JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פרדוקס הפמיניזם הגדול

חוקים המבקשים לקדם את מעמד הנשים מנציחים את אי השוויון

פרדוקס הפמיניזם הגדול wikimedia commons
יולי 08
16:31 2014

רבות נאמר ונכתב על השפעתה של התנועה הפמיניסטית על מעמדן ההולך ומשתפר של הנשים בחברה המערבית. ככלל, ניתן לומר כי רעיונות התנועה, על שלל זרמיה וגישותיה, הביאו להימצאותן של נשים במוקדי הכוח הפוליטיים והחברתיים, והטילו צל כבד על תפיסת העולם הפרימיטיבית שהציבה את הגבר במרכז ואת האישה בשוליים.

על רקע כל זאת, ייתכן שגישתי לעניין המשך מינוף קרנה של האישה והמאבק באפלייתה על רקע מינה תישמע מוזרה. טענתי היא שכיום, באורח פרדוקסלי, ככל שהממסד מבקש לקדם את הגישה הפמיניסטית כך הוא מנציח את השוביניזם. כדי להסביר את דבריי אקדים שתי הנחות יסוד. הנחת היסוד הראשונה היא שהחברה הישראלית עודנה חברה המפלה נשים, במתכוון או שלא במתכוון, בפומבי או שלא בפומבי, בצורה קיצונית יותר או קיצונית פחות. מעמדן של הנשים אינו שווה לזה של הגברים (לשם המחשת הטענה די להשוות בין שכרם של נשים וגברים במשרה זהה או לבדוק את היחס שבין אחוז הנשים באוכלוסייה למספר עמדות המפתח שהן מאיישות במגזר הציבורי או הפרטי). ההנחה השנייה היא שעל אף ההנחה הראשונה, ניתן לראות שיפור הולך ומתמשך במעמד הנשים בשנים האחרונות ודומה כי הממסד רואה עצמו מחויב להמשיך לתמוך במגמה חיובית זו. כעת, ברצוני להתמקד בדרכים שבהן פועל הממסד לקידומן של נשים בחברה הישראלית. לדעתי, אלו נחלקות לשתיים: האחת היא חקיקה שמטרתה לעגן את מעמד הנשים והשנייה היא "החלטות שלטוניות" (שאינן חוקים או תקנות) מסוגים שונים, שגם הן מטרתן להציג מצג של שוויון בין המינים. בפרפרזה על דברי המלאך למלך הכוזרים בספרו של רבי יהודה הלוי, סבור אני כי כוונת הממסד רצויה אך מעשיו אינם רצויים.

אפתח בשתי דוגמאות העוסקות באותן "החלטות שלטוניות". האם הדלקת המשואות בטקס פתיחת אירועי יום העצמאות האחרון על ידי נשים בלבד מיטבה עמן או פוגעת בהן? האין זאת בבחינת אמירת הממסד הגברי "ישחקו הנשים לפנינו"? "טובה" שהשלטון הגברי מעניק לנשים? אני סבור שכשם שלא היה עולה על הדעת לערוך את הטקס על ידי גברים בלבד, כך במדינה מתוקנת לא יעלה על הדעת שייערך על ידי נשים בלבד. מדוע? פשוט מפני שזה ממחיש את האפליה נגדן ואת מעמדן הנחות ביחס לגברים. הדוגמה השנייה נוגעת לניסיון המאולץ להציב נשים בתפקידים בכירים. אילוץ זה פוגע בהן, היות שמתקבעת התפיסה שהן נבחרו על רקע מינן ולא על רקע כישוריהן. ראו את האלופה הראשונה בצה"ל, אורנה ברביבאי. בדיקה של התייחסות התקשורת למינויה באותם ימים מעלה כי במוקד השיח עמדה העובדה שמדובר באישה. לא באישה שעשתה תפקידים במטה ובשדה, לא בקצינה שזכתה להערכה על מקצועיותה בכל התפקידים שבהם שירתה, לא במפקדת אינטלקטואלית, אלא באישה. כאילו קיבלה את תפקידה בשל היותה אישה ולא בשל היותה אדם הראוי לבצע את התפקיד (במקרה אדם ממין נקבה). באופן זה נפגעות אותן נשים מוכשרות ומקצועיות וסובלות מדימוי בעייתי ביותר. בעניין זה יש מקום לדון בהתנהלות התקשורת ובמה שהיא בוחרת להציג לציבור, אך לא זה המקום להאריך בכך. כעת נעבור לדון בחקיקה שמטרתה לעגן את זכויות הנשים. אני סבור כי בראייה פמיניסטית יש לבטל את רובה. מדוע צריך חוק מיוחד שיורה על שוויון בשכר בין המינים? מדוע צריך חוקים, תקנות או נורמות אחרות שישריינו תקנים לנשים במוסדות, מפלגות וכיוצא באלה? אמנם, במבט ראשון עושה רושם שהחוקים הללו מגנים על הנשים, אך בחינה מעמיקה יותר מעלה כי אפשר ואף רצוי להסתדר בלעדיהם. במדינה דמוקרטית אין צורך בחוק שיבהיר שמעמד האישה שווה למעמד הגבר, ראוי שהדבר יהיה מובן מאליו. פשוט מפני שכך עדיף לנשים.

