניינת).

המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט יצטרכו לטפל בשאלות המשפטיות הללו. החברה הישראלית צריכה להסתכל במראה, לראות את הפאניקה המוסרית ששוב אחזה בה ולשאול את עצמה "לָמה", אבל עוד יותר חשוב מזה – "איך". איך מתמודדים עם החוליים האמתיים, ולא עם שעיר לעזאזל תורן. איך מתמודדים עם החרדות, עם הקנאות, עם תסביכי הרדיפה, ועם רגשות האשמה המודחקים.

וכן, בוודאי. אותם תחלואים ממש באים לידי ביטוי גם בשאר תחומי חיינו, כמו היחס שלנו לפליטים, למהגרי עבודה וכמובן – לכיבוש.

על המחבר / המחברת

אורית קמיר

אורית קמיר

ד"ר. חוקרת ומרצה באזורי התפר של משפט, חברה, תרבות, קולנוע ומגדר. פעילה חברתית ופמיניסטית.

2 תגובות

  1. טר
    טר"ש יוני 21 2014, 23:34
    למה כל דבר חייב להיות קשור לכיבוש?

    זה קלקל את כל הניתוחים שלך ….

    השב לתגובה
  2. צדיק
    צדיק יוני 23 2014, 22:33
    אולי מילים גבוהות ורבות מדי?

    אולי פשוט יש לנו מערכת חלשה וגרועה של שרותי רווחה ומשטרה?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור