JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מדריכי רכיבה – מדריכים לחיים

האופניים מחזירים את הצבע ללחיים

מדריכי רכיבה – מדריכים לחיים מנשה ליבשטיין
נובמבר 13
11:00 2014

בשונה ממקצועי הקודם בתחום ההיי-טק, כמדריך רכיבה לא אחת מצאתי את עצמי אומר לרוכבים החדשים בקבוצתי: "לאחר שתעבור כמה הדרכות לא תישאר אותו בן-אדם".

בתחילת הקיץ פנו אליי שתי נשים אשר עברו מחלה קשה. הן עדיין נטלו כמות גדולה של תרופות מסוגים שונים ואלה גרמו לחולשה ולעייפות הגוף, הריאות תפקדו בחמישים אחוז מתפקודן בעבר ואין מה לדבר על מצב הרוח הירוד. עצם פנייתן אליי הייתה צעד אחד גדול קדימה. הבנתי מיד שעליי להתייחס אליהן במקצועיות ובסבלנות יתרה בשל מצבן.

יצאנו לרכיבה ביום הראשון. הבנות היו במצב רוח מדהים עד הרגע שעלינו על האופניים. אחרי כ-200 מטרים הבנתי שהקצב מהיר מידי ונאלצנו להסתובב בחזרה לכיוון הבית, לעשות תרגילי שחרור ולקוות שהבנות לא יישברו ויגיעו לרכיבה גם במפגש הבא. ביום המחרת לא ויתרתי, התחלתי בשיחות טלפוניות עמוק לתוך הנשמה כדי לעזור להן בהתמודדות הפנימית. ברכיבה השנייה עברנו את גבול ה-500 מטרים, בשלישית חצינו את הקילומטר, וכל זאת בלי לשכוח את השיחות לפני הרכיבה ואחריה. במפגש הרביעי רכבנו רכיבה קלילה וגמאנו כמעט חמישה ק"מ. הרגליים שורפות, הריאות והדופק מתחילים לתפקד, אך אנחנו בשלנו – נותנים לגוף להתחיל להתרגל לשינויים. שלא לדבר על ההרגשה הטובה לאחר המקלחת.

הרצון העז של הבנות לקחת את עצמן למקום אחר עזר לי, כמאמן, להתייחס לכל הנושא ברצינות יתרה. סימנתי להן את המעברים הבאים במהלך שלושת החודשים הקרובים. הן רכשו בגדי רכיבה וציוד עזר לאופניים – עוד שלב שמעיד על הרצינות בעבודה. אכן, משיעור לשיעור, מעבר לשיפור ברכיבה ראינו כבר חיוכים, פתאום אפשר היה לדבר במהלך הרכיבה, להסתכל על הנוף, להביט בשקיעה המדהימה…

הקפיצה הראשונה בשלב ב' הייתה יציאה לטיול של יומיים על גדות הירדן עם קבוצת רוכבות ורוכבים. ביום הראשון הייתה רכיבה מהממת, ומנוחת הערב, שכללה ארוחה טובה, הייתה שווה כל אגורה. את היום השני התחלנו מקיבוץ גדות ורכבנו לעבר אגמון החולה – רכיבה מדהימה, אתר מקסים. אך בשלושת הק"מ האחרונים ציפתה לנו השמש היוקדת, וזו הצליחה להוציא לבנות את המיץ. טיפול מסור וארוחה דשנה החזירו את הצבע ללחיים, ומובן שחזרנו מהטיול מלאי חוויות וכבר מצפים לטיול הבא.

בשלב זה כבר היה ברור שניתן להצטרף לקבוצת בנות שרוכבות בכל שבוע, אך הקושי עדיין לא תם. הרי עכשיו מתחייבים לרכיבה אחת לפחות בכל שבוע בקבוצה, וליציאה פרטית נוספת במהלך השבוע. אמרנו קושי? אך רכיבה משותפת היא חוויה מדהימה והקבוצה הופכת לקבוצת תמיכה אמתית המאפשרת לכל הבנות שקצת מתקשות לסיים את הרכיבה בהרגשה ממש מיוחדת הן גופנית והן רגשית.

