JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חיה פוליטית

הבעת עמדה פוליטית עדיין לא הזיקה באמת לשום אמן ישראלי

חיה פוליטית אריאל זילבר צילום: דרור אבי he.wikipedia.org
פברואר 08
01:14 2014

בשבוע האחרון, בעקבות פרוץ מאורעות אריאל זילבר, הפכתי למרואיין מבוקש באמצעי התקשורת השונים. וכו-לם שואלים אותי את אותה השאלה: אם ההתנפלות התקשורתית, כמו במקרה זילבר, היא הסיבה לכך שמעט מאוד מוזיקאים ישראלים מבטאים עמדות פוליטיות.

השאלה הזו מוציאה אותי מדעתי, ולא רק בגלל חוסר המקוריות של הכתבים. מגולמת בה הנחת יסוד שלפיה אמני ישראל מתאווים לגלות מעורבות פוליטית, ממש משוועים לכך, ורק התקשורת המרושעת עוצרת בעדם. אני סבור שמדובר בהנחה מופרכת לחלוטין. פני האמנים כפני החברה. והחברה הישראלית בשני העשורים האחרונים הפכה לחברה מדחיקה, שנואשה מהתקווה לשנות משהו מהותי (בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בפערים בין עשירים לעניים, ביחסי דתיים חילוניים), ומעדיפה לשקוע באסקפיזם. גלגלצ, ערוץ 2, בהייה בסמרטפון. הכול הולך, רק אל תעירו אותנו. ברוח זאת, גם מרבית המוזיקאים הצעירים בארץ – לפחות שוכני המיינסטרים שבהם – לא חושבים אפילו על שירים עם מסרים כלשהם או על מעורבות בפעילות חברתית. מרבית השירים שלהם הם שירי אהבה/אכזבה נימוחים בניחוח מלנכולי מהורהר, שהולך יפה עם קפה הפוך וצבע שמנת. ולחלופין, כמובן, שירי כפיים.

לפני כמה עשורים, כשכל החברה שלנו הייתה פוליטית ומעורבת הרבה יותר, נתקלנו גם במספר גבוה משמעותית של חיבורים בין מוזיקה לפוליטיקה. עיין ערך שלום חנוך של "מחכים למשיח" ו"לא עוצר באדום"; שלמה ארצי של "יש לנו ארץ, למה עוד אחת?"; סי היימן של "יורים ובוכים"; חווה אלברשטיין של "חד גדיא"; ועוד ועוד. בכל המקרים האלה, ההתבטאויות הפוליטיות של המוזיקאי לא הזיקו לו כלל, אפילו להיפך. שלום חנוך ניצב אז בשיא הצלחתו המסחרית. סי היימן עלתה לכותרות תודות לשיר הפרובוקטיבי. אהוד בנאי התגלה עם "ערבב את הטיח אחמד" ו"עבודה שחורה". האמן הצעיר אביב גפן הפך לסנסציה דווקא בגלל ההתעקשות שלו לשלב טקסטים בוטים על בני הדור האבוד שלו, וכך גם מוקי בשיר "כולם מדברים על שלום", שהפך לשיר הכי מצליח שלו.

עושה רושם שהציבור לא רק שלא העניש את האמן על כך שביטא את עמדותיו, אלא דווקא העריך אותו יותר. כך שמי שתולה את מיעוט האמנים הפוליטיים בדור הנוכחי בפחד מההשלכות של התבטאויות מהסוג הזה – טועה בגדול. ואני יכול להבטיח לכם כבר עכשיו, באופן חגיגי, שגם המוזיקאי תומך הרב כהנא וזוכה פרס אקו"ם בקטגוריית… אני כבר לא מצליח לעקוב – הלוא הוא אריאל זילבר – יזכה דווקא עכשיו לעדנה, אחרי שנים קשות מאוד בקריירה שלו. הקהל הימני יאמץ אותו לחיקו מטעמים מובנים, ואילו לא מעט שמאלנים, אכולי נקיפות מצפון בגלל העוול הנורא שנגרם לחופש הביטוי בפרשה המדוברת (ואני ציני, למי שלא היה בטוח), יחבקו את זילבר בחום כדי להוכיח פלורליזם ונאורות.

בשורה התחתונה, המבחן האולטימטיבי של מוזיקאי הוא עדיין איכות השירים שלו. כל עוד הוא עומד במבחן הזה, ומתרכז בעיקר בעשייה ולא בפרובוקציות, התבטאות פוליטית כזו או אחרת לא יכולה באמת להזיק לו. אם כבר, רק לסייע.

על המחבר / המחברת

שי להב

שי להב

עורך מדור: במה. עיתונאי תרבות, מבקר מוזיקה, מחזאי, תסריטאי ועורך.

תגובה אחת

  1. מתמצא
    מתמצא פברואר 10 2014, 12:58
    הסיבה העקרית שאין להם דיעה

    רוב הישראלים שטחיים ולא מבינים פוליטיקה לעומק
    כך גם הרוב של האומנים
    פשוט אין להם דיעה מסוימת והם הולכים אחרי הרוב עם סיסמאות ריקות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בבמה

יתר המאמרים במדור