JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

היחסים בין דויד לגולית

פסק זמן למחשבה על יחסי לברון-בלאט

היחסים בין דויד לגולית מאיים על תוארו של ג'ורדן? ג'ימס לברון. צילום: Keith Allison Creatives commons
אוקטובר 14
08:18 2015

במשך כל עונת ה-NBA החולפת, עסקה התקשורת בארץ ובארצות הברית ביחסים שבין לברון ג'יימס לדיוויד בלאט. לקראת העונה הקרובה, אבקש לבחון את הסיבות האפשריות ליחסו של לברון לבלאט במבט פסיכולוגי. אין כאן ניסיון לאבחן את השניים או לקבוע דברים בוודאות, אלא ניסיון להציג קו מחשבה שיכול לשפוך אור על יחסו של לברון לבלאט.

בעת פסקי הזמן לברון לא מסתכל על בלאט. לברון אמר לפני כולם, בצורה יהירה כביכול, כי הוא שינה את התרגיל של בלאט באותו משחק גורלי מול שיקאגו. שפת הגוף של בלאט מתוחה ומהוססת בנוכחותו של לברון. לאחר סיום סדרת הגמר דיווח אחד הכתבים הבכירים על מעלליו של לברון בגמר ה-NBA. הוא תיאר נביחות, הנעת ראש לשלילה והתקפלות של בלאט. אין זה מפליא, אם כן, שהפרשנות היא כי לברון מזלזל בסמכות המאמן. לברון הוא הגדול – גולית, ואילו בלאט הוא הקטן – דויד.

במאמר זה אבקש לחשוב על הסיטואציה מנקודת מבט שונה. לברון ג'יימס מצוי ביחסים לא פשוטים מול מאמנו. מצד אחד הוא מחפש דמות אבהית, הוא זקוק לדמות שתהיה מספיק חזקה מולו על מנת שיוכל לצמוח מבחינה אישית ופסיכולוגית. מצד שני, הוא חש מאוים מאוד מאותה דמות אב.

לברון נולד לאם צעירה (בת 16 בעת לידתו) והוא בן יחיד. אביו נעדר מהתמונה, ולברון לא הכיר אותו כלל. כך שבעצם ילדותו עברה עליו ללא אביו או דמות סמכות גברית אחרת המצויה באופן יציב בבית. רק מאוחר יותר, בהיותו בכיתה ד', חווה דמות אב כשעבר לחיות עם המאמן פרנקי ווקר, אם כי אז לא חי עם אמו.

לפי פרויד, אבי הפסיכואנליזה, השלב המכריע בעיצוב האישיות הוא השלב האדיפאלי (בין הגילאים 6-4). בשלב זה הבן חש בעימות וביריבות אל מול האב. הבן צריך את אביו ואוהב אותו, אך גם חושש ממנו וחש נחיתות מולו. הוא חושש שאביו יסרסו. הבן פותר מצב זה כך: אם אינני יכול להיות כזה גדול כמו אבא ואיני יכול להילחם נגדו, אני אחבור אליו, אפנים את דמותו ואהיה כמוהו. קוהוט, תיאורטיקן פסיכואנליטי, מדגיש את הצורך של הבן בדמות אב שניתן להעריץ ולהתמזג איתה ככוח הנותן תחושות ביטחון ושלווה לאורך החיים.

אך מה קורה כשאין דמות אב כזו? מצד אחד, הבן יכול להרגיש כמלך בבית, ללא יריבים. במקרה של לברון, העובדה שגדל ללא אחים יריבים כישרונו יוצא הדופן מעצימים עוד יותר את תחושת המלכותיות. אך מצד שני עדיין יש קושי. אל מול מלכותיות זאת יש חסר וכמיהה לדמות אב. דמות שהבן צריך כדי להתעמת עמה, כדי לחקות אותה ולהרגיש חוסה בצלה ולהידמות לה. ללא דמות כזאת המלוכה היא חסרה וריקה. חסרונה של דמות האב קיבלה התייחסות בפרסומים בעיתונות המציינים שיחות בין לברון לבין אותו אב נעדר, שיחות המעידות על רצון להתחבר לדמות גברית חסרה. זהו לברון שחש צורך בדמות אב, אך בה בעת גם מאוים על ידיה. אם בשנים הראשונות לחייו הייתה לו דמות אב שעמה היה ניתן להתחבר ולהתמזג, להתעמת ואז להצליח להתמודד, סביר להניח שלברון היה מתנהל אחרת גם בהמשך כאדם בוגר מול מאמניו. מלכותו החסרה שהתעצבה בזמן גדילתו יצרה מזיגה של רצון וכמיהה לדמות הורית גברית, אך גם חשדנות וחשש.

