JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אוי, אליאס, אליאס

על קברט המערכונים של חנוך לוין

אוי, אליאס, אליאס מרגלית ליפמן
דצמבר 05
09:30 2014

קברט המערכונים של חנוך לוין "אוי, אליאס, אליאס" מוצג בימים אלה ברחבי הארץ. הקברט עוסק בעיקר באותן תכונות אנושיות אשר מהוות מרכיב חשוב כל כך של מציאות חיינו. חוסר הביטחון (בעיקר של הגברים), חוסר הפרגון, הרצון המובן כל כך להיות מוצלח יותר מאחרים, ומעל לכול עננה כבדה ואפורה של תחושת החמצה.

ההחמצה הגדולה של החיים. האם הדרך שבה בחרנו להוביל את עצמנו זו הדרך הנכונה? ואולי היינו צריכים לבחור באפשרות השנייה? אולי בבחור היותר גבוה מבין השניים? או אולי זה עם הקרחת? הגיבורים במערכוניו של לוין הם תמיד אנשים אפורים שחיים חיים שגרתיים למדי, אבל תמיד כאלה ששואפים ליותר. וה"יותר" יכול להיות סתם כובע שהופך לסל, במערכון משעשע בשם זה. האיש עם הכובע המשוכלל שהופך לסל, מרגיש מאושר יותר מאותו איש שיש לו סתם כובע. וזה, כמובן, מקור לקנאה של הזולת. ואם ירצה לרכוש את אותו כובע פלא, הרי שמיד ידווח שאת זה אפשר לרכוש רק… באוסטרליה.

גיבורי לוין מרחיקים לקצוות העולם ברדיפה אחר האושר, אחר הסיפוק: לונדון, פריז, אוסטרליה. כמה שיותר רחוק ובלתי ניתן להשגה. את האושר כאן ועכשיו קשה לקבל. הוא חמקמק כל כך. הוא והיא רוצים להיות יחד, או כמו שלוין מיטיב להגיד: "שנינו בודדים ורוצים לחמם יחד את שארית מרק חיינו" (נפלאה בעיניי הבחירה ב"מרק", אוכל בסיסי כל כך אך חם ומזין), אך מבלי משים חולפות להן חמש שנים ועוד איזה עשר שנים, והופ, בלי שהרגישו, עברו להן שלושים שנה והם עדיין לבד. כמו באחת הבלדות שכתב לוין: "אדון כמעט אהב את הגברת כבר, כמעט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר…" אין החמצה גדולה מלפספס את ההזדמנות לומר את אשר על לבך, לפני שיהיה מאוחר מדי.

את המערכונים מציגים שני שחקנים ושחקנית אחת, ליהוק שמחזק את ההבחנה שעושה לוין בין המינים: האישה הגדולה מהחיים (באחד המערכונים אישה קשישה מקבלת הצעה להיות הרמטכ"ל של סין) יכולה בקלות להתמודד עם שני גברים. הגברים כמעט תמיד קטנים, חסרי ביטחון, וכל מאווייהם לחסות בצִלה של האישה הגדולה.

במערכון בשם "הקוסם" לוין מעלים את אשתו בעזרת קוסם – שנים לפני שוודי אלן העלים את אמו בסרט "סיפורי ניו-יורק". ההומור היהודי שואב מאותם החומרים בכל מקום בעולם. חלק מהטקסטים בנויים כמעין מחזות אבסורד, שבהם משפטים החוזרים על עצמם שוב ושוב כדי להדגיש את שגרת החיים, את אותו קיום בלתי נסבל של המציאות.

המשחק משובח. הכניסות והיציאות של השחקנים מתוזמנות במדויק. שימוש מינימלי באביזרי במה ובתלבושות. הליווי המוזיקלי משרת נאמנה את הטקסט. המילים והברקות הלשון, האופייניות כל כך לכתיבתו של לוין – חגיגה לאוזניים. למשל, במערכון קצרצר בשם "הָאָח" המילה "אח" מופיעה שמונה פעמים בתוספת מילים המתחרזות עמה, כמו הֶאח, שח, באך. המערכון כתוב כשיר ילדים נאיבי אך כמובן מקאברי מאוד. כדי שלשני אחים יהיה עוד אח, האבא נופל בום-טראח, ואז מופיע אמבולנס ו… אח. מצחיק מאוד.

ממליצה בחום. ואם תתפסו הצגה בצהרי יום שישי על אחת כמה וכמה. אין כמו לשבת באחד מבתי הקפה של תל אביב ביום חורפי, כאשר השמש מבצבצת מבין העננים או לחלופין יורד גשם קל, לשתות כוס יין ולקשקש על הבלי העולם הזה.

ההצגה: "אוי, אליאס, אליאס"

מחזאי: חנוך לוין

עריכה, בימוי ומשחק: מוני מושונוב, ליליאן ברטו ודרור קרן

ניהול מוזיקלי: טל בלכרוביץ

רוב המערכונים לקוחים מספריו של חנוך לוין "מה איכפת לציפור" ו"הג'יגולו מקונגו וטיפוסים אחרים".

על המחבר / המחברת

Avatar

מרגלית ליפמן

בוגרת אמנות, תאטרון וקולנוע, אוניברסיטת ת"א. הוציאה לאור את ספר הילדים "פעם".

7 תגובות

  1. דודו תמיר
    דודו תמיר דצמבר 05 2014, 19:07
    אליאס - חנוך לוין במטבו

    הביקורת חיובית מאד אבל הייתי שמח אם היתה פחות פשטנית ויותר מעמיקה. אבל כנראה המוטו הוא (כדברי המחברת בסיום): "…לקשקש על הבלי העולם הזה".

    השב לתגובה
  2. יניב (ת
    יניב (ת"א) דצמבר 06 2014, 11:49
    במקרה ראיתי את ההצגה

    אני לא רואה הרבה הצגות, אבל אני מנסה מידי פעם לקרוא עליהם.
    אני אוהב את הסגנון כאן, ישר ולעניין. אפשר להבין מה הדעה ומה צפוי לראות מי שעוד לא היה.
    בחלק מהעתונות הביקורת על הצגות וסרטים כל כל מתחכמת שבסופו של דבר אתה לא מבין מה אתה תראה אם תלך.
    כל הכבוד לכם.

    השב לתגובה
  3. הדס
    הדס דצמבר 07 2014, 15:13
    הצגה מעולה!

    הכתיבה של חנוך לווין שנונה ביותר ובמחזה השחקנים המחיזו זאת בהצלחה גדולה!
    מצחיק, עצוב ומעורר מחשבה

    השב לתגובה
  4. עדנה סיון
    עדנה סיון דצמבר 07 2014, 15:35
    המלצה

    שמחתי לקרוא את המלצתך. בהחלט מתכוונת ללכת ולצפות בהצגה. תודה

    השב לתגובה
  5. מרגלית ליפמן
    מרגלית ליפמן דצמבר 07 2014, 22:24
    תודה רבה

    אני מודה לכל מי שטרח והגיב.

    השב לתגובה
  6. חנה זמישלני
    חנה זמישלני דצמבר 08 2014, 09:23
    קליל וחביב

    קליל וחביב, ומעט פשטני, הכתבה של מרגלית מעניקה עוד מיימד וענין

    השב לתגובה
  7. עפרה בלום
    עפרה בלום דצמבר 08 2014, 17:07
    לרוץ להצגה בהקדם.

    אהבתי מאד את הביקורת.
    מאד ממצה ומעמיק. מכסה את כל ההיבטים שאנחנו כל כך אוהבים אצל חנוך לוין.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בבמה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!