JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מ'מר משה ארזי' ל'מושיקו'

על השינוי בפנייה לזולת

מ'מר משה ארזי' ל'מושיקו' he.wikipedia.org
נובמבר 20
17:41 2014

ברוב שנות המאה הקודמת נהגו לפנות לאנשים בציון תואריהם, כגון גברת לבנון, מר/אדון שגיא, ד"ר משל, פרופ' ארבל. לאנשים לא מוכרים שאין יודעים את שמם, קראו 'אדוני' ו'גברתי'. ילדים קראו לבני משפחתם המבוגרים בציון סוג הקרבה, כגון 'דוד משה' ו'דודה רבקה', ולהורי חבריהם בכינוי 'אימא של…' ו'אבא של…'.

בהצגה 'משחיז הסכינים הסיני' מאת דניאל הורוביץ, המתארת הווי תל אביבי בימי מלחמת העולם השנייה, מוזכרת כל פעם הדמות 'אדון גולדברג' בתוספת הכינוי אף שאינה נוכחת על הבימה.

בשני עשורים האחרונים, בעקבות הדמוקרטיזציה החיצונית שהתפשטה במדינה ובמדינות מערב אחרות, שינתה הפנייה את פניה לחלוטין. את התואר וציון הקשר המשפחתי ירשו השמות הפרטיים – גם כשמדובר בזרים גמורים. כל פקיד במשרד ציבורי פונה לאנשים הזקוקים לשירותיו בשמם הפרטי גם אם יכלו מבחינת גילם להיות סביו.

אנשי שיווק מטלפנים במסגרת עבודתם לאנשים שאינם מכירים ופונים אליהם בשמם הפרטי. מתברר כי בקורסי ההכנה לתפקיד, מלמדים אותם כי הפנייה בשם הפרטי יוצרת סוג של קרבה שיש בכוחה להגדיל את הסיכויים שהנמען יתפתה לקנות את המוצר שמוצע לו בלא שהביע בו התעניינות.

ילדים בבית הספר כבר אינם מכנים את מוריהם בכינוי 'המורה' ואחריו שמם, אלא בשמם הפרטי. ילדים קטנים פונים להורי חבריהם בשמם ולא ב-'אימא של' או 'אבא של'.

בספרה של מאיה ערד 'שבע מידות רעות' משנת 2006 פרופסור אמריטוס באוניברסיטה בארה"ב תמה על שילדים קטנים פנו אליו בשמו הפרטי על אף היותו במיטב שנותיו, מבוגר מאביהם; ושאל את עצמו "מתי התחילו הילדים לכנות מבוגרים בשמם הפרטי?". כשהוא היה ילד לא עלה על דעתו לקרוא להורי חבריו בשמותיהם הפרטיים, ואף לא ידעם (עמ' 244-243).

אך השם הפרטי אינו סוף התהליך. עם השנים עברו לפנות לאנשים – גם מי שאינם חברים של המוען – בשם החיבה. חברי הכנסת וחברי הממשלה מכונים בכינויי החיבה שלהם, לעתים אף בלי ציון שם משפחתם. שימוש בשם החיבה מסב למשתמש בו תחושה של קרבה לאיש שהוא נוקט את שמו. הפוליטיקאים שבעי רצון מכך שכן התופעה מעלה את הפופולאריות שלהם. בשנות ה-50 וה-60 לא הייתה תופעה כזו. אל שר פנו בתואר הכבוד 'כבוד השר'. לד"ר יוסף בורג איש לא קרא יוסי, ואילו יוסי שריד ויוסי ביילין אף פעם לא נקראו 'יוסף'. יו"ר הכנסת ראובן ברקת מעולם לא היה 'רובי' כמו יו"ר הכנסת האחרון הידוע רק בשם החיבה שלו.

השימוש בשמות החיבה לבעלי תפקידים בכירים נותן למשתמש תחושה שגם הוא חשוב. הוא מרגיש שבע רצון מן האפשרות להשתייך כביכול למעגל הקרובים לדמות החשובה.

דרך נוספת ליצירת קרבה כביכול – לאישה לא מוכרת יש הקוראים היום 'אימא' ('אימא'לה') או 'דודה' או 'סבתא' או 'אחותי' לפי הגיל, הנסיבות ומעמדם החברתי של הדוברים. לגבר לא מוכר קוראים 'אחי' או 'גבר' או 'גבר גבר', 'אבא'לה' או 'דוד' או 'סבא'.

התחושה הזאת של קרבה הופכת את המרחב הציבורי למרחב מעין פרטי. אנשים מרשים לעצמם לעשות במרחב הציבורי דברים שבעבר לא היו מקובלים בפרהסיה, כגון הנחת הנעליים על המושב ממולך באוטובוס או ברכבת.

הכבוד למבוגר בגיל גם הוא הלך ופחת שכן כולם שווים. הכללים שהיו בעבר נחלת הכלל "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב) כמעט שאינם מיושמים עוד. אין הבדל בין ילד בן 10 לישיש בן 80. אל שניהם פונים באותו אופן. לכן באוטובוס וברכבת אפשר לראות לעתים קרובות ילדים יושבים ולידם עומדים בני הגיל השלישי.

ייתכן שלתופעה האחרונה יש גורמים אחרים, אך לי נראה כי יש קשר בין השניים. אשמח לקרוא את דעותיכם בנושא.

על המחבר / המחברת

רות בורשטיין

רות בורשטיין

עורכת מדור: חינוך. ד"ר, ראשת לימודי עריכת לשון במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין. בלשנית עברית, חוקרת תחביר הלשון העברית בת-ימינו, לשון, חברה ותרבות, חוקרת שיח וחינוך לשוני.חברה בוועדת המקצוע של משרד החינוך, חברה במועצת איל"ש, וכן באגודות בלשנות רבות.

3 תגובות

  1. שמואל ברגר
    שמואל ברגר נובמבר 23 2014, 11:48
    על השינוי בפנייה לזולת

    אני דווקא מרוצה מכך שתלמידי פונים אלי בשמי הפרטי.
    קרה לא פעם שתלמיד פנה אלי "המורה". ואז גערתי בו בנזיפה ואמרתי: אתה מוכרח תמיד להזכיר לי שאני מורה?
    בסיכום: פניה בשם הפרטי אינה מפריעה לי. הנחת הרגליים על המושב כן מפריעה לי.
    יללה ביי.
    שמואל.

    השב לתגובה
  2. חגית
    חגית נובמבר 24 2014, 11:59
    חוסר חינוך וחוסר תרבות

    מי שלא יודע גם בתרבות המערב וגם בתרבות המזרח יש נימוס . הכללים עוזרים לצקת תשתית התנהגותית . בארץ אין חינוך ואין תרבות וזה ניכר גם בתחום עליו כתבת, אבל גם ביתר היבטי החיים .

    השב לתגובה
  3. ריק
    ריק נובמבר 25 2014, 12:13
    נכון מאוד

    היום כולם אחים שלך (אחינו) וגיסים שלך (גיסנו) אבל השנאה באינפלציה מטורפת

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!