המאמן הוא תמיד דמות אבהית, ולכן במקרה שלנו, בלאט בעצם אמור להיות גולית. חשוב להבין זאת מכיוון שכך מתקבלת תמונה שונה של מערכת היחסים ביניהם. במערכת זו הילד לברון, מתקשה להתמודד עם דמות הורית גברית, ולכן מתקשה מול בלאט. כמובן, ובאופן לא מפתיע, כפי שדווח, הוא מתקשה לקבל את סמכותו של כל מאמן אחר שהיה לו. אין מדובר רק בהוד מלכותו, אדם שחש מעל לכול, מדובר גם בבחור הכמה לדמות גברית חזקה ועם זאת חושש ומאוים ממנה. אם נמשיך את התיאוריה הפרוידיאנית, הרי שהחרדה הגדולה של הבן היא שאביו יסרס אותו, אלא שבמובן הרחב של הדברים האב/מאמן יסרס את כוחו. מנקודת מבט זאת, ניתן להבין כי לברון יצא בראש חוצות והצהיר שביטל תרגיל של בלאט, לא רק כדי להשוויץ, אלא כי חש מאוים מכך שמאמנו – הדמות הגברית-אבהית – ינשל אותו ממעמדו (ילד יחיד לאמו). לברון חושש מהתמודדות ישירה מול מאמנו. לכן מופנים מבטיו לצדדים והוא מניד בראשו, לכן הוא ממהר להצהיר שביטל תרגיל של בלאט (לא לבלאט הוא אמר זאת אלא לאחרים). אלו נסיונות לחפות על פגיעות ועל חשש. מבחוץ מעוררת התנהגות זאת תהייה וכעס. איך לברון, במעמדו, עושה זאת? אך חִשבו על לברון לא כעל המלך אלא כעל דויד מול גולית. חִשבו על לברון הבן, החושש מדמויות אב ומסמכות אשר יפגעו במעמדו כילד יחיד, אך גם כמֵה לדמות אב הרוצה ואף יכולה להתעמת איתו כדי שירגיש חזק, שכה חסרה לו בילדותו. אם הייתה דמות שכזאת בראשית חייו, היכולת להתמודד עם דמויות סמכותיות גבריות בהמשך יכולה הייתה להיות פשוטה יותר.

אני נזכר כעת בתחילת העונה שחלפה, כאשר לברון אמר שהקשר בינו לבין בלאט ייבחן דווקא בזמן עימות. עימות שאולי לברון היה רוצה בו כדי לקבל ולהפנים את דמות האב/מאמן. לתחושתי, ככל שיהיו עימותים ישירים, אמתיים וכנים, כך יקטן הצורך של לברון לרוץ לספר לחבר'ה, להיות מחוץ למעגל השחקנים בפסקי הזמן או להניד בראשו מצד לצד.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

שי לוינגר

דר', פסיכולוג קליני. מרצה בפסיכותרפיה וטיפול פסיכולוגי באוניברסיטת חיפה ובמכללת סמינר הקיבוצים.

5 תגובות

  1. חובב ספורט
    חובב ספורט אוקטובר 14 2015, 09:05
    הניתוח הכי מעניין ומקצועי שקראתי

    לא סתם התלהמות ורכילות כפי שמקובל
    תמשיכו כך

    השב לתגובה
  2. H
    H אוקטובר 16 2015, 12:56
    עימות בין שני עולמות

    אחד אינטליגנטי אבל שאפשר לוותר עליו
    השני מוגבל יחסית שאי אפשר בלעדיו
    כאן הקונפליקט

    השב לתגובה
  3. ל.
    ל. נובמבר 02 2015, 18:33
    המצב שונה מהמצב בארץ

    אצלנו בדרך כלל למאמן יותא כוח מאשר לשחקן
    אבל במקרה של לברון יש לו הרבה יותר כוח מאשר למאמן

    השב לתגובה
  4. שאלה קטנה
    שאלה קטנה ינואר 25 2016, 14:44
    כעת אחרי שבלאט פוטר

    איך זה עומד מול התיאוריה המעניינת שהצגת?

    השב לתגובה
    • שי לוינגר
      שי לוינגר ינואר 31 2016, 09:10
      התייחסות לפיטורין

      שלום לשואל,
      כמובן כולנו ניזונים מדיווחים ושמועות. נראה שאותה התנהלות של בלאט שפורשה על ידי חלק מכלי התקשורת וכן על ידי השחקנים (וכנראה לברון עצמו) כהתרפסות וחשש מלברון פגעו בלברון, בדיוויד ובקבוצה. הצורך של השחקנים (ילדים) זה בדמות מאמן (אב) חזקה שאפשר להישען עליה וכשצריך גם להתעמת עימה בביטחון. את שני אלה קשה להשיג שדמות האב נתפסת כחלשה.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בספורט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!