ואם יבואו השואל והשואלת וישאלו כיצד נילחם באפליה אם זו בכל זאת תתקיים, אומר שני דברים – ראשית, איני סבור שלחוקים הללו יש השפעה דרמטית, סביר בעיניי שמי שמשלם שכר שווה לגברים ולנשים ימשיך לעשות זאת גם ללא חוק, ומי שלא פותח את שערי מפלגתו בפני נשים לא יעשה זאת גם אם קיים חוק (ואת זאת ניתן לראות גם כיום). שנית, במקרים רבים הכיר בית המשפט העליון בכך ש"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" נתן מעמד חוקתי, על-חוקי, לאיסור על אפליית נשים. חוק היסוד מגן מפני פגיעה בעיקרון השוויון כאשר הפגיעה גורמת להשפלה, כלומר לפגיעה בכבוד האדם באשר הוא אדם, וכך הוא כאשר אישה מופלית לרעה בשל מינה.

ניתן יהיה לטפל באפליית נשים דרך חוק היסוד ואין צורך בחוקים ספציפיים. כתמונת ראי לדברים אלו, נכון לדעתי לקדם חקיקה ש"תחזיר את הגבר לביתו ולמשפחתו". לדוגמה, ראוי בעיניי לעגן בחוק את חובתו של מעסיק לאפשר לעובדיו לצאת מעבודתם מוקדם יחסית כמה פעמים בחודש כדי לשהות עם ילדיהם. כך תטושטש החלוקה הדיכוטומית הקיימת בעיני הילדים עצמם בין אמם המטפלת בהם ובמטלות הבית לבין אביהם המפרנס הראשי ואיש העבודה (דומה שחלוקת תפקידים זו נותרה על כנה גם כיום, כאשר לא נותר לה יסוד אובייקטיבי), תגדל הזיקה של הגבר לילדיו ולביתו ויינתן לאישה החופש לפתח את עצמה באופן שתואם את רצונותיה. כמו כן, ראוי לפעול לשינוי התודעה ולשבירת הקיבעון המחשבתי בציבור ביחס לדימוי הנשים – הדבר צריך להתחיל בחינוך הילדים בבית ולקבל חיזוק במסגרות המקובלות של מוסדות החינוך. בסופו של דבר, כמעט כמו בכל דבר בחיים, הכול מתחיל ונגמר בחינוך. 

על המחבר / המחברת

Avatar

אליחי שילה

סטודנט למשפטים ולמדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.

אין תגובות

אין תגובות

אין תגובות כרגע. תרצה להוסיף תגובה?

כתוב תגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!