JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מחוברים אך מנותקים

המגפה הסלולרית

מחוברים אך מנותקים איילת פוקס
מאי 04
17:00 2015

זה היכה בי בתקופת המבחנים, כשניסיתי בכל מאודי לאסוף כל פיסת ריכוז ולהתעלם מכל מה שאינו קשור לחומר שנידונתי לשנן ולתרגל באותה העת. חודש שבו הכרחתי את עצמי להתנתק, אך כל פעם מחדש התחברתי לשואב העניין המרכזי בחיי – הסלולרי. רק מציצה לשנייה, רק בודקת שאני לא מפסידה חלילה, רק מוודאת שאני עוד רלוונטית ושטרם נעלמתי לתחתית העמוד. כל פעם אובדת בתוך כל "רק", מרימה ידיים (כך גם הקליטה טובה יותר) אל מול הנוחות והזמינות של חיי הווירטואליים, נסחפת כל כולי לשיחות וואטסאפ שניתן לתמצתן לכדי סמיילי קקי מחייך או לשיטוט חסר טעם בין דפי פייסבוק חסרי תוכן. וככה, ביום אפור אחד, מלמלתי לעצמי את מה שכבר ידעתי – שלום, קוראים לי איילת, וגם אני מכורה לסלולרי.

חברה שלמה פוסעת בשלווה אל עבר עתיד וירטואלי ומקבלת בזרועות פתוחות את עול ההתמכרות לטכנולוגיה, כאילו הדבר בלתי נמנע. אנו תולים עצמנו בתקשורת הנוחה כל כך לשימוש, אשר בלחיצת כפתור פותרת את הבעיות שהמשתמש עלול להיתקל בהן, חלילה, אם יפתח בשיחה אמתית. אין שתיקות מביכות, שהרי כל שיחה נעשית בשתיקה מוחלטת, ואנו נמנעים מחשיפה של רגשותינו האמתיים, שכן הבעות הפנים שלנו מוחלפות במסך מלבני אדיש ובכמה אייקונים מעוצבים.

התכנות השונות נותנות מענה בלעדי לצרכים שצצו בשנים האחרונות, דוגמת שימור קשרים מרחוק והחייאה מחדש של קשרים נושנים. הן הופכות אותנו לזמינים הרבה יותר ומשאירות אותנו מעודכנים תמיד בנעשה מסביב. התקשורת נותנת במה שווה לכולם, לראות ולהיראות, לשתף ולהפיץ מחשבות, וחלקן יתפתחו לרעיונות מחוללי מהפכות, כאלו שנכתבים בזה הרגע בספרי ההיסטוריה. היא נותנת לנו את האפשרות לפסל את ה"אני" שלנו כרצוננו ומציגה תמונה מלוטשת של חיינו – הנה אני, שמחה יותר, יפה יותר, חפה מדופי, נקייה מבעיות. אך תפקידה העיקרי של התקשורת הווירטואלית, מה שמדבק בה כל כך, הוא יצירת האשליה שכולנו חפצים בה – אני אף פעם לא לבד.

ובכן, אם התקשורת הווירטואלית הזו נוחה כל כך ועוזרת כל כך, למה שלא נלחץ על כפתור הלייק ונדפדף לדף הבא? מדוע לא נתמסר לאפליקציות החדשות, נאמץ פתרונות חדשים ופשוט נתקדם עם הקידמה? כדי לענות לשאלות אלו, דרוש מבט אחד בקבוצת הזומבים היושבת אל שולחן האוכל או נסיעה קצרה בין מכוניות גדושות נהגים שמבטיהם מכוונים מטה בכל רמזור אדום. האפליקציות אכן מקִלות את חיינו, אולם כל אפליקציה מוחקת לנו עוד יכולת חברתית שלעולם לא נלמד.

בן שיחה כבר לא נדרש להתמודד עם רגעי מבוכה ומיד מפנה את מבטו לעבר הסלולרי וחומק משתיקה רועשת. הדבר קל הרבה יותר כאשר השיחה נעשית כתכתובת דרך האפליקציות השונות, ובמקרה הצורך יש אפשרות פשוט לא לענות. כך ההיכרות נעשית שטחית כמסך המחשב – בן השיחה בורח מאי-הנוחות ונשאר מגונן על חולשותיו, לא נותן פתח להכירו על כל צדדיו. הכתובת על ה-wall: עם כל דור חדש שמושק, אנו חוזרים אחורה מבחינת יחסי האנוש שלנו. אנו מפתחים תלות בפתרונות האלו, וכך בלי לשים לב אנו נשארים לבד בחדר מלא אנשים.

בעת התנדבותי במחנה קיץ בארצות הברית נדרשנו להפקיד את המכשירים הסלולריים שלנו הרחק מהחניכים, ואילו הם נדרשו להשאירם בבית. פקודה זו עוררה בי גל של זיעה קרה. נאלצתי לפתח שיחות מביכות באנגלית קלוקלת, עד שהתפללתי שהסלולרי שלי יקפוץ ממקומו בארון ויבלע אותי בו במקום. אך כשהתאמנתי עוד ועוד על שרירי פיתוח השיחה שלי, ה"אממ" וה"כאילו" שלי החלו להתמעט, וגיליתי כמה סיפוק יש בשיחה אמתית. כששכבתי והסתכלתי על כוכבים, נוכחתי לדעת כמה אני מפסידה כאשר ראשי שתול בתוך המכשיר. מצאתי את עצמי בוהה באגם בשעת דמדומים או במרבדי דשא עצומים, במקום להיות עסוקה בלצלם אותם, ואז אותם אתי, ואז כולנו יחד, ולערוך אותם ולצבוע אותם מחדש ולשתף אותם.

