JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

זיכרונותיו של ילד פריפריה

מחשבות בעקבות ״ערסים ופרחות–האליטות החדשות״

זיכרונותיו של ילד פריפריה אדי סער באר שבע 1951 יום העצמאות
נובמבר 18
12:00 2014

הסדרה החדשה של רון חכלילי, ״ערסים ופרחות – האליטות החדשות״, העירה אצלי שוב את זיכרונות הילדות שלי. שהרי הם דומים כל כך לזיכרונותיהם של חכלילי, אמנון לוי ויהודה שנהב הוותיקים ושל רועי חסן, שלומי חתוכה ועוד רבים וטובים.

בשנת 1950 היגרו הוריי לישראל. בשלהי אותה שנה, אחרי שהות קצרה ולא מוצלחת באחד הקיבוצים (הבדלי מנטליות כמובן), נשלחו הוריי לבאר שבע ועמם אני, ילד כבן חמש, ואחי התינוק, צבר בן חודשים ספורים.

הוריי היו מהגרים. מהגרי עבודה אפילו. הנסיבות במולדתם היו כאלה שגרמו להם לחפש אופקי חיים ופרנסה אחרים. ישראל הייתה פתרון זמין כי היינו יהודים, וההגירה הייתה קלה כי המדינה שיוועה לתוספת אוכלוסייה יהודית והסוכנות היהודית עשתה את מלאכת השכנוע.

הוריי לא היו ציונים וגם המורשת היהודית שלהם לא הייתה מרכז חייהם. כן, הם ידעו שהם יהודים, הכירו את החגים אבל לא יותר מזה. הם לא השתייכו לקהילה יהודית, לא ביקרו בבית כנסת וכמובן לא דיברו עברית.

למעשה, הוריי היו עקורים. עקורים משפתם, מתרבותם, מהווי החיים שלהם וממולדתם. אולי בעצם הם היו פליטים. פליטי המשטר ששרר באותה עת במולדתם, ושהם (בעיקר אבי) תיעבו אותו  עמוקות.

בבאר שבע הם נקלעו לליבת ההתכה של כור ההיתוך. השפה שבה הם דיברו הייתה מבוזה, ההוויה התרבותית שממנה הם באו נחשבה לנחותה ולגלותית, והם נתקלו ביחס המתנשא של "הוותיקים" (שמילאו את כל המשרות השלטוניות בבאר שבע של אז).

אדי סער באר שבע 1958-9

אדי סער באר-שבע 1958-9

הקשה מכל בשביל הוריי היה הבוז והרתיעה שאני, בנם, חשתי כלפיהם וכלפי מורשתם. סירבתי בתוקף ואפילו באגרסיביות לשמוע סיפורים על עברם במולדתם: ילדותם, נעוריהם, לימודיהם, חבריהם, קרוביהם – כל המטען שאדם נושא עמו ורוצה שילדיו יכירו. הם באו מהגולה הבזויה, הם דיברו שפה שיש להתבייש בה, הם היו מקור למבוכה ולבושה. ואתם יודעים מה? הם השלימו עם זה. כור ההיתוך דרס אותם. מחקו להם לחלוטין את השפה ואת מקורות תרבותם – הספרות, השירה, המוסיקה, הכול!

אבי אף פעם לא השתלב. עד יומו האחרון הוא לא ידע עברית חוץ מרמת דיבור בסיסית (עם נכדתו הוא לא הספיק לדבר שכן נפטר בהיותה פעוטה). אמי, שהייתה מוחצנת יותר, דיברה עברית  סבירה (בעיקר כי רצתה לתקשר עם נכדיה ועם בנות הזוג של בניה), אך הסביבה התרבותית שלה הייתה של ארץ מולדתה, שאנו בניה דחינו מכול וכול.

היום, לאחר ששני הוריי נפטרו ואני אב לילדים וסב לנכדים, אני מבין את הכאב שהם ודאי נשאו איתם ואני מרגיש בחיסרון עמוק: אין לי מושג איך עברו עליהם ילדותם, נעוריהם ובחרותם, אילו חוויות חיים היו להם, היכן וכיצד הם נפגשו והתאהבו, מה עבר עליהם עד שהם עלו ארצה בשנות ה-30 שלהם ושורשיהם נקטעו. וכל זה כי בזתי להם, התביישתי בהם ולא רציתי לשמוע.

תמונות ילדות שמבליחות מדי פעם: ענני הדי-די-טי שאפפו אותנו ביום ההגעה ארצה; אבי חוזר כועס ומושפל עד עמקי נשמתו, ומספר כי "ותיק" באחד המשרדים סירב לדבר איתו בשפת מולדתם, "רק עברית" הוא הטיח כלפיו; כינוס כל ילדי הגנים ב"קולנוע באר שבע" לקראת חנוכה, וחלוקת צעצועים משומשים שילדי תל אביב שלחו לנו.

