JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אלוהים הוא שחור, כולו שחור

הסגידה למשחק הרוגבי בניו זילנד

אלוהים הוא שחור, כולו שחור נבחרת הרוגבי של -ניו-זילנד (בשחור) צילום:Jonas-de Carvalho from Rio de Janeiro Brasil Flick he.wikipedia.org
נובמבר 02
19:30 2016

ניו זילנד היא מדינת איים שקטה ושלווה, המונה כ-4.5 מיליון תושבים, ועל כן אין זה מפתיע כלל שתושביה המציאו לעצמם דת ייחודית, הכוללת פולחן שמוסיף ריגושים, תכנים וצבע לחיים השקטים ונטולי מאורעות תזזיתיים.

אין מדובר בדת מונוטאיסטית, אלא בדת שבמרכזה כמה אלים. כולם לגמרי שחורים. בעגה המקומית הם מכונים All Blacks.

אם חשבתם שהמאמינים הם מאורים, תושביה המקוריים של מדינת איים זו והקבוצה האתנית השנייה בגודלה, צדקתם חלקית: המאורים אכן מאמינים באלים השחורים, אבל הם אינם היחידים. אליהם מצטרפים גם הסינים, קבוצת האוכלוסייה השלישית בגודלה, ומהגרים אסיאתיים נוספים. וכך גם קבוצת האוכלוסייה העיקרית, המהגרים מאירופה, בעיקר מבריטניה ואירלנד, אבל גם ממדינות אחרות, שותפה לאמונה ולפולחן. כמו בדתות אחרות, היום המקודש חל בסופי שבוע, והחגים חלים גם באמצע השבוע.

לאלו מכם שטרם הבינו את מהות הדת הניו זילנדית, אסביר שמדובר בספורט הנקרא רוגבי. רוגבי הוא משחק כדור קבוצתי בריטי, שאומץ גם בכמה מדינות אחרות, בעיקר במדינות חבר העמים הבריטי. עד כה התקיימו שמונה אליפויות עולם. ניו זילנד זכתה שלוש פעמים באליפות העולם, פעם אחת זכתה במקום השני, פעמיים בשלישי ופעם אחת סיימה במקום הרביעי.

כינויה של נבחרת הרוגבי הניו זילנדית הוא All Blacks. צבע מדי הנבחרת הוא שחור, וסמלה של הנבחרת הוא דגל שחור ועליו עלה כסוף.

משחק הרוגבי דומה בעיקרו לפוטבול האמריקני. מזווית ראייה של בור מוחלט במשחק, כמוני, מהלך המשחק כולל ריצה של שחקן המחזיק כדור אליפטי. שחקני הקבוצה היריבה מתנפלים עליו, מפילים אותו ומנסים לחטוף את הכדור. שחקני הקבוצה שלו מגנים עליו ומנסים למנוע מהיריבים לעצור אותו או לחטוף את הכדור. אם הוא מצליח לגונן על הכדור, השופט עוצר את המשחק, והשחקן מוסר את הכדור מעט אחורה לחבר לקבוצה, שמתחיל לרוץ. אם שחקן יריב חוטף את הכדור, הוא מתחיל לרוץ. בריצה מנסים לעבור את קו ההתחלה של הקבוצה היריבה. מקבלים נקודות גם על שערים בבעיטות עונשין. מותר לבעוט את הכדור ומותר לזרוק אותו ביד. הקבוצה הזוכה היא זו שצברה יותר נקודות.

ההערצה לנבחרת הניו זילנדית גובלת בפולחן דתי. לא מעטים מהניו זילנדים חושבים שה-All Blacks הם קבוצת הספורט הטובה בעולם. גם בהשוואה לקבוצות צמרת בענפי ספורט אחרים. הניו זילנדים מאמינים שזהו הספורט האולטימטיבי שבו באים לידי ביטוי כישוריהם של השחקנים. בסופי שבוע משודרים משחקים בין קבוצות מקומיות ברוב שעות היום. בכל מסעדה או בית קפה שתבקרו, תמיד תהיה טלוויזיה פתוחה בערוץ שבו משודרים משחקים.

