JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לא לחזור לשגרה

בשוך המלחמה יש לפעול למען השלום

לא לחזור לשגרה החתימה על הסכם אוסלו צילום: Vince Musi The White House wikimedia commons
אוגוסט 10
13:39 2014

כשאני מקשיבה ל"קול המוסיקה" אני שומעת מדי פעם שאזעקה נשמעת ביישוב זה או בחבל ארץ זה. הלוחמה לא הסתיימה והדיה עדיין נשמעים. יש מי שממשיכים להתגורר אצל חברים ויש מי שממשיכים להיות מתוחים ונכונים לרוץ לשטח המוגן. אבל עבור רובנו נדמה שהסיבוב הזה פחות או יותר הסתיים ושאפשר לחזור לשגרה. בעמודים הראשונים של העיתון אני שוב רואה דיווחים על אולמרט, ואתמול תפסתי את עצמי שואלת את עצמי – מה קורה עם פואד, ועם רונאל פישר? שגרה… וטוב עוד יותר: שוב הולכים לסרטים, לים, לבתי קפה. החיים חוזרים למסלולם, כפי שאנחנו רגילים. למרות הכול.

ומה יכול להיות טוב יותר, נכון יותר, ראוי יותר? הרי על זה כל המאבק – לשמר את החיים. להמשיך ביום-יום, בשמחות יום חולין: ארוחה נעימה בחברה אהובה, יום כיף במוזיאון עם הילדים שבחופשה. זה החלום הציוני, וזה החלום של רובנו רוב הזמן. וטוב שכך, כי חלומות גדולים מדי על אוטופיות למיניהן עלולים להתגלות כמובילים לדרך חתחתים מסוכנת ויקרה. כי מה שיש לנו באמת זה החיים ה"קטנים" שלנו, על העצב והשמחות, על האהבות והשנאות, על הקנאות והאכזבות, וכל אלה יקרים מפז, כי אין בלתם.

אבל ברגע שאנחנו מרשים לעצמנו להתמכר ליום-יום – אנחנו נוטים להסיר מעצמנו את הנדנוד הזה של "פוליטיקה", ובמיוחד את "המצב המדיני", "המשא ומתן". הרי זה שם כל החיים, מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו, ושום דבר לא משתנה ובטח לא נגמר. וזה רק מדכא ומבאס ועצוב ומפחיד – אז למה להתקרב לזה? הרי ממילא זה כל כך מסובך שאין סיכוי להבין עד הסוף; וממילא אני לא יכול/ה להשפיע; וממילא הפוליטיקאים יעשו מה שהם ירצו ויגידו מה שירצו – אז למה להתאמץ? למה להביא על עצמי תסכול חסר תכלית? עדיף להשקיע את האנרגייה שלי במשהו שבו יש לי הבנה, יש לי שליטה ויש סיכוי לראות שינוי ותוצאות לעמלי. לא ככה?

אז זהו, שלא ככה. ממש ממש ממש לא ככה. הכי לא ככה. כי ככה אנחנו מביאים על עצמנו שוב ושוב ושוב את הסבבים האין-סופיים של התפרצויות אלימות שגובות חיים כאן ושם, הורסות חיים, זורות כאב וייאוש ושנאה. כל זה בדיוק משום שכשחוזרים לשגרה אנחנו מתפתים להפקיר את החשוב מכול כאילו הוא מחוץ לידינו, ופוטרים אותו במשיכת כתפיים. לפני שלושה חודשים כשהתפוצץ המשא ומתן עם הפלסטינים רובנו אפילו לא הנדנו עפעף: "שוב התפוצץ; ברור שהתפוצץ; תמיד מתפוצץ; מזל שיש בחירות עסיסיות לנשיאות, ועוד מעט מונדיאל…" וזאת כשצריך היה להיות ברור לכולנו שברגע שנפסקו השיחות להסדר מדיני – מיד התחיל החול לנזול בשעון החול לקראת הסיבוב האלים הבא. ואכן, עברו שבועות ספורים, והנה הוא בא.

כי בעוד שאנחנו חוזרים לשגרה הנעימה שלנו, או לפחות הסבירה שלנו, מי בווילה ומי בדירה, בדיוק באותה עת, ממש ממש קרוב לכאן, בעזה ובגדה המערבית, חיים מיליוני פלסטינים בתנאים קשים לאין שיעור משלנו. בעזה חציים מובטלים. העוני חמור. הם סגורים בגטו, בלי יכולת לצאת או לבוא, בלי פרנסה, בלי חיים ובלי תקווה. נכון, הם בחרו את החמאס, ארגון פונדמנטליסטי ורצחני שכופה ומדכא ופוגע. בעיקר בהם. הכול נכון. אין לי שום דבר בעד החמאס. אבל אף שהם בחרו בחמאס – כי גם אצלם הייתה שחיתות, וגם אצלם היה תסכול, וגם הם ייחלו לשינוי, וגם הם טעו והביאו על עצמם שלטון רע – גם הם בני אדם. גם הם רוצים שמחות, ועצב, ולקחת את הילדים למוזיאון, וללכת לים ולבית קפה. כי גם הם חיים רק פעם אחת, וחייהם יקרים להם – בדיוק כמונו. והם לא יכולים לחיות שגרה פחות או יותר נורמלית, כי אנחנו לא מאפשרים. כי אנחנו לא מאפשרים להם דיג, או יציאה, או כניסה, או מסחר. וכל פעם שאנחנו חוזרים לשגרה הנעימה (פחות או יותר) שלנו, הם חוזרים לשגרה הנואשת והמסויטת (פחות או יותר) שלהם. וכשהם מרגישים שאנחנו "הלכנו הלאה" ולא רוצים לשמוע יותר על משא ומתן מדיני, ורק רוצים את השקט שלנו, הם נעשים נואשים יותר ומאבדים תקווה. וחלקם מוכנים לצאת לפעולות התאבדות מחרידות כי הם לא רואים שום אפשרות אחרת. והקיצונים מצליחים ללבות יותר ויותר שנאה ויותר ויותר קנאות. כי מה נשאר?

