JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מי שמשחק לא מפחד

הגיימרים שולטים, ולא רק במרחב הוירטואלי

מי שמשחק לא מפחד צילום: Marco Verch Flickr commons.wikimedia.org
דצמבר 09
19:30 2015

נתחיל בעובדה כאובה וקצת מבישה – משחקי מחשב נועדו למלא חסכים פסיכולוגיים של השחקנים. כבר מזמן הם לא מציעים סיפוק לצורך אחד בלבד. כבר מזמן לא מדובר באלימות חסרת תכלית או במשחקים חד-ממדיים שבוחנים יכולות קוגניטיביות ספציפיות. לבני אדם יש שלל צרכים פסיכולוגיים, ולצערנו הרב רובם לא מוצאים את סיפוקם הנדרש במציאות של חיינו. מה לעשות, לא כולם יכולים להיות ארכיאולוגים שמגלים אוצרות עתיקים ולומדים דברים נסתרים ומרגשים כל יום.

השנה היא 2015, ואנחנו לא טסים ממקום למקום במכוניות מעופפות או בעזרת ערכת טילים שלובשים על הגב. בואו נגיד שברוב המקרים לא עמדנו בכיבוש היעדים הטכנולוגיים שהבטיחו לנו בסרטים. ועדיין שרירה וקיימת ואף חזקה מתמיד אותה סטיגמה ישנה ש"משחקי מחשב מיועדים לאנשים לא בוגרים ומהווים בזבוז זמן".

אז הנה כמה עובדות שינערו טוב טוב את חסידי הסטיגמה: תעשיית המשחקים הדיגיטליים מגלגלת עשרות מיליארדי דולרים בכל שנה, ומי שמבין ומייצר משחק טוב זוכה להצלחה עסקית גדולה מאוד. מחקרים מאשרים ששחקנים הם בעלי יכולות קוגניטיביות, תפיסה מרחבית ותיאום יד-עין גבוהים באופן מובהק מאלה של לא-שחקנים.

אני אישית לא מופתע. הרי גמד שיכול לעשות תרגילים עם כדור על מגרש דשא הוא סנסציה בין-לאומית ודמות נערצת אפילו. ומדובר, להזכירכם, באדם שכישרונו מתמצה ברגליים וכדור. לעומתו, שחקן ותיק יודע לשלוט במגוון כלי רכב, בים, באוויר, ביבשה ובחלל. השחקן יודע לנהל משאבים כלכליים, לבנות כוח צבאי ולכבוש מטרות תוך שימוש באסטרטגיות שהוא מפתח בזמן אמת. שחקן ותיק מנוסה בלוחמה בשטח פתוח ובשטח בנוי, בבליסטיקה, בהסוואה ובהקצאת משאבים.

במשחקים שונים משתמשים במיומנויות רבות ושונות, ביניהן פיתוח שליטה בשפת המשחק, גיוס כוח אדם ופיקוד טקטי. משחקים מרובי משתתפים הם אינטראקציה חברתית לכל דבר, ויש משחקים שדורשים התאגדות לקבוצות של 10 עד 25 שחקנים בקרב חי – מדובר באתגר ניהולי, סוציאלי וטקטי.

אפשר לנהל אינטראקציה חברתית עמוקה ומציאותית יותר בשיחה בין ארבעה שחקנים במשחק שמדמה קרבות ממלחמת העולם השנייה, מאשר ברשתות החברתיות, המקובלות הרבה יותר ממשחקים, שבהן שולטות השטחיות, השטותיות והפופוליזם.

עולם הגיימינג מסנן מאפיינים שמהווים חומה מפרידה בין אנשים בגלל סיבות לא ראויות: גזע, דת, גיל, מוצא, רמת הכנסה, נכויות ועוד. כל הקשקושים האלה מתמוססים כשאתה מתחבר למשחק האהוב עליך ונמדד על פי מילותיך ומעשיך בלבד. לאורך זמן זה מה שמוכיח את עצמו. אתה יכול להישאר אנונימי או לפתח חברויות בין-לאומיות, להיות גורם משפיע בקהילה שבה אתה משחק או אחד שרק מופיע מדי פעם.