בשבוע שעבר יצאנו לטיול בשבת בבוקר, טיול שתוכנן לכלול כ-25 ק"מ אך בהתלהבות הקבוצה ובהנאת הרכיבה המשכנו וגמאנו כ-34 ק"מ. שני הק"מ האחרונים היוו אתגר עבור חלק מהקבוצה, סימן שאנחנו נמצאים במקום מצוין בטיפול הפיזיולוגי. כמובן שלא נותר לי אלא לשבח את הבנות, אשר לא ויתרו אף לא לרגע, גם בק"מ האחרון שהיה קשה, וסיימו את הרכיבה בחיוך מאוזן לאוזן.

אוסיף כי בין הנאות הטיול מתחבא החלק הקולינרי, שמפציע בסיום כל יום רכיבה. עם ההגעה לנקודת הסיום נפרסו המחצלות, ותוך כחצי שעה עמדה לה ארוחת צהרים מושלמת שלא הייתה מביישת כל ארוחת גורמה בשטח.

לכאורה, בימים אלה אנחנו כבר נמצאים על מי מנוחות מבחינת העבודה הגופנית והרגשית. אך בל נשכח שפתאום מאיימים עלינו הגשמים ותקופת הקינון – התקופה הכי פחות טובה לגוף שבה שוב אנחנו מתיישבים מול המסך והספר ומפסיקים לעשות פעילות גופנית. תפקידנו כמאמנים לא נגמר, יש צורך בגירויים חדשים כדי לא לאבד את המוטיבציה לצאת ולרכוב, גם כאשר קצת קר בחוץ והגשם מטפטף פה ושם. לשמחתנו הרבה, הטבע עוזר לנו ומחזיר את הירוק ואת הפריחות; הרכיבה בין הפרדסים אפופי ריחות ההדרים מחזירה אותנו הביתה בהיי מטורף, ואפילו עם קצת חלומות על יציאה משותפת של הקבוצה לרכיבה בחו"ל בקיץ.

מבחינתי השמים הם הגבול. העבודה הייחודית עם קבוצת הבנות המיוחדת הזו מביאה סיפוק גדול, ובכל יום עיניי נשואות לאתגר הבא!

*

הכותב מדריך אופניים בארץ ובחו"ל

מועדון "נעים בגלגלים"

Naim-begalgalim.co.il

על המחבר / המחברת

Avatar

מנשה ליבשטיין

מוביל קבוצות רכיבה ותיק בארץ ובשנים האחרונות גם בחו"ל. הרכיבה הפכה מהובי למקצוע.

5 תגובות

  1. עידית ל.
    עידית ל. נובמבר 13 2014, 15:54
    מנש אתה תותח!!!

    אנחנו, הנשים שלך אחריך באש ובמים! (רק אתה קודם, אתה יודע…) עמוד האש לפני המחנה! תודה על כל הנתינה, הסובלנות, האמונה וההשקעה שלך ושל יגאל בנו, עדת המעריצים שרוכבים אחריך כבר שנים.

    השב לתגובה
  2. ighal bahar
    ighal bahar נובמבר 14 2014, 02:04
    working out with the best

    manash ..count me in next time i am in israel..

    השב לתגובה
  3. דניאלה
    דניאלה נובמבר 14 2014, 20:15
    מרגש

    כל הכבוד כתבה מרגשת..עושה חשק..כל הכבוד על הסובלנות

    השב לתגובה
  4. מלי
    מלי נובמבר 14 2014, 21:02
    יישר כח

    מנש יישר כח על הסובלנות והתמיכה

    השב לתגובה
  5. מגי
    מגי נובמבר 14 2014, 22:05
    תודה

    ריגשת. מאחורי במילים מסתתר תהליך ארוך של שיקום והבראה. תודה קודם כל לך מנש יקר. וכמובן לקבוצת הרוכבות המדהימות שתמיד נותנות תחושה של ניצחון.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בספורט

יתר המאמרים במדור