המצב פשוט כל כך וברור כל כך שקשה להאמין שמישהו מאתנו לא באמת יודע או מבין את זה. ועכשיו, אחרי הסיבוב האחרון של הזוועה, קשה להאמין שמישהו מאתנו לא באמת יודע שזה חייב להיפסק. והדרך היחידה להפסיק זאת היא לחזור לשגרה, אבל לא להשתמט מן החובה האזרחית הראשונה במעלה, להיות אזרחים פעילים בכל הקשור בהיבט המדיני. לא מספיק להגיד "אנחנו רוצים שלום", "אנחנו עם רודף שלום", "נעשה הכול בשביל שלום". פשוט לא מספיק. עובדה: אנחנו אומרים, ולא קורה שום דבר טוב. עוד סבב של אלימות ועוד סבב של אלימות. כי צריך לעשות; לעמוד מאחורי המילים היפות על השלום. צריך לדרוש מן ההנהגה הנבחרת שלנו לחזור מיד לשולחן הדיונים, ולא בשביל להעביר את הזמן, לא בשביל להוריד את האמריקנים מהגב שלנו, אלא כדי להגיע להסדר. הסדר ששני הצדדים יכולים לחיות אתו, לא למות בו. הסדר שבו אנחנו באמת יכולים לחזור לשגרת החיים הנורמליים שלנו, והם באמת יכולים לייצר לעצמם שגרה של חיים נורמליים.

כן, ודאי שפירוש הדבר שנצטרך לעשות דברים משמעותיים. "פשרות", "ויתורים" – איך שתרצו לקרוא לזה. כי צריך להגיע למצב שבו יהיו חיים אמתיים גם לנו וגם להם. וזה אומר להפסיק לשלוט בהם, ולהפסיק לקחת להם אדמות, ולהפסיק לקחת מהם מים, ולהפסיק להתייחס אליהם כאל איזה מטרד שצריך להרחיק ולהדחיק ואיך שהוא לרסן כדי שלא יתפוצץ לנו כל פעם בפנים. צריך לראות אותם כבני אדם בדיוק כמונו. שרוצים שקט, וים, וארוחה נעימה בחברה אהובה, ועבודה טובה, ותקווה לעתיד טוב יותר. גם אם הם מדברים ערבית. כי זה מה שאנשים רוצים, אם הם מדברים עברית, ערבית, סינית או ספרדית. ואל תאמינו למי שאומרים לכם שהם אחרים, שהם רוצים רק מלחמה. זה לא נכון.

הרגע שבו התותחים הפסיקו לרעום והשגרה עוד לא השתלטה עלינו, הוא הרגע שבו מוכרחים להתנער ולהתעורר ולהחליט שהפעם החזרה לשגרה תהיה אחרת. יותר מפוכחת, ואחראית, ומחויבת. השגרה חייבת לכלול אזרחות פעילה. כדי שתהיה שגרה – גם לנו וגם להם, וכדי שיהיו חיים.

על המחבר / המחברת

אורית קמיר

אורית קמיר

ד"ר. חוקרת ומרצה באזורי התפר של משפט, חברה, תרבות, קולנוע ומגדר. פעילה חברתית ופמיניסטית.

3 תגובות

  1. יקי הריאלי
    יקי הריאלי אוגוסט 11 2014, 12:19
    יש רק שתי אפשרויות

    או שנדבר עם עצמנו
    או שנדבר אל הקיר
    אין מולנו מישהו שאפשר לדבר אתו

    השב לתגובה
  2. שמיר
    שמיר אוגוסט 26 2014, 14:27
    גם אם רוצים אי אפשר לחזור לשיגרה

    בינתיים ההפצצות נמשכות בשני הצדדים וכולם התרגלו
    כאשר יגמר הסיבוב הזה כולם בטוח ישכחו מהכל ולא יסיקו את המסקנות הנחוצות

    השב לתגובה
  3. גיל
    גיל ספטמבר 08 2014, 01:41
    שמת לב באיזה מהירות חזרבו לשיגרה?

    אף אחד כבר לא זוכר שפעם מזמן היהתה כאן מלחמה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!