JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אוכלים וחובטים

מתאגרפים (2)

אוכלים וחובטים צילום: publicdomainpictures.net
יולי 31
19:30 2019

יש משהו פרדוקסלי בשילוב של הנאות האוכל ומהלומות. השלטון הרומאי התגבר על הפרדוקס והסיח את דעת ההמון ב"לחם ושעשועים". קהל עולז וסובא צופה בגברים הנלחמים על חייהם היא מסורת שכנראה הועברה הלאה בהצלחה רבה, או אולי היה זה שילוב של שני עיסוקים שעניינם תאוות החיים.

אלוף העולם במשקל כבד ג'ורג' פורמן התפרסם בחיבתו לצ'יזבורגרים. בגיל 42 הגן על תוארו בקרב נגד הוליפילד, ולפני הקרב הצהיר, "אחרי הקרב תיערך בדיקת סמים, אבל כל מה שימצאו בתוכי זה צ'יזבורגרים."

ב-1962 התקיימה בישראל אליפות אירופה במשקל תרנגול. לכבוד האירוע הוקמה זירה באיצטדיון באסה (שהוכשר באותה עת לבלומפילד) ביפו. הגעתי לשם עם אבי, שאהב את אנשי השרירים היהודיים. בתוך ריבוא אדם מזיע צפינו במתאגרף היהודי-אלג'ירי אלפונס חלימי, אלוף אירופה, נאבק בפיירו רולו בקרב המקצועני הראשון והיחיד שהתקיים בתל אביב. צעירים שנשאו תיבות עץ מרצועה שהשתלשלה מכתפיהם שאגו "ארטיק, קרטיב, טמפו ,תוסס", שהיו תחליף דל לתרבות הסביאה הרומית. אלפונס חלימי היהודי האלג'ירי זכה בקרב וליהודים הייתה אורה ושמחה. בשדרות ירושלים בדרכם חזרה מהאירוע פיצו הצופים את עצמם בבורקסים חמים ובפיצוחים בקונוסים של נייר עיתון.

האלוף אלפונס חלימי נטש את האגרוף ועבר לעסקי הקרואסונים. הוא פתח בית קפה בפריז לא הרחק מיער ונסן.

מריו מלו, מתאגרף לשעבר מארגנטינה שהיה אלוף דרום אמריקה, לא היה בר מזל. מה שלא עשו לו אגרופי יריביו עשו לו הקרואסונים. הוא נחנק למוות במהלך תחרות אכילת קרואסונים שצולמה לטלוויזיה.

חובבי ההמבורגר המשובח עולים לרגל למזללת "The Bird", הנמצאת סמוך לקו התפר הברלינאי. זהו מקום מיוחד הנמצא בסמיכות למרכז ספורט "מקס שמלינג האלה", הקרוי של שמו של גדול המתאגרפים הגרמנים. לא כל אלופי האגרוף של  גרמניה זכו להנצחה מרשימה כזו. למשל לזכרו של  הארי שטיין לא הוקמה כל אנדרטה או יד. הוא היה מתאגרף יהודי מוכשר, חבר במכבי ברלין, שזכה באליפות גרמניה באפריל 1932 במשקל זבוב, ונשכח ונעלם מהתודעה הגרמנית.

ונחזור לתל אביב. לתל אביבים של פעם שבאו לצפות באירועי "בוקס" לא היו קרואסונים או המבורגרים, היה רק פלאפל בשוק בצלאל, על יד מועדון הספורט של מכבי תל אביב ששכן ברחוב הנושא שם זה. המועדון היה צנוע וקטן בהרבה מההיכל על שם מקס שמלינג בברלין, וגם דוכני הפלאפל שבשוק בצלאל לידו היו צנועים יותר מההמבורגר הברלינאי. כיום לא נותר דבר ממועדון זה ומהפלאפל שלידו, ועל חורבותיו מתנוססים בנייני דירות למתנחלי האלפיון העליון.

במועדון ברחוב המכבי התאמנו בכדורסל ובאגרוף, אבל פרסומו בא לו בעיקר מהחצר המרוצפת, "מגרש הבלטות", שהייתה המגרש הביתי של קבוצת הכדורסל. למרבית המזל הונצח המגרש על ידי אריק איינשטיין ואורי זוהר בסרט "עיניים גדולות".

גם מועדון האגרוף ששכן בתוך הבניין האפרורי לא היה זוהר במיוחד. הייתה זו זירת אגרוף שריח יזע, מגבות לחות, כפפות מזיעות ואגרופים עמד בה תמיד. ובכל זאת גם הוא זכה להנצחה – בספרו של דן צלקה "כפפות".

נשוב למקס שמלינג האלוף, ששמו מונצח במרכז הספורט בברלין. לצורך שמירת התואר אלוף העולם היה עליו להפליג מהמבורג – מקור שמן של קציצות ההמבורגר – אל בירת האגרוף העולמי, הלוא היא ניו יורק. בניו יורק, בדומה לקולוסאום של רומא, נהוג לאכול ולשתות בירה לפני כל תחרות אגרוף. בעשרות השנים האחרונות המוסד לנוהג טרום-משחק זה הוא Stan's.

לרוע מזלו של שמלינג, כששב לניו יורק ב-1933 ניצב מולו מתאגרף ממוצא יהודי, מקס בר. למקס האמריקני היהודי האימתני יצא שם שהרתיע מתאגרפים, באשר הוא היה מעורב בקרב אגרוף עם פרנקי קמפבל והקרב נגמר בחבטה ימנית אדירה של בר שחיסלה את קמפבל לתמיד. בר נאסר באשמת רצח אך זוכה לאחר מכן בבית משפט בסן פרנסיסקו. אמרגני התחרות בין שמלינג לבר הלהיטו את הציבור ותיארו את הקרב כמאבק בין גרמני נאצי ליהודי. האמת הייתה שמקס "היהודי" היה מרוחק מהדת היהודית כפי שמקס הגרמני היה מרוחק מהנאציזם. הוא כלל לא היה חבר במפלגה הנאצית. לאחר שהסתיימה המלחמה התגלה כי הסתיר שני ילדים יהודים בליל הבדולח והציל אותם. מקס היהודי עלה לזירה כשסמל מגן דוד בולט רקום על מכנסיו, ולאחר עשרה סיבובים הביס את מקס הנאצי. קהל של שישים אלף צופים קרא קריאות בוז כנגד מקס הגרמני, והוא ירד חפוי ראש.

שמלינג שב להתאגרף בניו יורק נגד ג'ו לואיס האגדי, "המפציץ החום". הגרמני הכריע את המתאגרף מדטרויט בסיבוב ה-12, אך זה היה הפסד חד-פעמי למפציץ החום. ביוני 1938 חזרו השניים ונפגשו לקרב שנקרא "קרב המאה", כזה שסרטי רוקי אינם יכולים לשחזר. מאה מיליוני מאזינים ברחבי העולם האזינו לשידור ישיר מאצטדיון הינקיס'. סיבוב אחד הספיק למפציץ החום ג'ו לואיס להכריע את הגרמני ולזכות בתהילת עולם. שמלינג ולואיס, "השחור והלבן", הפכו לידידים טובים וחברותם נמשכה עד למותו של לואיס עשרות שנים לאחר מכן.

על המחבר / המחברת

Avatar

אבי גולדברג

אבי גולדברג עורך דין, מנהל חברות וכותב ספרים.

3 תגובות

  1. צינוש
    צינוש יולי 31 2019, 19:33
    פעם היו בארץ אנשים אלימים ולא מנומסים

    לא מפתיע שהם אהבו את ספורט האיגרוף. כעת כולנו עדינים מנומסים ולא עדינים ולכן הספורט נעלם מהארץ.

    השב לתגובה
  2. שייקה
    שייקה אוגוסט 02 2019, 19:05
    נחמד דוקא כי לא עוסק בעניינים

    בומבסטיים

    השב לתגובה
  3. נ.
    נ. אוגוסט 05 2019, 12:46
    כל הכבוד שאתה טורח ללקט

    פיסות הסטוריה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בספורט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!