JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

רוחות של ברזל

ישראמן 2018

רוחות של ברזל דבי קאופמן
ינואר 29
14:30 2018

בעולם הספורט יש תחרויות קשוחות. אבל תחרות כמו הישראמן שהיה השנה – לא בטוח שיש. בכל שנה אותו סיפור: בשעת הרכיבה הרוח נושבת ומסתובבת לכל הכיוונים, היא תמיד מקשה על הרוכבים, אבל כמו השנה, 2018, טרם שמעתי. הרוח הייתה פשוט בלתי נסבלת. וכל מי שחרש את כביש 12 הארור בחודשים האחרונים לא העלה בדעתו שיפגוש ברוח כמו זו שנשבה ב-26 בינואר 2018.

כבכל שנה תחרות ישראמן היא מטרה לכל אותם אנשי ברזל, ישראלים בעיקר, שכנראה קורצו מחומר אחר. בכל שנה כל המתמודדים מתפללים למזג אוויר סביר, "שרק לא יהיה כמו בשנה שעברה", ונראה שבכל שנה הם מתבדים מחדש. נטפים לא מתיישר, הרוח לא עברה לשטח אחר, והירידה בריצה שביום שאחרי נרגיש אותה בברכיים.

באמת שזו לא קלישאה. ישראמן היא תחרות קשוחה שנועדה בעיקר לחזקים שבחבורה, והשנה היא הוקדשה לחזקים במיוחד. לאלו שקורצו מראש שכולו ברזל, לטוב ולרע. לאלו שמוכנים לקחת על עצמם את האתגר ולהתמודד עם המכשולים בדרך. עם הטופוגרפיה הקשה ועם שינויי האקלים. לאלו שמוכנים לקחת סיכון בלי לדעת מה באמת יעלה בגורלם ביום התחרות, כי שום הכנה שנעשתה בחודשים האחרונים בכביש 12 לא הייתה דומה לדבר האמיתי.

גם הפעם "שוונג" היה הגוף המארגן, ולמען האמת הפיק אירוע מדהים. אולי הטוב מתמיד. מזג האוויר הזועם היה שם גם הוא, הילך אימים על כל המשתתפים אך בסופה של התחרות הוכרע על ידיהם, וכרגיל החזקים שבהם הצליחו לסיים בהצלחה אפילו מעבר למצופה.

226 ק"מ של שחייה, רכיבה וריצה, 113 ק"מ לאלו שעושים את החצי-איש. ביום שלם של תחרות אולי נדמה שהזמן עובר במהירות, אבל רק בדיעבד. הקושי של רגע האמת יכול להיות בלתי נסבל אפילו למי שמגיע מוכן, ובוודאי למי שמגיע לא מוכן. מי שאינו מוכוון מטרה בהחלט ובכל רמ"ח איבריו כנראה לא יצליח לסיים.

כאילתית לשעבר שמכירה היטב את הטופוגרפיה ואת תעתועי המדבר באזור המסתורי הזה, אני תוהה ביני לביני איך קורה שאנשים, רובם לא ספורטאים מלידה, מחליטים בוקר בהיר אחד לשים לעצמם מטרה. ככה סתם באמצע החיים, רוצים למתוח את גבולות היכולת האישיים. להשקיע כל כך הרבה משאבי זמן וכסף לרגע אחד בחיים של תחרות שעלולה גם לגרום נזק פיזי.

שלא תטעו – זה נכון גם לגבי עצמי. כבר שנים שאני מלווה את התחרות הסיזיפית הזאת, כמלווה מהצד או כמתחרה שמשתתפת, ושנים שאני נפעמת מחדש מרוח הספורט, מהאתגר ומהקושי. שנים שאני מתחבטת בשאלות האלה על ישראמן, ובכל זאת מתעוררת בכל בוקר מחדש לאימונים הסיזיפיים. השנה, לאחר פציעה לא פשוטה שהחמירה לאחר תחרות חצי איש ברזל שעשיתי בשנה שעברה באילת ושעצרה את שגרת האימונים שלי, שוב מצאתי את עצמי בזירת הפשע. אותו מקום, אותה הפקה וכמובן אותם אנשים.

את תחרות איש הברזל המלא סיים ראשון בין הישראלים בר רדנסקי, שזכה בתואר אלוף ישראל ורביעי בדירוג הכללי עם תוצאה מכובדת של 10:02:55 שעות. חשוב להדגיש שרדנסקי היה קשוב ביותר למאמן שלו תום מרמרלי, כי בלי משמעת ברזל אי אפשר להצליח בתחרות הזאת. מרתק להקשיב לריאיון שנערך עימו בשוונג:

http://www.shvoong.co.il/102937/ סיכום-המרחק-המלא-בישראמן-לדעת-מדובר-בת/

במקצה הנשים סיימה ראשונה אנטונינה רזניקוב בתוצאה בלתי נתפסת של 10:50:34 שעות, שדירגה אותה במקום ה-11 הכללי (גברים ונשים יחד).

אבל מעבר לפודיומים של המנצחים בתחרות איש ברזל, הסיפור הגדול והמשמעותי בתחרות הזאת הוא היכולת או הרצון של האנשים שבוחרים לקחת על עצמם את האתגר הזה ולהיכנס למסלול המקצוענות בספורט. לראות את המחויבות שלהם להיכנס למשמעת אימונים סיזיפית, וגם בודדה. לצפות בקבוצות השונות ולהבין את המניעים של כל אחד ואחת.

כמות הקבוצות שצומחות בענף הזה בעשור האחרון גדלה כל הזמן. הסיפורים של האנשים והרצון שלהם לאתגר את עצמם מרתקים ומעניין מאוד לחקור את התופעה: מה גורם לאנשים באמצע החיים לשים לעצמם מטרה שמלווה בהרבה משמעת עצמית, זמן, כסף וגם בדידות, ולעשות איש ברזל? לוותר על זמן איכות עם הילדים, עם המשפחה, ולהשקיע חודשים שלמים, לעיתים גם חיים, בשביל יום אחד בשנה (או שניים לכל היותר) של תחרות איש ברזל, אף שהם יודעים שלמקום ראשון הם לא יגיעו? זה בעצם הסיפור הגדול של כל המסע הזה.

על המחבר / המחברת

דבי קאופמן

דבי קאופמן

עורכת: מדור ספורט. מרימת משקולות בעבר. מאמנת כושר וריצות ארוכות, עוסקת כיום בספורט טריאתלון וריצה. עורכת ויועצת תקשורת כלכלית, דירקטורית בחברה ציבורית ומנהלת תקשורת ופיתוח עסקי במוסד שמואל נאמן בטכניון.

12 תגובות

  1. צבי רזניק
    צבי רזניק ינואר 29 2018, 16:16
    אף פעם לא הבנתי מאיפה הכח

    איך מוותרים על כל כך הרבה בשביל האימונים
    וגם לא אצליח להבין

    השב לתגובה
    • דבי
      דבי ינואר 29 2018, 18:36
      אלו הם חיי

      איך אומרים: זר לא יבין זאת. מכיוון שאלו הם חיי, אני מסוגלת להבין ואם להודות גם לא…

      השב לתגובה
  2. יניב רזניק
    יניב רזניק ינואר 29 2018, 19:52
    ביג לייק!

    נהנתי מאוד לקרוא, אני יכול לציין ששום דבר לא מכין באמת לדבר האמיתי ועדין ההרגשה גם תוך כדי כל כך ממכרת שזה פשוט מדהים, עוד משהי שלא העמקת בו זה מה קורה לאותם האנשים תוך כדי ההשקעה ואחריה.. האהבת חינם לסביבה והשמחת חיים זה משהו שלא קיים באף תחרות אחרת, מי שמשתתף בתחרות אלו אנשי מפתח כל אחד בתחומי ובעלי אישיות מדהימה! לא ניתקלתי בספורטאי אחד שלא נדהמתי מאופיו הטוב והחיובי..
    נתראה ב2019!!!

    השב לתגובה
    • דבי
      דבי ינואר 29 2018, 22:21
      צודק אבל...

      יש משהו במה שציינת ואולי האנשים שמדגיעים לענף הזה הם אנשים טובים מטבעם. באמת שפגשתי הרבה מאוד אנשים מדהימים בדרך הזו, ואולי לכן אני "תקועה" בה.
      ובכל זאת מעניין לחקור את התופעה… למה הקושי הזה דווקא הוא זה שגורם לאושר. למה לא להסתפק בריצת 10 ק"מ או סתם חד"כ כדי לשמור על הכושר? למה למשוך את גבולות היכולת לקצה…? שאלות מסקרנות. ומה זו התחרות הזו על כל דקה שעה ומרחק?

      השב לתגובה
  3. ל.
    ל. ינואר 30 2018, 10:01
    יותר מכל חשובה ההוכחה לעצמך

    אם הבנת שאין משוכה שאתה לא יכול לעבור, זה מל עליך לעבור משברים בחיים.

    השב לתגובה
  4. צביקי
    צביקי ינואר 30 2018, 15:09
    אכן אנשי הברזל הם אנשים עם הרבה נפש

    ונשמה ורוח

    השב לתגובה
  5. ב
    ב ינואר 31 2018, 15:40
    הכתפיים והחיוך הם השילוב

    שעליו דיברו פה הטוקבקחסטים

    השב לתגובה
  6. אבי
    אבי פברואר 01 2018, 23:55
    ישראמן 2018 חצי מרחק - פעם ראשונה

    כתבה טובה ומעניינת. אני השתתפתי בתחרות השנה בפעם הראשונה לחצי מרחק. עברתי בדיוק את התהליך שאת מתארת – לקום מוקדם בבוקר, להתאמן שעות רבות, להשקיע הכל, לקנות ציודים רבים ולהשתתף בהמון הכנות לתחרות כולל מסע אופניים של 4 ימים ממטולה לאילת ומחנה אימונים של ימים עם סימולציה טובה אבל מזג אוויר קיצי. ואכן היום של התחרות היה מורכב בשל הרוחות העזות וההתמודדות עם המרחק הלא נגמר. יחד עם זה סיימתי בהצלחה ומאז אני כבר שבוע מסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן וטעם של עוד… קשה להסביר למי שלא בתחום

    השב לתגובה
  7. רעיה ביגר
    רעיה ביגר פברואר 02 2018, 18:11
    אני לא ספורטאית כמוך

    אבל הנושא חשוב לי בעירר בגלל שקוראים לזה איש הברזל. הרי גם נשים עומדות בדרישות הפיזיות הכל כך קשות

    השב לתגובה
  8. עדית
    עדית מרץ 01 2018, 11:23
    זה נראה לי ספורט אמתי

    ולא כל המשחקים של הקבוצות והכוכבים שהאוהדים במיליונים יושבים בכורסאות ואוכלים פיצוחים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בספורט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!