JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פעם זה נראה אחרת

סיפור קצר על משחק כדורגל 2015

פעם זה נראה אחרת תמונה: Pumbaa80 wikimedia.org
אוגוסט 24
22:00 2015

לאחרונה עברתי להתגורר במרחק הליכה מאצטדיון הכדורגל היפה של פתח תקוה, מדי פעם בעת משחקים אני שומע את תרועות הצופים כשאחת הקבוצות מבקיעה שער.

אחרי עשרות שנים שהדרתי את רגלי ממגרשי כדורגל, התעורר בי שוב החשק הישן, נזכרתי בגעגועים בגולים שהבקיעו גיבורי נעוריי. ביום שבת האחרון שמתי פעמיי לכיוון האצטדיון, מזל שמחלוף לא ידע שהמשחק החל כחצי שעה לפני צאת השבת.

כבר מרחוק שמעתי קולות שירה ותופים, התרגשות קלה החלה מפעמת בי, עקבתי אחרי החץ המורה לכיוון הקופות של הקבוצה המקומית, הגעתי לאזור הקופות המפוארות. מעקי ברזל מסמנים את התורים. בפעם האחרונה שקניתי כרטיס כניסה היה רק אשנב מרובע קטן בחומת האצטדיון, ולפניו התקבצו בחצי עיגול אנשים צווחים, דוחפים, מנסים לפלס את דרכם כדי לקנות את כרטיס הכניסה הנכסף.

לתדהמתי מצאתי גם הפעם כמה עשרות אנשים מתגודדים בחצי עיגול מול הקופות, מתעלמים ממעקי הברזל, צועקים ודוחפים. החלטתי לוותר. בדרכי הביתה עברתי ליד צדו השני של האצטדיון והבחנתי בשלט מנחה לעבר קופות הקבוצה האורחת. אמנם לא הייתי לבוש בתלבושת הצהובה, ולא היו לי צעיף או דגלים קטנים, אבל התור לקופה היה קטן ומסודר. התפתתי. סדרנים ואנשי ביטחון בדקו היטב את גופי, הרגשתי בטוח, אפילו ראיתי כמה אבות עם ילדיהם הקטנים.

המשחק התנהל בעצלתיים במרכז המגרש, השוערים התעסקו בתרגילי כפיפות ומתיחות כדי לשמור על גופם חם וגמיש. פתאום, בדקה השלושים, שחקן מקומי בעט מרחוק והכניע את השוער האורח. גול! אחת אפס. המשחק שיעמם אותי, הסתכלתי סביב והבחנתי בשתי נשים בתוך כל הקהל הגברי, אבל גם הן, כמוני, לא צפו במשחק אלא התעסקו בטלפונים שלהן.

החל מהדקה השבעים השחקנים המקומיים נפלו על הדשא בכל הזדמנות, כבר משתוקקים שהמשחק ייגמר. מרוב שיעמום קילקלתי את הדיאטה ואכלתי קרטיב ענבים מתוק מדי. אוהדי האורחים צעקו בקצב: ביזיון ביזיון, ואף החלו לזרוק שקיות צ'יפס ודגלים קטנים לכיוון המגרש. אחד השחקנים התחנן בפני האוהדים שיפסיקו להשליך חפצים, אך ללא הצלחה. אחד האוהדים ניסה לפרוץ למגרש, וכמה סדרנים גיבורים וזריזים עצרו אותו.

לשמחתי, היציאה מן המגרש הייתה נוחה ומהירה, והגעתי הביתה תוך דקות ספורות.

כשנכנסתי, רותי שאלה אותי: "נו איך היה?", "ככה ככה" השבתי, "העיקר שמכבי ניצחה".

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

תגובה אחת

  1. :)
    :) אוגוסט 28 2015, 12:28
    גם כדור-רגל מענין אותך?

    חשבתי שרק עניינים שבינו לבינה.אבל אני מבין שבעצם מכדור-רגל התיאשת……

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בספורט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!