JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • במה
  •  » "חגיגת" תרבות – סם לאומי

"חגיגת" תרבות – סם לאומי

מירי רגב ומתיפייפי התרבות במלחמה ללא מנצחים

"חגיגת" תרבות – סם לאומי שרת התחבורה מירי רגב צילום: נחום עסיס commons.wikimedia.org
יוני 17
09:30 2015

מאז מערכת הבחירות האחרונה המדינה שרויה במה שיכול להתפתח (אם לא כבר) למלחמת תרבות רחבת היקף. מצד אחד ניצב השמאל המובס זה שנים רבות, אשר עדיין מצליח לשמור על דומיננטיות באליטות מסוימות – תרבות ותקשורת, מצד שני ניצב הימין המנצח כבר שנים ארוכות, אך לתחושתו, לא מצליח לממש את ניצחונו בפרמטרים הבולטים והחשובים לו, אשר יביאו לידי ביטוי קבל עם ואומה את ניצחונו הסופי – השתלטות על כל מקורות הכוח של האליטות הישנות וסילוקן המוחלט.

במלחמה הזו יכולים להיות רק מפסידים! אין שום אפשרות לניצחון במלחמת תרבות, בוודאי לא ניצחון בעל סממנים דמוקרטיים – ואני מקווה שאנחנו עדיין בגזרה הדמוקרטית, אף שיש סימנים שחלק מהמעורבים לוקים בחוסר הבנה בסיסי של המושג וחלק אחר מעוניינים בהבסת הדמוקרטיה כחלק מהמלחמה.

תרבות של עם איננה ביטוי בלעדי של קבוצה אחת, גם אם הקבוצה רואה עצמה עליונה (ואפילו אם יש דבר כזה עליונות תרבותית), בשם הביטוי והייצוג של כל שכבות האוכלוסייה התרבות צריכה לייצג רבדים שונים ומגוונים (מי שרוצה גבוהים יותר או פחות), ובמדינה שבמהותה היא הטרוגנית ולא הומוגנית, התרבות צריכה לשקף את ההטרוגניות הזו ולכן להביא לידי ביטוי את מרבית המרכיבים ובכך ליצור תרבות פלורליסטית ומגוונת.

ראש הממשלה, ברוב חוכמתו ורגישותו מינה את האדם "המתאים" ביותר לקדם רב-תרבותיות או תרבות רב-גונית, אולי ראש הממשלה בכוונת מכוון מינה את מי שחשב שיבצע את משאלות לבו, ולא היה לו אומץ להתמודד איתן בעצמו. כך קיבלנו את שרת התרבות מירי רגב, שלא ממש רצתה במינוי הזה.

מירי רגב באה לעשות את מה שמירי רגב יודעת ואוהבת לעשות: להתלהם, להיות כוחנית, לשבור, לנכס את פירות הניצחון ובעיקר לצנזר את מה שאינו עולה בקנה אחד עם התפיסות הלאומיות שלה, ומה שמתפרש בעיניה כדה-לגיטמציה של מדינת ישראל. כלומר לבטל ולהשפיל את מי שהפסיד ולא משנה מה קורה כתוצאה מכך.

מירי רגב גם לא ממש מבינה מהי תרבות. תרבות בוודאי איננה לחם ושעשועים. יש מקום ללחם ושעשועים – בידור קל – והוא בוודאי לגיטימי, אך כתרבות אין בו ממש, הוא אולי חלק שולי בהיבטים הרחבים של התרבות. תרבות גם איננה שופר של השלטון, ואין מטרתה לבטא את מי שברגע נתון זכה בשלטון. תרבות היא עמוקה יותר, מגוונת יותר, מפארת ומבקרת, נוקבת ומלטפת, מחבקת ודוחה ולא אמורה להיות שייכת לקבוצה פוליטית כלשהי. טוב תעשה השרה הנכבדה אם תרענן את החומר שלמדה בשיעורי האזרחות בבית הספר, בהנחה שהועברו באובייקטיביות, ותבחן מחדש את מושגי הדמוקרטיה, כגון חופש הביטוי וחופש היצירה.

גם ל"מתיפייפי" התרבות, אבירי חופש הביטוי, יש חסך גדול בנוגע לתרבות ולדרך ארץ. בשם חופש הביטוי הם מתנשאים וסותמים פיות.