בעת הביקור בניו זילנד, נסענו באחד הימים לטקס מאורי מסורתי. הנהג המאורי שהסיע אותנו ביקש לבחור צ'יף לקבוצת הנוסעים באוטובוס. הצ'יף צריך להשתתף בטקס שבו הוא מבהיר שאין פנינו למלחמה בשבט המאורי. לדברי הנהג, גבר אמתי משחק רוגבי ולכן חיפש שחקן רוגבי בין הנוסעים. כשלא מצא כזה, העניק את התפקיד המכובד לאוסטרלי שלפחות צופה בקביעות במשחקי רוגבי.

כשנחתנו באוקלנד דקלמה אחת הדיילות את הטקסט המוכר: "תודה שטסתם אתנו, מקווים לראות אתכם בטיסות גם בעתיד", אולם היא הוסיפה שלוש מילות סיום ייחודיות: "Go All Blacks".

בבית קפה בעיירה נידחת שבה ביקרנו היו תלויות שתי תמונות. באחת נער לבוש מדי רוגבי, מחזיק כדור אליפטי. בשנייה אותו נער בבגרותו: קפטן ה-All Blacks לפני כ-20 שנה. הכבוד שעדיין רוחשים למי שנולד וגדל בעיירה, ולימים הפך לקפטן, הוא כל כך גדול שלא מסירים את תמונתו גם כמעט 20 שנה אחרי שפרש ממשחק הרוגבי.

באחת הפעמים הסיע אותנו במוניתו נהג ממוצא הודי, שהיגר לניו זילנד מאיי פיג'י. שוחחנו על נושאים שונים. הנהג אמר שכדאי גם לנו בישראל לשחק רוגבי. לדבריו, זהו הספורט שאתה נותן בו את כל כולך. הוא המשיך לספר בגאווה על ניצחונם של האלים השחורים על השכנה אוסטרליה.

אלו הן רק כמה דוגמאות להערצה חסרת הגבולות לאלים השחורים, שחלק לא קטן מהם לבנים, וחלקם מאורים.

בשנים מסוימות בתקופת האפרטהייד, הייתה דרום אפריקה יריבתה העיקרית של ניו זילנד. היו שנים שבהן סירבו שלטונות דרום אפריקה לאפשר כניסת שחקנים מאורים מנבחרת ניו זילנד לדרום אפריקה. כשהוטל החרם על דרום אפריקה הפסיקו שתי המדינות לשחק זו נגד זו. אולם לאחר חילופי השלטון ומיגור משטר האפרטהייד, שבו הנבחרות להיפגש במגרש גם על אדמת דרום אפריקה, וכך שחקנים שחורים מנבחרת דרום אפריקה, שיחקו רוגבי עם "האלים השחורים", שביניהם גם המאורים הצבעונים מנבחרת ניו זילנד.

על המחבר / המחברת

אבי רוזנטל

אבי רוזנטל

עורך מדור: ברידג'. מורה וכותב מאמרים בירחון הישראלי לברידג'. יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה. מוסמך בפסיכולוגיה ובוגר בסטטיסטיקה ובפסיכולוגיה. בעבר: יועץ, מרצה ומנהל במערכות מידע (IT).

3 תגובות

  1. לירז
    לירז נובמבר 03 2016, 10:35
    אכן ספורט זו מעין דת

    אין כאן רציונל

    השב לתגובה
  2. צביה נ.
    צביה נ. נובמבר 05 2016, 12:14
    לא מזמן בדיוק חשבתי

    למה ענף ספורט מסוים פופולארי בארץ אחת ולא באחרת? למה כדורגל פופולארי בבכל העולם ורוגבי לא מוכר ברוב הארצות

    השב לתגובה
  3. דקלה
    דקלה נובמבר 07 2016, 11:43
    זאת הגודמה הכי קיצונית

    שנתקלתי בספורט
    ממש מעניין
    אפילו בסיס למחקר אנתרופולוגי רציני

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בספורט

יתר המאמרים במדור