JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פחות זה יותר

הפחתת הצריכה כדרך חיים אקולוגית

פחות זה יותר הדס איצקוביץ
יולי 31
15:10 2014

אזרחות אקולוגית היא התחשבנות אישית וגלובלית המבוססת על האופן שבו אנחנו צריכים לחיות ולפעול ביום-יום, כדי להפחית השפעות המזיקות מבחינה אקולוגית לחיינו היום וכן לחיי הדורות הבאים. כלומר, סך הבחירות והפעולות האקולוגיות שיחידים ומשקי בית יכולים לעשות על בסיס יומי בבית, בסופרמרקט, בעבודה וברחוב הראשי. צריכה בת קיימא הפכה למטרת מדיניות הליבה בזירות לאומיות ובין-לאומיות במילניום החדש. על הנייר ניתן להעריך באופן ביקורתי את מודל מדיניות האדם בצריכה בת קיימא בתור כלי לקידום אזרחות אקולוגית.

המושג "הפחתה בצריכה" אינו נמצא בשימוש שוטף בישראל, ולרובנו אולי אינו מוכר כלל. אנו מתייחסים בטעות למִחזור כאל דרך חיים אקולוגית, ואיננו מדברים על הבעיה מיסודה. הפחתה בצריכה היא בהגדרתה תהליך שבו אנו מפרקים למרכיבים את רשימת הצרכים שלנו ועורכים אותם לפי דרגות: מרכיבים החיוניים לנו להמשך קיום – אוכל, בית, מיטה, רחצה, ביגוד וכדומה. נבדוק גם מהו הגבול, למשל כמה חולצות וזוגות נעליים צריך אדם?; מרכיבים שיעילים לנו לתפקוד ראוי – למשל מזגן או רכב. חשוב לבדוק אם אפשר למצוא להם פתרונות חליפיים; מרכיבים שהם מותרות – רוב מה שנמצא סביבנו. כמה שקיות פלסטיק אנו לוקחים מהסופרמרקט? מה באמת צריך כדי שנוכל ליצור עבורנו חיים איכותיים? ומהו בכלל מדד איכות החיים שלנו – יוקרה? חומרנות? מה נחשב בעינינו מוצר איכותי – האם המוצר החדש או שמא דווקא מוצר שהחזיק מעמד זמן רב, והוא אף בעל ערך סנטימנטלי? עבור אחד המוצר הוא עניין של הכרח ואילו בשביל האחר הוא הופך למטרד.

הפחתה בצריכה – פנים רבות לה. לעתים היא חלק בלתי נפרד מחיי המוצר, למשל בקבוקי משקה מזכוכית המיועדים למילוי חוזר. הללו נשטפים, ממולאים ונשלחים שוב לדרכם. לעתים הפחתה בצריכה מתאפשרת באמצעות פעולות חיסכון כדוגמת החלפת ראש הברז. בהפחתת הצריכה אנו חוסכים בחומר בתולי, מפחיתים תהליכים טכנולוגיים, מקטינים את כמות הפסולת המתהווה ומייצרים מוצרים חדשים בשימוש חוזר על ידי השקעה אנרגטית פחותה. כאשר אנו צורכים פחות אנו בעצם חותמים על התחייבות לדאוג לסביבה ולתמוך בנושא האקולוגי.

לעומת הפחתה בצריכה, תהליך המִחזור דורש משאבים רבים: האשפה נאספת מפחים נפרדים (ואת אלה מתוכננים ומיוצרים על ידי חברות בעלות אינטרס כלכלי), ומוסעת באמצעות חברות הובלה שיש להן עלויות רכבים (רכישה, תחזוקה, דלק וביטוח) ועלויות עובדים. לאחר תהליך ארוך, יקר ומתיש, המוצרים הישנים ממוינים על ידי בני אדם ולאחר מכן באמצעות מכונות, נגרסים ועוברים תהליך להפיכתם לחומר גלם. החומר נוצק לתבניות במכונות ענק הדורשות תכנון תבניות, חשמל, משאבי אנוש, הפעלה ותכנון, ושוב אריזה והובלה לחנויות. אריזה חדשה היא לכלוך סביבתי נוסף, והמיקום על המדף בחנות מצריך אף הוא כוח אדם – סדרנים ואחר-כך קופאים, ורכב להסיע את המוצר הביתה וחוזר חלילה. הפחתה בצריכה מקטינה אפוא מראש את הבעיה הגורמת לנו למחזר.

