JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

קרן אור: בג"צ מגן על ערלת קטינים

יש דיינים שחושבים שמותר להם לכפות מילת ילדים

קרן אור: בג"צ מגן על ערלת קטינים מילת יצחק על ידי אברהם, ספר תורה מרגנסבורג, שנת 1300 לערך wikimedia commons
יולי 03
17:07 2014

בגשם השוטף של חדשות קשות – רגע של הקלה: בית הדין הגבוה לצדק ביטל פסק דין של בית הדין הרבני שחייב אם למול את בנה בניגוד לרצונה. אימת הסכין הוסרה מעל ערלתו של הקטין, ולרגע קט אפשר לנשום לרווחה. רגע של שפיות זמנית במציאות ישראלית מוטרפת.

אפתח בבשורה הטובה: עדיין יש מדי פעם שופטים בירושלים, והנה הם הבהירו שבית הדין הרבני אינו יכול לחייב אם לחתוך חתיכות מגופו של בנה הקטין רק משום שכך מקובל בקרב השבט שאליו הם משתייכים ומשום שכך רוצה האב המתגרש. מבחינה משפטית, בג"צ קבע שהורה אינו יכול "לכרוך" את כריתת הערלה של בנו בדיון רבני בגירושין, ולכן אינו יכול להסמיך את בית הדין הרבני לדון בחיתוך הילד "על הדרך", בזמן שהדיינים מסדירים גט בין ההורים. בקיצור: לבית הדין הרבני אין סמכות לחייב הורה לחתוך בבשרו של ילדו הקטין, ולכן הורה מתגרש אינו יכול להעניק לו סמכות כזו. נקודה.

אבל יש כאן גם בשורות רעות. הבשורה הרעה הראשונה היא שסוגייה כזו צריכה בכלל להגיע לבג"צ, ושיש ערכאה בישראל שמעלה על דעתה שהיא רשאית לחייב אם למול את בנה. אני כותבת את המילים ומתקשה להאמין שהן מתייחסות למציאות: בשנת 2014 יש דיינים במדינת ישראל שחושבים שיש להם כוח וסמכות וזכות להכריח אם לחתוך את בנה כדי שהילד יהיה "קדוש" יותר.

הבשורה הרעה השנייה היא שבג"צ לא קיבל את עמדת האם שלפיה איש אינו רשאי להתערב בהחלטתה שלא לחתוך חלקים מגופו של בנה הקטין. האם טענה שבהעדר סיבה רפואית חזקה אין שום גוף, רבני או אחר, שרשאי לחייב אותה לפגוע בגוף הקטין. בג"צ החליט שבית המשפט למשפחה כן רשאי לעשות זאת, אך רק משיקולים של טובת הילד. כלומר, לדעת בג"צ ייתכן מצב שטובתו של ילד תצדיק חיתוך ערלתו. מפחיד.

הבשורה הרעה השלישית היא שמרבית אזרחיה של מדינת ישראל הדמוקרטית, הליברלית, ההומניסטית, ישנים טוב בלילה למרות הידיעה שעובדי מדינה (הדיינים) חושבים שמותר להם לכפות כריתת איברים של קטינים. ואין הפגנות המונים, מרי אזרחי, התקוממות כללית. השילוב של דת ומדינה כל כך שגור, "טבעי", לא בעייתי בעיני רובנו, שאנחנו חיים אתו כמובן מאליו. וכך, שר הפנים מחליט בהבל פה שהמרכולים ייסגרו בתל אביב בשבת; שרת המשפטים מטרפדת את הניסיון להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, כדי להקטין במשהו את הפער בין עשירים ועניים; ודיינים מודיעים לאם בלי למצמץ שחובה עליה לחתוך את בנה. לפחות עד שבג"צ הופך את ההחלטה. אפשר היה לחשוב שכל צעד כזה, המכביד את עולה של הדת על המדינה, יגרום להתגברות המועקה הציבורית, להתעצמות התסכול והזעם ולהתקרבות לנקודת הרתיחה. וראו זה פלא – התוצאה הפוכה. מגזירה לגזירה אנחנו משלימים יותר, מתרגלים יותר, משתתקים יותר ומקבלים בהכנעה. כאילו אבדה תקוותנו. כאילו גזירת הגורל היא. כאילו לא יכול להיות אחרת.

אבל יכול להיות אחרת. אפשר להפריד בין דת למדינה. צריך להפריד דת ממדינה. זוהי סוגייה פוליטית שזכותנו וחובתנו, אזרחי מדינת ישראל, לנקוט בה עמדה ולהכריע בה. היא חשובה. היא הרת גורל. היא קריטית לאופיין של המדינה ושל החברה. מדינת ישראל יכולה להמשיך להיות מדינת לאום יהודית גם אם הדת והמדינה יופרדו, כמו בחילוניות שבמדינות; כמו בצרפת. לא בשמיים היא, אלא בידנו. ויש לדבר על כך, לדרוש, להפגין, לתבוע ולשנות. ובשום אופן לא לתת למציאות הזוחלת להרדים אותנו לנצח.

על המחבר / המחברת

אורית קמיר

אורית קמיר

ד"ר. חוקרת ומרצה באזורי התפר של משפט, חברה, תרבות, קולנוע ומגדר. פעילה חברתית ופמיניסטית.

תגובה אחת

  1. רונית (שם בדוי)
    רונית (שם בדוי) יולי 05 2014, 18:49
    יש להפריד דת ומדינה

    מבלי ההפרדה הזאת לא נתקדם אף פעם אלא נלך לאחור
    הפרדת דת ומדינה אין פירושה פגיעה בדת
    איש באמונתו יחיה וכל זה לא קשור לניהול המדינה וחיי אזרחיה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור