JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לא כל מפעל חיים ראוי לפרס

יש הבדל בין חופש הביטוי לבין חציית קווים אדומים

לא כל מפעל חיים ראוי לפרס אריאל זילבר צילום: דרור אבי he.wikipedia.org
פברואר 04
23:26 2014

רבים מקוננים על כך שמאז מינויו של יאיר לפיד לשר האוצר הוא חדל להיות "המאמי הלאומי", וכיסא ציבורי חשוב זה נותר בלתי מאויש. מזל שנמצא להם בן לילה מאמי לאומי חדש בדמותו הססגונית של אריאל זילבר. כיף לחבק בחום זמר פופ מזדקן עם ניצוץ בעיניים וגומה בלחיים וזקן לבן של סבא טוב. זה ששר לנו "רוצי שמוליק" לפני ארבעים שנה, ועכשיו, בעונת הנוסטלגיה הלאומית, אפשר פתאום להקיפו באהבה ללא צורך בטראומת המוות והאבל וההספדים. כיף לחבק אותו כי גזלו ממנו את הפרס על מפעל חייו, ועכשיו הוא פגוע ונעלב, אדם בשנות השבעים שלו. איזו הזדמנות פז לכל מי שחושבים את עצמם ל"שמאל" או ל"נאורים" או ל"יפי נפש" להפגין גדלות נפש, אובייקטיביות, מחויבות נטולת פניות לחופש הביטוי המקודש!

כמה חבל שהעיסוק הציבורי בסוגיה זו טבול כולו בבלבול ובהטעיה ובדמגוגיה. וזה כשהסוגיה כל כך פשוטה וברורה, עד שאפשר היה לחשוב שאי-אפשר להכניס בה בלבול. כל כולה עומדת על שתי נקודות פשוטות.

ראשית, חופש הביטוי הוא ערך הליבה של השקפת העולם הליברלית (לא הדמוקרטית). אבל גם חברה ליברלית לעילא, המקדשת את חופש הביטוי, חייבת להגביל אותו בכל מקום שבו הוא גורם נזק של ממש לבני אדם. בספרו הקלאסי "על החירות", הספר הפורש את יסודות השקפת העולם הליברלית, קבע ג'ון סטיוארט מיל נחרצות כי "התכלית היחידה שבשבילה מותר להשתמש בכוח הכפייה כלפי חבר אחד בציבור מתורבת, נגד רצונו של אותו איש, היא – למנוע היזק מאחרים". לשם כך חברה ליברלית צריכה למתוח קווים אדומים ברורים, שבצדם האחד חופש הביטוי, שעליו יש להגן בכל מחיר, ובצדם האחר – מעשים הגורמים נזק מוחשי וממשי לבני אדם, ולכן הם מסוכנים ואסורים ויש להוקיעם.

החברה הישראלית אכן מתחה קווים אדומים כאלה, ואסרה בחקיקה להסית לגזענות או לפגיעה בקבוצות אוכלוסייה, ולבזות או להשפיל אנשים בשל נטייתם המינית. הסתה לגזענות; הסתה לפגיעה ברכושם של אנשים, בגופם ובאיכות חייהם בשל השתייכות קבוצתית; ביזוי והשפלה של הומוסקסואלים, כל אלו נקבעו בישראל כגורמים נזק, ולכן כאסורים ומוקעים. ביטויים שכאלה אינם נהנים מן ההגנה על חופש הביטוי. מי שמבצע אותם אינו זכאי להגנה על "חירותו" לבצעם, ויש למנוע ממנו את הפעילות שגורמת נזק לזולת. על פי המדווח, אריאל זילבר ביצע פעילות שאינה בתחומי הביטוי הנהנה מהגנת החירות, אלא פעילות מזיקה, שנמצאת מחוץ לקווים האדומים. הוא הסית לגזענות (הלחין את השיר "כהנא צדק"), הסית לפגיעה בקבוצות אוכלוסייה (הביע תמיכה פומבית בפעולות הטרור "תג מחיר") וביזה והשפיל הומוסקסואלים. פעולות אלו אינן נהנות מהגנת חופש הביטוי, וייתכן שהיה מקום לבדוק אכיפת החוק לפחות בנוגע לחלק מהן.

שנית, הגבלת חופש הביטוי היא עניין הנוגע לאכיפת חוק ולנורמות ציבוריות; הענקת פרס על מפעל חיים היא עניין אחר לגמרי – ערכי וסמלי. גם אם אריאל זילבר לא עבר על החוק באופן המאפשר להעמידו לדין, אין משמעות הדבר שהוא ראוי לפרס ציבורי על מפעל חיים. אם מפעל חייו כולל הסתה לגזענות, הסתה לפגיעה בקבוצות אוכלוסייה, וביזוי והשפלה של אנשים בשל נטייה מינית – הוא אינו ראוי לפרס עליו. פרס מעניקים למי שראוי להיות מודל לחיקוי, ומי שמסית לגזענות, לפגיעה בקבוצות ולהומופוביה אסור שיהיה מודל לחיקוי, גם אם אינו עובר על החוק.

כל האמור כאן צריך להיות מובן מאליו, אלף-בית של שכל ישר במדינה ליברלית, ובלתי פוליטי בעליל. לא קשור לשמאל או לימין. כאשר שרים בממשלת ישראל, אנשי ציבור ואנשי תרבות מתבלבלים בנקודות כל כך בסיסיות ומטעים את הציבור כולו – יש מקום לדאגה. וכפי שאמר ספי רכלבסקי – אחינועם ניני וגיל דור הצילו את המצב; הם הפרס שלנו.

על המחבר / המחברת

אורית קמיר

אורית קמיר

ד"ר. חוקרת ומרצה באזורי התפר של משפט, חברה, תרבות, קולנוע ומגדר. פעילה חברתית ופמיניסטית.

4 תגובות

  1. א.ס.
    א.ס. פברואר 05 2014, 08:47
    מאמר מצוין

    המאמר עשה לי סדר בכל הנוגע לחופש הביטוי. לדעתי, מותר להגיד הכול אבל במקום בו ההתבטאות גורמת לנזק חברתי בעליל (כמו הסתה למשל) לחברה יש זכות גם להעניש על כך כמו ע"י שלילה של הכרה ציבורית כמו במקרה של זילבר.

    השב לתגובה
  2. דנה מנור
    דנה מנור פברואר 05 2014, 10:33
    במילה אחת - תודה!

    איננו מכירות באופן אישי, אבל תמיד עשית ועדיין עושה לי סדר במחשבות.

    השב לתגובה
  3. חני אפשטיין
    חני אפשטיין פברואר 06 2014, 22:54
    המשך תגובה

    אמירותיו הגיזעניות של נתן זך נגד עדות המזרח וההתנשאות שלו על העדה מרוקאית לא שללו ממנו פרס ישראל לסיפרות . לא שמעתי את קולך אז. תחי ההגינות!
    ולא – שלא יובן חלילה שיש לשלול ממנו את פרס ישראל או שלא היה צריך להנתן לו. פרס ישראל לסיפרות ניתן לו, באופן מפתיע, על יצירתו הספרותית. הגיגיו הפוגעניים אינם חלק מיצירתו הספרותית

    השב לתגובה
  4. נירה
    נירה פברואר 13 2014, 09:34
    מסכימה בהחלט

    לא כל מי ששר יפה מגיע לו פרס ממלכתי, אם הוא נוהג בחוסר ממלכתיות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחברה

יתר המאמרים במדור