מעל לכל, הצבתה של הפחתה בצריכה בתור ערך עליון ומושא להתכוונות מחשבתית מלמדת אותנו צניעות. לא עוד תרבות שקונה וזורקת, שמנצלת ומטמינה, שרואה את העולם כמאגר אין-סופי לסיפוק צרכיה, אלא תרבות המתייחסת בהערכה למשאבים העומדים לרשותה, מכירה בערך הגלום במוצרים שבהם היא משתמשת ושואפת לשמר בתבונה את אוצרות הטבע ואת כדור הארץ.

העלאת מודעות להפחתה בצריכה תוכל להתבצע קודם כול באמצעות פעילות חינוך והסברה בקרב ילדים ובקרב מבוגרים לאהבת בעלי חיים; להפחתה באכילת מוצרים מהחי (בקר, עוף, דגים וביצים); ולאכילה מרובה של פירות, ירקות, קטניות ואגוזים, שהפסולת שלהם (הקליפות) חוזרת לטבע, מתכלה ומשמשת קומפוסט, המדשן את האדמה ותורם לסביבה. שלב זה, הראשון, להעלאת המודעות לצריכה מופחתת מיושם ברמת הפרט במסגרת פעילויות אישיות ובחיי המשפחה ביום-יום. לאחר שההסברה תחלחל עמוק לתודעה והפחתת הצריכה תקנה אחיזה בציבור הרחב, יש לפנות באמצעות התקשורת להסברה נרחבת לחברות ולמפעלים. אלה אינם מעוניינים להפחית את כמויות הייצור והמכירה, ועל כן הפנייה אליהם תיעשה רק לאחר שהונחה תשתית תודעתית רחבה.

נושא ההפחתה בצריכה קרוב ללבי. אני פועלת להטמעת ההכרה בכך שהפחתה בצריכה היא צורך בסיסי דרך הפניית המבט אל המקורות של ערמות הענק של הזבל הקיים. איננו צריכים למשל להחליף מכונית כל חמש שנים. האופנה הזו צריכה להפוך לאות קין, שכן היא סמל לבזבזנות ולניצול מופרז של משאבי כדור הארץ. ה"אני מאמין" שלי עומד על שלושה דברים: תועלת סביבתית – הפחתה בצריכה ושימוש בחומרים משומשים; ערך חינוכי – העלאת המודעות לנושא הסביבתי ולסביבה ירוקה בת קיימא; והעצמה חברתית – החוויה שבחשיבה על מה באמת נחוץ לי, תוך הרגשת השייכות לקבוצה.

נושא זה, שהוא מרכזי בחיי, התפתח למקצוע. אני אוהבת ליצור, ובשבילי האתגר הוא לקחת חומר הנחשב לפסולת שאין בה שימוש, ולנסות ליצור ממנו משהו אסתטי. זאת כדי למעט ככל הניתן בשימוש בחומרי גלם חדשים. כאומנית אקולוגית אני עוסקת בהעלאת המודעות לנושאים סביבתיים, ועיסוקי בעיצוב בר-קיימא מאפשר לי לשתף את הציבור ולהגביר את החשיפה לנושאים אלו.

*

לקבלת מידע נוסף עליי ועל עבודותיי ניתן לבקר באתר "ויקיפדיה" – הדס איצקוביץ.
ליצירת קשר:  hadasitz@gmail.com

על המחבר / המחברת

Avatar

הדס איצקוביץ

מעצבת תעשייתית ואמנית. עורכת פרויקטים בזיקה סביבתית. בעלת החברה "הדס איצקוביץ עיצובים". הרצתה בכמה מוסדות אקדמיים.

4 תגובות

  1. אושרי צרפתי
    אושרי צרפתי יולי 31 2014, 21:16
    ורדיה 43

    אני מתחייב לפעול

    השב לתגובה
  2. ר. כ
    ר. כ אוגוסט 01 2014, 07:28
    מעניין

    חשיבה מעניינת. פעם ראשונה שאני נחשף לנושא

    השב לתגובה
  3. ע
    ע אוגוסט 04 2014, 09:33
    הדרך הנכונה

    זה בהחלט הדרך הנכונה.

    צמצום זו מילת המפתח.

    השב לתגובה
  4. דובב
    דובב אוגוסט 25 2014, 23:17
    ח.ח הדס

    אנו חיים בתרבות צריכה מוגזמת לחלוטין, מי באמת יודע כמה חולצות יש לו בארון? והאם אנחנו באמת משתמש בכולם? האם רובנו מושפעים מהלך הרוח של תרבות הצריכה שמאפיינת את ימנו ? התשובה ברורה לכל וחבל שכך ! אני מזמין את מי שקורא שורות אלה להצטרף לקבוצת הפייסבוק Love planet Israel

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באיכות הסביבה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!