JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

"מרגש" הוא ה"אמתי" החדש

ההתמקדות ברגש היא בריחה מאיכות ומהקפדה

"מרגש" הוא ה"אמתי" החדש צילום: Tzahy Lerner creative commons
מרץ 29
09:26 2014

באחת התכניות האחרונות של "מאסטר שף" התבקשו המתמודדים לבשל לאימהות שלהם. המטרה הייתה ברורה – מה מרגש יותר מילד המבשל עבור האישה שהאכילה אותו מיום היוולדו? והרי "מרגש" הפך לתכונה המבוקשת ביותר בטלוויזיה. תכונה שאין תכנית ריאליטי שלא מתבססת עליה, לכל אורכה. בהתאמה, הפרומואים לתכנית, שפומפמו בתדירות הטיפוסית לערוץ 2, הציגו את השופטים מוחים דמעה מול המראות הקשים. ואז מתחבקים. תמיד מתחבקים בסוף. כי הרעיון הוא לא רק להתרגש, אלא גם לחלוק את הרגש שלך עם אחרים. להיות "חם". שזה בן הדוד של "אמתי".

למעשה, באופן שספק אם היה מודע לעצמו, "מאסטר שף" התעלתה על הפרודיה שערכה תכנית דגל אחרת של "קשת", "ארץ נהדרת", על החיבור שבין אוכל לדמעות. ואני מדבר כמובן על דמותו של השף הדמיוני "משה משה", המבוססת על זאת של השף האמתי אביב משה, דמות הפורצת בבכי תמרורים בכל עת שבה היא נזכרת באימא שלה.

וזהו עוד שלב באבולוציה של הפקעת ה"רגש" ממובנו המקורי, והפיכתו למטבע עובר לסוחר שמטרתו לסחוט עוד רייטינג. את האבולוציה הזאת ניתן היה לראות – בשידור חי ממש – במסגרת התגלגלות העונות של "כוכב נולד". אם בשנים הראשונות הטרמינולוגיה התבססה על מונחים "מקצועיים" של כישרון וצורת הגשה, והביקורת ניתנה באמצעות שופטים "קורקטיים" כמו רוני בראון, או "רעים" דוגמת ריקי גל, הרי בשנים האחרונות הכול היטשטש ונדחק לטובת מושג אחד ויחיד, גדול מהחיים. בטח כבר ניחשתם מהו.

שליחותו היחידה עלי אדמות של המתמודד היא לרגש את השופטים עד דמעות. ובמרגולית: לברווז אותם. ואם המתמודד עצמו לא מסוגל לספק את הסחורה, נציג לכם את סיפורו האישי קורע הלב, ואז… הו הו, כמה שתתרגשו. האבא היושב בכלא, ההורים שנשארו ברוסיה, האוטיזם שממנו סובל המתמודד, עברו בתור ילד שמן ודחוי. רק תבחרו. אנחנו נלחץ לכם על כל הכפתורים עד שתזילו דמעה. ואז תסמסו.

יש למתקפה הזו של שיא הרגש גם מאפיינים עדתיים ואזוריים. היא נתפסת כתכונה יותר מזרחית או אותנטית, בניגוד לאשכנזיות השקולה, המאופקת ומעוקרת הרגש. הכול במירכאות, כמובן. אבל מעבר לזה, יש בה משהו מסוכן ומדאיג. מפני שההתמקדות ברגש היא בעצם בריחה. בריחה מאיכות אמתית, מהקפדה, משיקול דעת, מהיכולת לבחור באופן אמיץ בין טוב לרע. ומה שטוב לריאליטי, טוב גם למציאות הפוליטית. אנחנו בוחרים במתמודדים הכריזמטיים, אלה שמפעילים את המנגנון הרגשי שלנו, ולא באנשים שאנחנו מסכימים עם דעותיהם אבל הם לא "סוחפים". ובריאליטי של המציאות, ההפסד כולו שלנו. בחיי, בא לי לבכות.

תגיות
שתף

על המחבר / המחברת

שי להב

שי להב

עורך מדור: במה. עיתונאי תרבות, מבקר מוזיקה, מחזאי, תסריטאי ועורך.

3 תגובות

  1. פטרוזיליה
    פטרוזיליה מרץ 29 2014, 10:28
    מתגשם יותר ויותר החזון הציוני

    אנחנו משתלבים במזרח התיכון (החדש)

    השב לתגובה
  2. שוגי
    שוגי אפריל 01 2014, 14:49
    כולם כאן ריגשי

    כולם כאן ריגשי

    השב לתגובה
  3. שולה
    שולה אפריל 01 2014, 17:28
    הבעיה שיותר ויתר צופים רוצים את זה

    האזרחים לא מחפשים מקצוענות או דיוק או עומק. בכל תחום בחיים הם מחפשים את הצדדים השוליים. למה להם לחשוב ברצינות ולהעמיק. והשטחיות והחובבנות גוברים. אנחנו הופכים לאומת החארטה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בבמה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!