JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

האם זו המשפחה שעליה חלמנו?

לה פמיליה – תוצר של אווירה ציבורית

האם זו המשפחה שעליה חלמנו? צילום: Kwekubo commons.wikimedia.org
אוקטובר 24
09:30 2015

לאחרונה מדברים וכותבים הרבה על ההתפתחות הקיצונית מתוך קבוצת אוהדי בית"ר ירושלים – קבוצה המכונה "לה-פמיליה". קבוצה גזענית, אלימה ועבריינית זו פעלה לאחרונה לפגיעה פיזית באוהדי הפועל תל אביב, היריבה המושבעת של בית"ר ירושלים.

לכל המופתעים או המשימים עצמם מופתעים, הכתובת הייתה על הקיר בענק כבר הרבה מאוד זמן. ההפתעה היחידה היא שמקרה כזה לא קרה עוד קודם.

הדבר החשוב שיש לעסוק בו בהקשר של לה-פמיליה אינו הקבוצה עצמה, אלא התופעה המאפשרת התפתחויות הולכות ומקצינות של קבוצות אנשים בתחומים שונים. לתופעה הזו קוראים אווירה ציבורית-חברתית או אקלים ציבורי-חברתי.

כבני אדם וכיצורים חברתיים, אנו חיים במסגרות קבוצתיות-חברתיות. בתוך המסגרות הקבוצתיות, אשר חלק מהן מגדירות את הזהות שלנו, קיימים חוקים. חלק מהחוקים הללו הם החוקים הכתובים המסדירים את חיינו המשותפים. החלק האחר, החשוב יותר לענייננו, הם החוקים החברתיים שמתפתחים ומתקבלים במסגרת "אווירה" ציבורית-חברתית – זהו טווח הקבלה/ההכלה החברתית שבו חברי הקבוצה "משחקים". מי שחורג מהטווח הזה מוקע או אף מורחק מן הקבוצה.

במסגרת זו החברות הפתוחות והדמוקרטיות יותר מאפשרות טווח רחב עד רחב מאוד במקרים מסויימים שבהם יש מקום למגוון גדול. זה בעצם מה שאנחנו מגדירים כחופש הביטוי. חשוב להדגיש, חופש הביטוי אינו מוחלט בשום חברה, גם הפתוחה והליברלית ביותר. החופש הזה מוגבל (לעתים יותר ולעתים פחות) לא על ידי חוקים, אלא על ידי כללי ההתנהגות – האווירה הציבורית-חברתית – שהחברה מפתחת לעצמה עם הזמן וחבריה מקבלים על עצמם ומגבילים את עצמם לפיהם, אם אינם רוצים להתריס במכוון או להיות מוקעים או מורחקים מן הקבוצה ומן החברה.

בחברה ליברלית ו/או הומוגנית יחסית, החופש הזה יכול להיות רחב מאוד וללא השלכות חריגות או אלימות. אולם, בחברות רב-תרבותיות אך לא ליברליות, או בחברות מסוכסכות או מעמדיות, החופש הזה מוגבל ביותר על ידי הקבוצה הדומיננטית.

במקרים מסוימים הקבוצה מייצרת לגיטימציה, באמצעות האווירה הציבורית-חברתית, לפעולות אלימות הולכות ומחריפות. תחילה מדובר באלימות מילולית, ולאחר מכן באלימות פיזית עד כדי הרג, רצח, טבח.

במקרים רבים האווירה הציבורית מייצרת תופעות היוצאות משליטה כביכול, ואז הקבוצה או החברה מתנערות מאחריות למקרים האלימים. נטען כי מדובר ב"עשבים שוטים", בחריגים וכיוצא באלה תירוצים. אווירה ציבורית כזו אפשרה לחברי לה-פמיליה להפוך מסתם אספסוף בשולי החברה לקבוצה לגיטימית, קבוצה שקיבלה, בעיני עצמה, את הלגיטימציה לפעול באלימות קיצונית עד כדי ניסיון לרצח.

תופעה זו אינה מוגבלת רק לקבוצות כמו לה-פמיליה. האווירה ציבורית בחברה הישראלית-הפלסטינית מאפשרת גם למסיתי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ובראשם השייח' ראאד סאלח, להפוך את הר הבית/חראם א-שריף, למוקד ההתלקחות בין מוסלמים ליהודים, ולהפוך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לסכסוך דתי מוסלמי-יהודי. לאווירה הזו שותפים גם המשיחיים היהודים, השואפים להקים את בית המקדש השלישי במקום שהוא היום ווקף מוסלמי.

כולנו זוכרים כיצד אווירה ציבורית אפשרה את רצח רבין. התנגדות למדיניותו של רבין הפכה להוקעה ולדה-לגיטימציה שלו בקבוצה מסוימת, משם הואשם בבגידה, "הולבש" במדי אס-אס, "הובל" בארון מתים. בלא הוקעה חד-משמעית על ידי מנהיגי החברה, הובילה לבסוף האווירה הזו לרצח.

האווירה הציבורית מאפשרת את פיגועי תג-מחיר. פעילי תג-מחיר אינם חוששים לשלם מחיר חברתי משמעותי, בעיקר משום שאין כזה, ומכאן הדרך נסללה לרצח פלסטינים (ללא פיענוח). האווירה הציבורית בקבוצה מסוימת אפשרה את הרצח של הנערה שירה בנקי במצעד הגאווה. האווירה הציבורית בחברה הפלסטינית מאפשרת את הפיגועים!

טווח הקבלה החברתי-ציבורי מקל או מקשה על נקיטת יוזמות, שבמקרים אחרים היו נחשבות קיצוניות מדי. טווח הקבלה המילולי הופך לטווח קבלה מעשי או לתחושת היתר חברתי לפעולה. יצירת דה-לגיטימציה ליחידים, לקבוצה או לקבוצות, מייצרת אווירה ציבורית הגוררת בסופו של דבר את הפעולה האלימה.

האווירה הציבורית של השנים האחרונות אפשרה לקבוצת לה-פמיליה לזכות בלגיטימציה, למרות ההתנהגות הגזענית והאלימה שלה במגרשי הכדורגל ומחוצה להם. החברה, ומנהיגיה בראשה, לא הוקיעה את החבורה הזו – לצערי ההיפך הוא הנכון.

פלגים בחברה הישראלית קיבלו קבוצה זו בהבנה מסוימת ונתנו לה במה לאורך שנים. ללא האווירה הציבורית שנבנתה, טווח החריגה של הקבוצה היה מצומצם יותר, וכנראה לא היינו עדים לניסיון הרצח הזה.

אווירה המתבטאת במילים ההולכות ומקצינות וברעיונות ההולכים ומקצינים בעקבותיהן, מתפתחת במשך הזמן לפעולות ההולכות ומקצינות עד כדי אלימות קשה, והדוגמאות רבות לצערנו הרב. על מנת לצמצם את התופעות הקשות הללו צריכה ההנהגה הפוליטית והחברתית להוקיע את הגורמים הקיצוניים. למרבה הצער, חלק נכבד בהנהגה, בוודאי בהנהגה הפוליטית, שותף לליבוי האווירה המקצינה ולא להיפך.

על המחבר / המחברת

שי ענבר

שי ענבר

עורך מדור: אקדמיה. ד"ר, מרצה בקריה האקדמית אונו. עוסק בשכנוע ושינוי עמדות, בנושא של יהודים וערבים, ובשיטות מחקר איכותניות. בעבר מנהל המחלקה למחקר איכותני במכון למחקרי שוק.

6 תגובות

  1. רמי
    רמי אוקטובר 24 2015, 12:40
    השיח הציבורי חייב להשתנות

    היום, כשאנו מציינים 20 שנה לרצח רבין, הדברים שכתב של ד"ר שי ענבר חזקים מתמיד ונושאים משנה תוקף. האירועים שפקדו את הארץ בשבועות האחרונים מלמדים שלא למדנו דבר מזיכרון הרצח, לא הפקנו שום לקח, לא ברמה הפוליטית, לא ברמה האישית ולא ברמה הציבורית. אנחנו חייבים לשנות את השיח הציבורי, בכבישים, בבתי הספר, במגרשי הכדורגל, ברשתות החברתיות, מעל בימת הכנסת. ולא, מצבנו יוחמר ויורע והחברה שלנו תמצא עצמה מול שוקת שבורה, תהיה חברה שבורה והרוסה. לא נוכל להחזיק מעמד כך לאורך זמן. הכתבה צריכה להיות תמרור אזהרה ופנייה לאנשי שמאל וימין, מזרחיים ואשכנזיים, תושבי הארץ ועולים חדשים. הדגל השחור הורם כבר מזמן, אנא הישמעו ל"הוראות המציל" אחרת כולנו נטבע.

    השב לתגובה
  2. לורי
    לורי אוקטובר 25 2015, 17:09
    החמומים קובעים

    גם במשטרים האפלים ביותר החמומים היו מיעוט אבל השתלטו בקלות על הרחוב כי הרוב הוא תמיד דומם

    השב לתגובה
  3. צהוב
    צהוב אוקטובר 26 2015, 12:56
    ראשי המדינה מפחדים מאוהדי ביתר

    איך יתכן שנותנים לתופעות גזעיות ואלימות כמו ביתר ירושלים לקרות. מזמן היתה צריך לסגור קבוצות כאלה.

    השב לתגובה
  4. חביב
    חביב אוקטובר 27 2015, 18:14
    כאשר המנהיגים מתלהמים כך גם העם

    חלק מהמנהיגים שלנו התלהמו והסיתו אז (רצח רבין) וגם היום. לדעתי רק הנשיא ריבלין משמש כעת דוגמא להתנהגות אחראית. אבל אין לו השפעה ממש.

    השב לתגובה
  5. נטלי
    נטלי נובמבר 02 2015, 18:23
    טעות אופטית

    הדעות שלא מוצאות חן בעיניך הן לא קיצוניות. הן המיינסטרים בארץ. יש מרכז ויש קיצונים. מה שפעם היה קיצוני היום הוא מרכז. זה הקושי.

    השב לתגובה
  6. שי ענבר
    שי ענבר Author נובמבר 03 2015, 08:02
    המצב קשה

    אכן ישראל הולכת ומקצינה ומתרחקת מדמוקרטיה וקבלת האחר.
    מצבנו עגום

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!