מופע הביזוי של אורטל תמם בכנס "אנשי התרבות" הוא לא פחות מבושה וחרפה, סממן מובהק לניתוק ולהתנשאות שאין להם שום קשר עם תרבות ועם שמירה על חופש הביטוי ועל החופש התרבותי. עודד קוטלר מצטרף לביטויים המתנשאים של יאיר גרבוז, אלונה קמחי ואחרים וחושף את ערוותם של "שוחרי" התרבות ו"אבירי" חופש הביטוי אשר בהתנשאותם עוררו וחיזקו את הרצון לשבור את האליטות הישנות ולהחליפן באליטות חדשות – שלא יהיו טובות יותר באותם פרמטרים של הרצון לבלעדיות!

אין ולא צריכה להיות בלעדיות וחד-גוניות של התרבות. מי שתרבות חשובה לו צריך לקבל גם תרבות אחרת, שונה מזו שהוא מחשיב כטובה, כגבוהה. מי שחשיבות חופש הביטוי כל כך משמעותית עבורו חייב לסבול את חופש הביטוי של מי שמבטא את ההיפך ממה שהוא חושב ולהגן בכל הכוח על זכותו להביע זאת.

סתימת פיות איננה חד-צדדית. מי שמנסה לסתום פיות מצד אחד יחווה סתימת פיו שלו במועד מאוחר יותר. לא משנה אם הדבר נעשה בצורה שלטונית בוטה על ידי הממשלה, השר או הקומיסר, או שנעשה על ידי אליטות אשר מחזיקות בכוח – תקשורתי או תרבותי. נודה על האמת, האליטות בישראל השתיקו במשך שנים ביטויים תרבותיים של קבוצות שונות מתוך התנשאות ותחושת עליונות.

אין במלחמה הזו טובים ורעים מוחלטים, אין כאן מלחמת תרבות של בני האור בבני החושך. יש קבוצה שמחזיקה בכוח כבר שנים רבות, הדירה קבוצות אחרות וזלזלה בהן ומנגד יש קבוצה אשר רוצה לעשות בדיוק אותו דבר על ידי החלפת האליטה הישנה.

צריך לשנות מהיסוד את השיח התרבותי בישראל. השיח חייב להיות מגוון יותר, פתוח יותר, מקבל יותר את השוני והשונות. השיח צריך להיות מכיל ומכבד, מתוך תחושה של פתיחות וקבלה ולא מתוך תחושה של עליונות תרבותית או שלטונית.

המעורבות השלטונית בשיח התרבותי היא בעצמה סתירה דמוקרטית. לא צריכה להיות מעורבות שלטונית בתוכן התרבותי. התמיכה הכלכלית בתרבות אינה צריכה להקנות לשלטון את הזכות להחליט מה יהיה השיח התרבותי. הדבר מאפיין משטרים פאשיסטיים אפלים שעבורם המדינה מעל הכול. החברה האזרחית, אנשי התרבות, האקדמיה ואזרחים מן השורה הם אלה אשר צריכים לקבוע את התוכן התרבותי במדינה תוך קבלה של השונה ותוך הכלה של מרבית החלקים באוכלוסייה. בכוחם של האזרחים להרים או להפיל אירועי תרבות שאינם נראים להם, אין צורך בתכתיב שלטוני לצורך כך.

על המחבר / המחברת

שי ענבר

שי ענבר

עורך מדור: אקדמיה. ד"ר, מרצה בקריה האקדמית אונו. עוסק בשכנוע ושינוי עמדות, בנושא של יהודים וערבים, ובשיטות מחקר איכותניות. בעבר מנהל המחלקה למחקר איכותני במכון למחקרי שוק.

3 תגובות

  1. נ.נ
    נ.נ יוני 17 2015, 12:35
    למה להשוות את האמנים למירי רגב

    אני חושב שה"חטא" שלהם לא מגיע לכרסולי הכשל של מירי רגב

    השב לתגובה
  2. אינה
    אינה יוני 17 2015, 15:48
    ראיתם מי השתתף אתמול בכנס אומני הימין

    אנשים מעטים שיש להם מעט מאד עשייה מהותית
    בכנס המרכזי של האומנים האמיתיים היו כל בעלי המשקל האמיתיים בענף
    אבל מירי רגב דיברה על כך שתרבות זה לחם ושעשועים
    אז לא פלא שכך מדברים אנשי הימין ברחוב שהם רוב הולך וגדל

    השב לתגובה
  3. שמשון
    שמשון יוני 19 2015, 07:29
    ושוב פעם שרת ה"תרבות"

    נראה שהאומנים מנסים לרסן עצמם אבל רגב מגבירה ומגבירה את הצעקנות הזולה
    הבקר פקחתי את העיניים עם השרה שלנו פעם נוספת בראש המהדורה
    אתם לא מבינים שזה מה שהיא רוצה?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בבמה

יתר המאמרים במדור