JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • במה
  •  » כולנו מסובין, כולנו מבסוטין, כולנו בני חורין?

כולנו מסובין, כולנו מבסוטין, כולנו בני חורין?

אמני ישראל יצאו מעבדות לחירות רק לכאורה

כולנו מסובין, כולנו מבסוטין, כולנו בני חורין? יציאת מצרים תמונה: Wilhelm Kotarbiński
אפריל 19
12:40 2014

פסח נתפס באופן מסורתי כחג החירות. אלא שמדובר רק בתאוריה. בפרקטיקה, כפי שיודע כל ישראלי, מדובר בחג שמרביתו עבדות: פקקים אין-סופיים בדרך לליל הסדר; שעות על גבי שעות של ארמית בלתי מובנת עד לאוכל הנכסף, שלהכנתו נדרשו שבועות שלמים; ואז ימים לבנים, ארוכים, של מצות ושל ניסיונות סיזיפיים להעסיק את הילדים מוכי השעמום, שמשרד החינוך צ'יפר בחופשה של שבועיים וחצי. במילים אחרות – חירות היא מושג יחסי מאוד. ולפעמים, דווקא אחרי שזכית בה, אתה מתחיל לעבוד קשה באמת.

וזו מטפורה מוצלחת ביותר למה שעובר על האמנים בשנים האחרונות. שנים שבהן הם יצאו – לכאורה – מעבדות לחירות, תודות לטכנולוגיה החדשה ולאינטרנט הקסום. המוזיקאים נפטרו מכבלי חברות התקליטים המרושעות; יוצרי הסרטים והטלוויזיה גילו את סדרות הרשת, המאפשרות להם לצלם בתקציבים נמוכים ולהקרין את יצירתם מיד, ללא תיווך של זכייניות ומנהלי תוכן; אנשי התיאטרון נהנים מפריחת הפרינג', שבזכותו ניתן להעלות הפקות במהירות ולא להתפשר או להיכנע לתכתיבי התיאטראות הרפרטואריים ולדרישות ועדי העובדים; ואפילו הסופרים זכו במתנת חירות הישר מהכנסת, דרך החוק החדש שפטר אותם מההשתתפות המשפילה במבצעי ה"ארבע במאה". בקיצור – כולנו מסובין, כולנו מבסוטין, כולנו בני חורין.

או שלא. כי בשורה התחתונה – אמן ישראלי ממוצע, באביב 2014, יכול רק להשקיף בגעגוע, או בקנאה, על מה שהיה פה לפני 20–30 שנה. החופש הזה, החירות הנכספת, הביא גם נזקים שלא ישוערו. הוא גרם להצפה מטורפת של חומרים, שגורמת לצרכן התרבות בלבול וחוסר יכולת להבדיל בין טוב ורע; הוא הביא לזילות של האמנות, כי אולי זה נחמד מאוד שכל אחד יכול היום להוציא דיסק/ סרט/ ספר, אבל איפה לעזאזל מנגנון הוויסות והסלקציה הכה הכרחי בתחום הזה; ואולי חמור מכול – הוא הביא לפגיעה – לעתים אנושה – בפרנסתם של האמנים. כשהצרכן מורגל לקבל הכול בחינם, ובאופן חופשי (אח, החירות), האמנות הופכת לאט-לאט לסוג של תחביב שמתאים בעיקר לצעירים שגדלו בבית שיכול לתמוך בהם כלכלית. וזה אסון.

כשהתחלתי לכתוב על מוזיקה, לפני כ-15 שנה לערך, הקלישאה הנפוצה ביותר בתחום שלי הייתה השתלחות בוטה בחברות התקליטים ה"נצלניות", ה"מסואבות", ה"דיקטטוריות" ועוד ועוד. החברות הללו אמנם הרוויחו ביושר חלק מהביקורת, אבל נדמה לי שהיום אפשר רק להתגעגע לעולם שבו חברה מסחרית מחליטה להשקיע באמן, לדאוג לפרנסתו ולמעשה לתת לו את החירות (כן כן) להתרכז ביצירה.

ויש עוד אין-ספור דוגמאות כאלה לתהליכים שלכאורה הבטיחו חופש, ובסופו של יום הביאו להיפך המוחלט. כזה, למשל, הוא עולם גיוס הכספים הציבורי לטובת מיזמים תרבותיים. בטח נתקלתם בו כבר – מוזיקאי מבקש מימון לאלבום חדש, סופר מפציר בכם לתמוך בו בתור סוג של מקדמה, קבוצת תיאטרון עצמאית מנסה להרים הפקה באמצעות כספיהם של המקורבים וכדומה.  מדובר ברעיון מקסים בבסיסו, שמאפשר לאמן להתנתק ממקורות המימון המסורתיים ולתור אחר תמיכה בקרב הציבור הרחב. אלא שבתוך זמן קצר גם הוא הפך לזירה צפופה ואין-סופית של מתחרים על תשומת הלב (ועל הכיס) שלכם. היום כל ילד שמנגן שנתיים על באס וחי בפלורנטין כבר פונה אל הלב שלכם, ומפציר שתסייעו לו "להגשים את החלום". כך שבסופו של דבר, כמעט כל מבקשי המימון לא מצליחים להגיע ליעדם.

אז שיהיה פסח שמח, וקל. ואל תשכחו – הדרך לכוונות הטובות רצופה באין-ספור רגעי גיהינום.

על המחבר / המחברת

שי להב

שי להב

עורך מדור: במה. עיתונאי תרבות, מבקר מוזיקה, מחזאי, תסריטאי ועורך.

3 תגובות

  1. מירי לוי
    מירי לוי אפריל 20 2014, 16:28
    כל כך נכון...

    חוק הספרים למשל, שכולם תלו בו תקוות, עוד יחריב לגמרי את השוק בארץ ויביא את כל העוסקים בתחום לפת לחם

    השב לתגובה
  2. מכיר את הבעיה מקרוב
    מכיר את הבעיה מקרוב אפריל 21 2014, 10:17
    רק מעט מאד טאלנטים יכולים לחיות מאמנות

    אין כאן מספיק תמיכה של המדינה כמו בארצות אחרות
    לפני עשרות שנים, דוקא המנהיגים שנחשבו כאילו אטומים נתנו הרבה לאמנים ואפשרו להם חיים בכבוד

    השב לתגובה
  3. עמית
    עמית אפריל 25 2014, 07:21
    אז איו תקווה ?

    מה עושים ?
    מה עושים בארצות אחרות ?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בבמה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!