אז נכון, גם בעת כתיבת חיבור זה הצצתי מספר לא מבוטל של פעמים בסלולרי, ולא אכחיש שדף הפייסבוק פתוח לרווחה ממש לצד חלון המסמך הזה. אך נוכחתי כי את המגיפה הזו אפשר לעצור, או לפחות להתחסן מהתלות הנוראה הזו. נוכל לדאוג לכך שמצב הרוח שלנו לא יושפע ישירות ממצב הסוללה, ונתרגם אייקונים להבעות פנים ולא להפך.

אין צורך בתכניות מסובכות ובפתרונות יצירתיים. הרי מספיק שכל אדם יקבע כי בעת ישיבה בפאב או עם המשפחה יושתק הסלולרי ויונח הרחק. נבחר בשיחה קולית על פני שיחות הוואטסאפ ומדי פעם נניח את הסלולרי סתם בתוך התיק, שינוח. בואו פשוט נתאמן בלדבר.

על המחבר / המחברת

Avatar

איילת פוקס

סטודנטית במחלקה לתעשייה וניהול, באוניברסיטת בן-גוריון. שימשה שליחה מטעם הסוכנות היהודית במחנה GREENE בטקסס.

6 תגובות

  1. אייל
    אייל מאי 05 2015, 19:43
    כמה שאת צודקת

    זה הולך ןמחמיר ואנשים לא מתארים לעצמם לאן זה עלול להגיע

    השב לתגובה
  2. בועז ר.
    בועז ר. מאי 07 2015, 11:35
    זה הולך ומחמיר בקצב רציני

    יושבים בכיתה ולא מקשיבים כי גולשים, יושבים עם חברים ולא מדברים איתם כי עושים לייק בפייסבוק, מקדישים פחות מידי להכנת שיעורים ועוד ועוד

    השב לתגובה
  3. מוריה
    מוריה מאי 07 2015, 13:20
    דברי חוכמה

    אלולה, יפה ונכון כתבת.
    אני מסכימה איתך. מדהים איך העולם משתנה וכל דור משנה את הדור שאחריו ולו רק באמצעים שהוא משאיר לו. זה נכון, הסמארטפון הוא האויב השקט, ולא רק כששמים אותו על שקט. אנחנו משכנעים את עצמנו שהטכנולוגיה נועדה לפתור לנו בעיות למרות שברוב המקרים היא באה לפצות על העצלנות שלנו כבני אדם להתמודד עם דברים שאנחנו בטוחים שהם גדולים עלינו, אפילו שמראש וויתרנו על לנסות אותם. ובהקשר של מה שכתבת, תרשי לי לספר לך שאני גם כזאת, מחוברת עם הסמארטפון לווריד, ומאותה סיבה עמוקה שציינת – הפחד הזה להישאר לבד. אנחנו כל כך פוחדים להישאר לבד, כל הזמן דואגים לשמר את הנוכחות שלנו בחברה, שאף אחד לא ישכח אותנו. אנחנו כל הזמן רוצים להיות מעודכנים במה שקורה כי זה נותן לנו ביטחון שאנחנו חלק ממשהו ושאנחנו משמעותיים. אבל בדיוק ברגעים האלה אני נזכרת איפה הכרתי את החברים הכי טובים שלי, ועם אילו אנשים הכי כיף לי איתם ואני תמיד יודעת שיישארו החברים שלי. אלו אותם אנשים שאני הכי פחות מתכתבת איתם, שהכי פחות עוקבים אחרי בפייסבוק, ושזה ממש לא משנה אם עניתי להם בוואסטפ באותו רגע או אחרי כמה שעות – כי אני יודעת שזה לא באמת משנה. החברות האמיתית היא במפגשים פנים מול פנים, הצחוקים המשותפים, הישיבות בפאב והשטויות שנאמרות כל שעה שעוברת, ההנאה של לשכב על הדשא ביחד בלי להוציא אפילו מילה אחת, והאפשרות לראות את התגובות על הפנים בזמן אמת למה שאנחנו אומרים גם אם היא מביכה ולא לתהות מה התגובה כשאני מאחורי המסך. ושם אני חוזרת למציאות, ובמהלך החיים אני "אוספת" את אותם אנשים ודואגת שהם יישארו אצלי בחיים כי הם אלו שמלמדים אותי מהי חברות ואני אותם, והפחד של להישאר לבד הוא רק בראש שלי. וגם שלך.
    ובכל אופן, אני בטוחה שאת יודעת שאת מהממת וכל הקסם שלך זה התגובות המיידיות שלך בזמן אמת, שמראים איזה בן אדם את. ולא מאחורי המסך. את לא צריכה לפחד, תסמכי על עצמך ותלמדי שאם רוב הזמן האנשים שלידך מחייכים או צוחקים, זה אולי קצת בזכותך. ולמרבה הפלא, לא בגלל הסמארט פון.
    אסגור את התגובה ב{} (על שמו של..)
    נשיקות.

    השב לתגובה
  4. א.
    א. יוני 03 2015, 14:05
    זה רק הולך ומחמיר

    אנשים באים לסעודה משפחתית ואף אחד לא מדבר עם השני כולם טוחנים בפייסבור בסלולרי

    השב לתגובה
  5. מנשה
    מנשה יולי 20 2015, 14:50
    יש מילה יותר קשה ממגפה?

    פשוט מחליא
    לא נורמאלי מה שקורה
    ניתוק בין חברים, בני משפחה, כל אחד בסלולר שלו

    השב לתגובה
  6. ג.
    ג. נובמבר 09 2015, 11:47
    נכון וכתבו על זה הרבה

    ובכל זאת טוב שהעלת זאת וצריכים להעלות עוד ועוד עד שאולי אנשים יתחילו להבין שזה דורש שינוי

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסטודנטים

יתר המאמרים במדור