JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ברזל ברזל, אבל קצת חלוד

מה שלא יגלו לכם על ישרמאן 2016

ברזל ברזל, אבל קצת חלוד דבי קאופמן בסיום המירוץ
פברואר 01
15:02 2016

התלבטתי ארוכות אם לכתוב את הטור הזה. לא תמיד צריכים לכתוב הכול, בטח כשהיד קלה על המקלדת, אבל אולי דווקא בגלל זה צריך. אז אני יודעת שתגידו "שוב הטרחנית הזו הורסת את החגיגה?!", אבל אולי יהיה מי שיגיד: "זאתי צודקת".

אז מה הסיפור? תחרות "ישראמן 2016", שהתקיימה ב-29 לינואר בעיר הנופש הדרומית אילת.

לפני שאכנס לעובי הקורה אתן רקע. השנה הייתה צפויה תחרות קשה. תוואי התחרות אמנם ידוע מראש, אבל תנאי מזג האוויר משתנים, ואלה היו קשים במיוחד השנה. לפיכך נאלצו המתחרים להיערך ולהצטייד מראש ואף להעמיס ציוד בתיקי ההחלפות.

למי שלא בקיא ברזי התחרות – ישראמן היא תחרות "איש ברזל" לכל דבר, והמשתתפים נדרשים להפגין סיבולת גבוהה על פני 226 ק"מ: 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה על אופניים וריצת מרתון מלא – 42.2 ק"מ. מסלולים נוספים בתחרות הם "חצי איש ברזל" (אותם ענפים בחצי מרחק) ושלשות – כלומר אנשים שונים מתחרים בשלושת הענפים – לחצי איש או לאיש מלא.

עכשיו אתם כנראה מבינים שמדובר בתחרות שדורשת סדר, משמעת עצמית וכבוד גדול לסביבה ובעיקר לעצמך. כל פרט מחושב, החל מהזנה, עבור בעצימויות לאורך התחרות וכלה בציוד שכל משתתף משתמש בו – בדרך כלל מדובר בציוד יקר מאוד. כל פריטי הלבוש נחשבים מהמשובחים שיש, כדי שיהיו נוחים על הגוף לאורך זמן התחרות, כדי שהמתחרים לא יסבלו משפשפות ופציעות כתוצאה מבדים לא נוחים וכדי שיצליחו להחזיק סיבולת לאורך זמן. אם כן כל אביזר נבחר בקפידה.

זמן התחרות למשתתפי איש מלא עשוי להגיע ל-17.15 שעות (אחר כך סוגרים את השערים), ואילו עבור משתתפי החצי קצת פחות ממחצית הזמן הזה בממוצע, כך שמדובר בתחרות ארוכה ומייגעת לכולם.

השנה גם אני השתתפתי. עשיתי חצי איש ברזל מלא. בפעם הראשונה בחיי קיבלתי על עצמי את האתגר, התכוננתי ונערכתי חודשים ארוכים.

אבל לא על המסע הזה רציתי לדבר, ולא על החוויה ולא על התודות – למאמנים, למשפחה, לחברים, וגם לא לתודות לעצמי, שבחרתי בכל הבחירות המושלמות כדי להגיע לרגע הזה שבו חציתי את קו הסיום בחיוך נצחי.

רציתי לדבר על הארגון. על "שוונג", שנתנו חסות לאירוע שבאמת יכול להיות אירוע מושלם. מה הביקורת? ביחס המארגנים למשתתפים.

עם כל הכבוד לשוונג, היא לא דאגה לפיקוח מושלם על פריטי הציוד. היא לא יצרה חיץ הרמטי בין הציוד לבין המשתתפים ולא דאגה לבחור בחברת אבטחה שאכן תדאג שרק מי שמשתתף בתחרות יוכל להיכנס ולצאת במתחמי האופניים והציוד באזורי ההחלפות. בעיקר באזור T1, שבו הופקד הציוד היקר כל כך של המשתתפים.

חמש פעמים לפחות נכנסתי לשטח ההחלפה ויצאתי ממנו, ואף אחד לא בדק אותי. אף אחד לא הסתכל לראות אם אני עונדת צמיד מתאים – ולמעשה הוא כלל לא היה על ידי – ולא ראה אם אני אכן בעלת האופניים.

יתרה מכך, כשאספתי את הציוד יכולתי לצאת גם עם חמישה זוגות אופניים (והיו שם אופניים שווים, תאמינו לי), שלא נדבר על התיקים שהיו מפוזרים ויכולתי פשוט לקחת כל תיק שרציתי וללכת. רק לאחר שהעירו למארגנים הם החלו לשים לב ולטפל בבעיה, אבל גם אז לא פתרו אותה לחלוטין. כנראה שזה נבע גם ממחסור בכוח אדם במתחם, שכן מנהל המתחם (אבי ברכה) נרתם בעצמו לעזור ולסייע, ועל כך כל הכבוד לו.

מעבר לציוד, הייתה בעיה בשטח קו הסיום, שהיה עלוב ואפילו לא דומה לסיום תחרות מפוארת ויוקרתית כל כך, וזאת דווקא בניגוד לתחרויות הישראמן באילת בעבר, שבדרך כלל הסתיימו במתחם הרויאל גארדן. הדבר בעיקר צרם למסיימי האיש ברזל המלא שסיימו בשעות החשיכה ושהיו זקוקים לטיפול נאות יותר חלקם אף לא הבחינו שיש מזון במתחם.

יחד עם זאת, היו גם הרבה נקודות זכות חיוביות למארגנים ולמתנדבים בתחרות, וחלק מהמשתתפים העידו שדווקא חל שיפור משנים קודמות. הגידול המתמיד במספר המשתתפים והנגישות של משתתפים רבים, שלא חלמו על השתתפות בישראמן באילת, מחזקים את ההרגשה שמדובר באירוע אשר תופס תאוצה. גם ההיענות של המארגנים לרשום משתתפים ברגע האחרון והמענה הכמעט מיידי שלהם לכל בעיה, מעיד על רצון טוב. בנוסף, יהיה ראוי לציין לטובה את העידוד של קבוצות מתחרות ואת נקודת ההזנה בכיכר מרידאן, בניהולה של קבוצת MyWay שסייעה לכל המשתתפים ועודדה אותם בדיוק באיזורי המשבר של רוב המשתתפים.

בסיכמו של מסע, כנראה שאף אחד לא חסין מטעויות, ועייפות החומר היא אתגר מאוד רציני שהמארגנים צריכים להתמודד איתה בתחרויות מסוג זה, בטח ובטח כשמדובר בתחרות אשר מתפרסת על תוואי שטח גדול ובתנאים לא קלים, אבל כאמור יש מקום להקפיד יותר על הציוד היקר בשטח ההחלפה.

צר לי מאוד על כך. אני מניחה שאשתתף בעוד תחרויות ישראמן, כי זה מה שיש בישראל, אבל מילה למארגנים: אנא קחו את הדברים לתשומת לבכם. זה לא טריוויאלי. כמו שהמשתתפים מכבדים את התחרות, נערכים אליה חודשים ארוכים מראש ומשלמים ממיטב כספם כך ראוי שגם ההפקה תכבד אותם בכל הנוגע לציוד ולאחריות כלפי המשתתפים, כי אלו הפכים הקטנים שבסופו של דבר פוגעים בהנאה. ניפגש בישראמן 2017.

על המחבר / המחברת

דבי קאופמן

דבי קאופמן

עורכת: מדור ספורט. מרימת משקולות בעבר. מאמנת כושר וריצות ארוכות, עוסקת כיום בספורט טריאתלון וריצה. עורכת ויועצת תקשורת כלכלית, דירקטורית בחברה ציבורית ומנהלת תקשורת ופיתוח עסקי במוסד שמואל נאמן בטכניון.