בגלל כל אלה אני כל כך מזדהה עם מצוקתם של רון חכלילי וחבריו. אלא מה? לא ציינתי שהארץ שממנה היגרו הוריי ואני עמם היא רומניה. ולפיכך אני אשכנזי. ולפיכך אני נמנה באופן אוטומטי עם המדכאים והמקפחים המנוכרים והשנואים מהזמן שבו "הכול היה לבן" כדבריו של רועי חסן בשירו הידוע "מדינת אשכנז". ולפיכך זכינו הוריי ואני, כמתואר מעלה, לכל ההבטחות וההנחות והזכויות, כי "כל ההבטחות שמורות ללבנים / וכל ההנחות / מובטחות לילדיהם / וגם ככה הזכויות", כמו שמטיח בפניי שלומי חתוכה בשירו "מכתב לנער מהפריפריה".

 

על המחבר / המחברת

Avatar

אדי סער

עצמאי, בעל תואר שני במדעי הניהול, אבא וסבא, חובב בירה וותיק וכל המשתמע מכך.

9 תגובות

  1. גרשון
    גרשון נובמבר 20 2014, 11:46
    התסכול של עדות המזרח לא רק בשל קיפוח

    אין ספק שהיה פעם קיפוח של עדות המזרח
    אבל היה קיפוח יותר גדול של ותיקים מול עולים חדשים (מכל העדות)
    עדות המזרח צריכים לח]ש אצלם בפנים איך הגיעו למצב הזה
    הם לא עושים בירור אמיתי כי התוצאות יהיו לא נעימות להם

    השב לתגובה
  2. ר.
    ר. נובמבר 29 2014, 11:23
    מסכימה עם כל מילה שלך

    התסכול של עדות המזרח גדול ובהרבה מקרים מופנה אלינו האשכנזים ללא כל הגיון

    השב לתגובה
  3. יונתן קורפל
    יונתן קורפל דצמבר 01 2014, 20:34
    אני יליד הארץ, גם סבא שלי נולד כאן

    אני ממוצא אשכנזי.
    יכולתי לספר לך באריכות על קשיי החיים הבלתי רגילים שחוו סבי וסבתי, כמו גם הורי ואפילו אני.
    יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שאין התפלגות שווה של העושר וההשכלה בין העדות השונות.
    בירור הנסיבות שהובילו לכך יכול להניב ממצאים מעניינים.

    השב לתגובה
  4. יגאל בן-נון
    יגאל בן-נון דצמבר 04 2015, 19:34
    כתבה מרגשת, חכמה ומפתיעה

    כל הכבוד על ההבחנות

    השב לתגובה
  5. אלי ה.
    אלי ה. דצמבר 04 2015, 19:56
    ילד תל-אביבי

    ששמח לשלוח מתנות, מן המעט שהיה לי, לעולים החדשים – צר לי שהתקבלו כעלבון.

    השב לתגובה
  6. אורית
    אורית דצמבר 04 2015, 20:28
    גם לאשכנזים היה קשה אבל....

    נכון שגם לאשכנזים היה קשה ועם זאת היה להם הרבה הרבה יותר קל. ראשית הם הגיעו עם משפחות קטנות. הם שימשו בעמדות מפתח שהחליטו על חלוקת משאבים. זה לא סוד שנגנבו ילדי עולים ועולי מדינות המזרח הופלו לרעה בכל דרך אפשרית. האשכנזים שהגיעו ארצה לפני ואחרי השואה הפכו את המדינה הזו לגזענית. בידלו ופילגו בין אוכלוסיות והטביעו את השנאה במדינה הזו עד עצם היום הזה.

    השב לתגובה
    • רומני
      רומני דצמבר 05 2015, 00:58
      הם הגיעו עם משפחות קטנות כי כולם נרצחו בשואה

      וזה בעיניך מוכיח שהיה להם יותר קל??? את לא חושבת שהיה יותר קל למי שהגיע עם משפחה חמה ורחבה שהיתה מקלט ומפלט מקשיי היומיום? את לא מבינה שילדים אשכנזיים שלא היו להם שני סבים ושתי סבתות והרבה דןדים ובני דודים מכל צד קינאו מאד בחבריהם המזרחיים על הנוכחות המשפחתית הנרחבת והתומכת בחייהם??? ומי בדיוק שימש בעמדות מפתח? לא העולים החדשים, לא האשכנזים ולא המזרחים. כמה שטויות כתבת כאן, אלהים ישמור!

      השב לתגובה
    • אדי
      אדי דצמבר 05 2015, 11:11
      מציע לחזור ולקרוא מה שכתבתי

      ההבחנה בין "ספרדים" מקופחים ו"אשכנזים" מקפחים מוטעית לחלוטין. ההבחנה היא בין "ותיקים" לחדשים,בין מהגרים ל"מקומיים" כאשר האחרונים פעלו לאקלם ולסגל את החדשים באמצעות כור ההיתוך שמטרתו הייתה ליצור כאן לאום חדש משוחרר מכבלי הגולה וזה נעשה באופן דורסני שדרס באותה מידה "ספרדים" ו"אשכנזים".

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור