JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הדופק עולה – בגלל הפחד

רכיבה על אופניים בכביש – כיף מסוכן

הדופק עולה – בגלל הפחד צילום:Ximeg simple.wikipedia.org
אוקטובר 07
09:30 2014

כל רוכב כביש יודע שביום שישי בערב מתחיל העומס בוואטסאפ. בקבוצות רוכבי האופניים לא מפסיקים לסמס. לאן רוכבים? 6 בבוקר בלטרון? עינת? כביש הטייסים? כמה ק"מ רוכבים? כמעט בכל סוף שבוע חוזרת השגרה, לאחר הציפייה השבועית לרכיבת שבת הארוכה. כי בשבת יש יותר זמן, אפשר לקום מוקדם ולהרביץ אימון רכיבה ארוך ואין מי שיושב על הראש. במקום שבת בכדורגל, שבת בכביש עם הרבה 'קאדנס' והמון אדרנלין.

אבל הדופק שלי עולה כבר ביום שישי, ולא בגלל מאמץ הרכיבה. עולה בגלל הפחד. לפעמים אני מוותרת ולא יוצאת לרכיבה ולפעמים אני מתגברת על הפחד ומתייצבת בשעה הנקובה בכביש. יוצאת למחול הדמים של הכבישים. וכמעט בכל שבת קורה משהו למישהו או למישהי. לא בהכרח הרוגים, אבל כמעט. בכל שבת אני שומעת על פצועים: זה החליק, ההוא התרסק על הכתף ואחר לא שם לב בצומת שהקליט של הנעל לא השתחרר.

ובכל שבת לפני הרכיבה אני מנשקת ומחבקת חזק את בני, אומרת לו כמה שאני אוהבת אותו, ועמוק עמוק בפנים חושבת שאולי אני אהיה הבאה בתור והוא לא יראה אותי יותר. כן, בכל פעם מחדש. מודה. ובכל זאת אני יוצאת לרכיבה. מעין מזוכיזם שכזה. התגרות בגורל, כי 'לי זה בטח לא יקרה' וחוץ מזה שרכיבת כביש זה כיף. ספורט מדהים וממכר. ובכל שבת בסיום הרכיבה אני מתענגת על האנדורפינים ובעיקר מברכת על שחזרתי בשלום. מעין ברכת הגומל קטנה ושברירית.

אבל לאחרונה נפל דבר והתחושות שלי השתנו. אני לא בטוחה שאני רוצה לצאת שוב לרכוב בכבישים. הבנתי שהכיף לא שווה את הסיכון. חגי רודריג, רוכב אופניים שהתכונן לתחרות הטריאתלון, נהרג מפגיעת מכונית פרטית בצומת פרדסיה בכביש 4. הוא היה בן 34 במותו והותיר אחריו שכול גדול. אישה בהיריון עם ילדה בת ארבע, זוג הורים, שתי אחיות ואח. ולהם נותר כאב רב וזיכרון של בחור צעיר יחסית ששוב לא יוכל להשתתף בטריאתלונים, לא להתאמן ובטח שלא לצאת לרכיבות שבת בכבישים. ולי זה עשה רע. כל כך רע שאפילו הזלתי דמעה. לא הכרתי את חגי באופן אישי. ראיתי אותו פה ושם באימונים אבל לא מעבר לכך. ובכל זאת קשה לי. קשה מדי.

אם בשבתות יצא לכם לנהוג בכבישי ישראל באזורים שציינתי, סביר להניח שנתקלתם בקבוצות רוכבים רבות וגם ברוכבים בודדים. המראה מרהיב. חבר'ה מדהימים בכושר שפשוט רוצים לרכוב לשם הספורט ולשם ההנאה. רוכבים בכביש בפלאטונים – קבוצות – מגניבים. אבל הנאה וקוץ בה – זה מסוכן! פתאום קלטתי את גודל הסכנה. ודווקא השקט של שבת בבוקר בכבישים הריקים יחסית חידד את מסר הסכנה. כי הנהגים מרשים לעצמם לרכוב מהר יותר, פרוע יותר, ביתר חוסר-שליטה. וזה, כאמור, מסוכן.

אז נכון ששר התחבורה הוציא החודש תקנות חדשות על רכיבת אופניים בקבוצה המונה עשרה רוכבים לפחות בדרך שאינה עירונית, ללא רכב ליווי המפעיל אורות מהבהבים, אבל עדיין מדובר בסכנה. כי נהג צעיר שנוהג מוקדם בבוקר, חוזר מבילוי שישי רווי אלכוהול או סובל מעייפות מצטברת או מה שלא יהיה, בקלות יכול להיכנס בקבוצת רוכבים, וכבר היו מקרים בעבר.

ובכלל, הכבישים בישראל מסוכנים. ברכיבות המהירות כל תלולית, כל אבן וכל סדק בכביש מעיפים את רוכבי האופניים ועלולים לגרום פגיעות קשות. יאמר מי שיאמר שאני מגזימה, שאני קיצונית מידי, כי דברים רבים עלולים להרוג אותנו וגם בחציית כביש יש סכנה. ובכל זאת, רכיבה על אופני כביש בכבישים מהירים מסוכנת יותר מחציית כביש, ואפשר להימנע ממנה ולהמשיך להתאמן על אופני כביש – אפשר לרכוב על טריינר, על אופני ספינינג או אפילו לרכוב בשטחי רכיבה מסודרים דוגמת ראש ציפור בתל אביב. הסכנה ברכיבה בכבישי ישראל ברורה ומיידית, בעיקר מפני שפעמים רבות היא איננה תלויה ברוכב.

אז עשו לעצמכם טובה ושקלו שוב את עניין הרכיבה בטרם אתם יוצאים בשבת בבוקר ומותירים את יקיריכם ישנים בבית. ולמי שכבר יצא, אנא היזהרו…

על המחבר / המחברת

דבי קאופמן

דבי קאופמן

עורכת: מדור ספורט. מרימת משקולות בעבר. מאמנת כושר וריצות ארוכות, עוסקת כיום בספורט טריאתלון וריצה. עורכת ויועצת תקשורת כלכלית, דירקטורית בחברה ציבורית ומנהלת תקשורת ופיתוח עסקי במוסד שמואל נאמן בטכניון.

אין תגובות

אין תגובות

אין תגובות כרגע. תרצה להוסיף תגובה?

כתוב תגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בספורט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!