11 תגובות

  1. מפ
    מפ פברואר 02 2016, 08:05
    איך היה הטיפול בבתי המלון? הארגון בקבלה?

    לכל תחרות כזו יש אחריות קולקטיבית. פיזור סמכויות ידוע בניהול , שהוא חבסר תועלת בלי תאום ובקרה. אבל מעניין גם הקטע המלונאי, שמסביב לתחרות.

    השב לתגובה
  2. דני
    דני פברואר 02 2016, 11:21
    ספורטאי ברזל לא נשברים

    הם נותנים את הנשמה
    משלמים כסף
    ומצפים ליחס דומה

    השב לתגובה
  3. אורן גלבוע
    אורן גלבוע פברואר 02 2016, 15:12
    ארגון ואחריות

    חלוקת הערכות הייתה מבזה שלוש עות בתור ופשוט לא נעים.
    לי וללא מעט מתחרים היו חסר דברים מתיק T1 שלא נמצאו באבדות ומציאות ומדובר במאות שקלים ובעוגמת נפש.

    השב לתגובה
  4. ינאי
    ינאי פברואר 02 2016, 16:30
    אם הייתי מתחרה נשמתי הייתה פורחת

    תחרות קשה פחד.

    השב לתגובה
  5. חלומי
    חלומי פברואר 04 2016, 14:10
    איירון-מן זה בדם

    אנחנו נותנים הנדמה לספורט ובאהבה
    מאכזב שיש כאלה שלא מחסירים לנו אהבה

    השב לתגובה
  6. מייקי כץ
    מייקי כץ פברואר 05 2016, 16:56
    תגובה לדבי

    דבי שלום
    עובדה שלא גנבו אופניים מכיון שהיה פיקוח. זה של אראית זה לא אומר שלא היה פיקוח. בהרבה ארועים עומד מישהוא מהצד ואם רואה מתחרה מהצד ולא ניגש אליו. השטח במלון ספורט היה סגור הרמטית. אני ניסית לעבור לחניון עפר החיצוני ולא הצלחתי. דהיינו כל השערים היו נעולים חוץ מהכניסה מהחניון. היה שם גם קורא ציפים כל הזמן שהקליט וצילם את הנתונים כך שיש פיקוח מלא. לגבי שער הסיום הוא היה ערוך לדעתי טוב הבעיה זה כמות המלווים שנכנסו עם כל אחד ונפעל שנה הבאה להגביל את הכמות. ההערכות בארומה היא אילוץ של המשטר הואכן ז הפחות אטרקטיבי מהחניה של רויאל גרדן. שנה הבאה נצטרך למצוא מקום חדש.
    מייקי כץ

    השב לתגובה
    • דבי קאופמן
      דבי קאופמן Author פברואר 05 2016, 17:03

      מייקי שלום, תודה על התגובה. 1. נכנסתי ויצאתי מספר פעמים מבלי שנבדקתי ולו פעם אחת. 2. חברים רבים נעלמו להם ציודים שנפלו להם מהתיקים. 3. עשינו ניסיון אני ושני חברים ולקחנו תיקים יצאנו ונכנסנו ולא היה מי שעצר אותנו. 4. יכלו להוציא אופניים מהיצאה הצפונית מזרחית. לא היתה שם שום בדיקה בעיקר בזמן העלטה. מזל גדול לכם שלא לקחו.
      אנא קח את הביקורת כביקורת בונה. אמשיך להשתתף באקוע המדהים הזה כי הוא באמת מדהים. ראיתי את אבי קורס ממחסור בכא… אמיתי… לא צחוק. שורה תחתונה היה מדהים. חבל שהדברים הקטנים הללו העכירו על אווירת חלק מהמשתתפים. ראה גם ץגובות בפייסבוק… נשתמע…

      השב לתגובה
  7. דנדי
    דנדי פברואר 06 2016, 14:09
    הבעיה האמיתית

    אנחנו הספורטאים מוכנים לאוץ בכל תנאי ויש מי שיודע לנצל זאת

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בספורט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!