אז נכון, במציאות שלנו אנחנו לא נלחמים בעדר של חיים-מתים עם חברים, אנחנו לא מביסים דרקונים ולא לומדים להשתמש בכוחות קסם, וכשעוברים ליד אדם ברחוב לא נהוג להגיד לו שלום ולהתחיל שיחה כדי לשאול אם בא לו להצטרף למשימה או שתיים. ברחוב אנחנו אמורים להתעלם מכולם, אלא אם כן אין ברירה אלא לתקשר בסגנון ה"סליחה, אפשר לעבור?" אבל בעולם הגיימינג אפשר להתחיל שיחה עם כל אחד, לעזור לאלה שחלשים ממך, להתגייס לשבט או לגילדה ולהכיר אנשים חדשים.

ובכל זאת חשוב, יותר מכול, שאיש בעולם הגשמי היום-יומי לא ידע שאתה משחק. אסור ללבוש חולצה של משחק, לעשות קעקוע של אותיות בשפת הדרקונים או להתחפש לדמות אהובה בפורים. בישראל זה פשוט לא מקובל, אלא באולמות כנסים ייעודיים. יתפסו אותך כמוזר וינדו אותך, ולפעמים יוסיפו ויבקרו אותך – "ביקורת בונה" – על איך שאתה מעביר את זמנך עלי אדמות.

לאחיי ולאחיותיי (הנדירות) אשר בשבילם משחקים הם יותר משטות, יותר משמעותיים מהפייסבוק ומהדברים הבאמת בנאליים בחיים, לכם אני אומר: אין לכם שום סיבה לחיות בחשכת הארון, בריח הנפטלין. קחו עט או מרקר וציירו לכם את האות G על היד הדומיננטית, כדי שיזהו אתכם ויוכלו לפנות אליכם. אל תחיו בבידוד ואל תדחיקו משהו מעניין ומיוחד שבכם. זה בסדר להגיד שנלחמתם בשדים על פני מאדים, שנלחמתם בכוחות הרוע, ולא רק בכלי נשק קונבנציונאליים, שהתגייסתם לקצונה בצי הכוכבים של הפדראציה, שאתם טייסי אקס-ווינג גאים.

יש לכם מוח חריף, עומק וייחודיות שלא נפוצים בסביבתכם. אל תתנו לפחותים מכם, לרדודים, לגרום לכם להתבייש במי או במה שאתם. לא משנה מה צבע עורכם, איזה אור בוקע מעיניכם, אם יש לכם רגליים או פרסות (רמז עבה), אם אתם משתמשים בגרזן לשתי ידיים, במטה קסמים או בחץ וקשת בהרפתקאות שלכם. אתם גיימרים. היו גאים.

יהא הכוח עם כולנו.

על המחבר / המחברת

Avatar

מייקל א. גריי

לשעבר עיתונאי מקומי ברשת מעריב. הוגה שיטת 360 להוראה ממוקדת תלמיד. מייסד אתר מאג-סקול וכתב העת האלקטרוני "הפאלקון". סטודנט.

3 תגובות

  1. מ.י.
    מ.י. דצמבר 10 2015, 11:14
    אתה אמיץ

    תחזקנה ידיך
    תמשיך בקול רם
    לי בינתיים אין אומץ

    השב לתגובה
  2. אלי
    אלי דצמבר 14 2015, 14:55
    ממה שאני מכיר זו ברחיה ממציאות

    אני לא חושב שזאת טרגדיה אבל בטח שלא צריך לעשות מהסיפור דבר נפלא ומקסים….

    השב לתגובה
  3. מייקל א׳ גריי
    מייקל א׳ גריי דצמבר 15 2015, 00:37
    במאמר הזה הייתה ביקורת על איך שאנחנו מתקשרים

    רק מי שמבין עניין והוא גיימר אמיתי יבין. אלי, אתה לא בעניין, אז קשה לך לראות על מה כל הסיפור, תקרא שוב את המאמר ואולי תמצא משהו שכן מרגיש לך נכון.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסטודנטים

יתר המאמרים במדור