JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מהו גבול הסיכון?

סיכונים בשוק ההון ואיך להתגונן מפניהם

מהו גבול הסיכון? תמונה: Orikrin1998ikimedia commons
אוגוסט 26
09:24 2017

כידוע לכול, בשוק ההון יש סיכונים רבים. סכנות מסוגים שונים אורבות מכל עבר, החל מרמאים הרוצים לגנוב את כספנו, (זכרו את ברנרד מאדוף הנוכל, שגרם לאנשים שהאמינו להבטחותיו לאבד עשרות מיליארדים, במיוחד בכל פעם שאתם שומעים על איזו "הזדמנות" יותר מדי טובה!) עד שינויים כלכליים וטכנולוגיים שיש להם השלכות בלתי צפויות.

סכנות כלליות – הסכנה הגדולה ביותר בשוק ההון היא משבר כלל-מערכתי, כדוגמת המשבר שהתחיל בשנת 2007, כאשר הלוואות רבות לרכישת בתי מגורים (משכנתאות) לא נפרעו, המשיך בפשיטות רגל של כמה מוסדות פיננסיים שעסקו בהלוואות האלה ובמכירת אגרות חוב שהיו מגובות במשכנתאות, והתפתח ל"צונאמי" כלכלי שגלי ההדף שלו הגיעו לכל פינה בגלובוס.

ה"התרחבות" הפיננסית בשנים האחרונות, כלומר הרכישה המסיבית של אגרות חוב על ידי הבנקים המרכזיים של ארה"ב, של האיחוד האירופי ושל יפן, הציפו את השווקים הפיננסיים של העולם בנזילות, וגרמו לרמת ריבית אפסית המאיימת עכשיו על השווקים הפיננסיים. כאשר הריבית תעלה ב-2% או ב-3%, תהיה ירידה של מחירי כל הנכסים, גם של ניירות ערך וגם של נדל"ן. (ראו מאמר קודם מיוני 2016 על "ריבית אפס"). ירידת מחירי הנכסים בעקבות העלאת הריבית עלולה לגרום לבהלה ולהתמוטטות מוגזמת במחירי הנכסים. ראשי הבנק הפדרלי של ארה"ב מודעים לסכנה הזאת. לכן הם חוזרים ומזהירים מעל כל במה, שהם עומדים לגרום לעליית הריבית, ומעלים את הריבית באיטיות ובצעדים קטנים. אף על פי כן זו סכנה גדולה שקשה להתגונן מפניה. אפשר להקטין את הנזק הפוטנציאלי על ידי החזקת אגרות חוב לזמנים קצרים (שהתשואה עליהן נמוכה מאוד) ועל ידי החזקת מזומנים.

סכנות מגזריות – יש דוגמאות רבות לחברות כלכליות גדולות שקרסו בעקבות חידושים טכנולוגיים. למשל Eastman Kodak, שהייתה החברה המובילה בענף הצילום, קרסה בעקבות התפתחות המצלמות הדיגיטליות, והגיעה לפשיטת רגל בשנת 2012. לנגד עינינו (מי שמסתכל) קורסת ענקית המסחר הקמעוני האמריקני Sears Roebuck, בעקבות שינויים במסחר הקמעוני, התפתחות השיווק באמצעות האינטרנט, וצמיחתם של משווקים אגרסיביים אחרים כמו Walmart.

לפעמים ההפתעה רחבה יותר ומשפיעה על מגזרים שלמים. כך למשל, מי חשב בשנת 1985 שברית המועצות תקרוס ומה תהיינה ההשלכות הכלכליות של הדבר? או מי חשב בשנת 2010 שמחירי הנפט יכולים לרדת ביותר מ-60%, ולגרום למשבר כלכלי ולמיתון ברוסיה ובעוד כמה מדינות שמייצאות נפט? אבל, זה אכן קרה. בין יוני 2014, כאשר מחיר הנפט הגולמי (West Texas Intermediate ) היה 107 דולר לחבית, עד ינואר 2016 כשמחיר הנפט ירד ל-32 דולר לחבית. בהמשך עלה מחיר הנפט, ובפברואר 2017 הגיע ל-54 דולר לחבית, אחר כך ירד שוב ובתחילת יולי 2017 היה בקירוב 45 דולר לחבית. מה יהיה מחיר הנפט בשנה הבאה? כמו שאמר וינסטון צ'רצ'יל: "קשה מאוד להתנבא ובייחוד על דברים שעוד לא קרו".

למשבר הכלכלי ברוסיה היו השלכות כלכליות ופוליטיות רבות. למשל על הכלכלה של טורקיה שייצאה לרוסיה מוצרים רבים; על ישראל – מגדלי הפלפלים בערבה שיווקו חלק ניכר מתוצרתם לרוסיה; החברות הקשורות לקבוצת אליעזר פישמן ועוד חברות רבות.

מכיוון שעניין הקריסה של קבוצת החברות שהייתה בשליטת אליעזר פישמן היא ב"חדשות", ולפי מה שאומרים כמה פוליטיקאים פופוליסטים ואנשי תקשורת, שלא טרחו ללמוד את העובדות, ואינם יודעים מה קרה, אפשר לחשוב שמישהו גנב את הכסף. כדאי להאריך קצת בתיאור העניין ואיך הוא קשור לירידת מחירי הנפט.

בשנים שלפני המשבר הכלכלי העולמי ב-2007, מספר ניכר של אנשי עסקים וחברות ישראליות השקיעו ברוסיה ובמדינות אחרות במזרח אירופה והרוויחו מהשקעותיהם. מעטים ידעו לצאת מן ההשקעות האלה בזמן, ואילו רבים ספגו הפסדים גדולים בעקבות המשבר הכלכלי וירידת שער הרובל, ובהם "חברת אפריקה ישראל" של לב לבייב (שבנתה במוסקבה קניון גדול ומפואר).

"החברה הכלכלית לירושלים", שהייתה אחת החברות העיקריות של קבוצת החברות של אליעזר פישמן הייתה מושקעת על ידי חברות בנות וחברות נכדות בהשקעות רבות ברוסיה. מרבית ההשקעות היו על ידי חברה בשם "מירלנד" (שמניותיה נסחרות עכשיו גם בתל-אביב). לחברה היו ועדיין יש נכסים רבים ברוסיה. הגדול והחשוב שביניהם הוא שטח בסנקט פטרבורג שבו היא בונה שכונה גדולה הנקראת "טריומף פארק". בשנים שלפני 2014, ההשקעה הזאת נחשבה ליוזמה כלכלית מצליחה ורווחית, ואנליסטים רבים מחאו לה כפיים. בשנת 2006 "מירלנד" הנפיקה מניות בלונדון לפי שווי של 700 מיליון דולר וגייסה עוד 300 מיליון דולר, להמשך הבנייה של "טריומף פארק". כלומר החברה הייתה שווה אחרי ההנפקה מיליארד דולר. האנליסטים והמשקיעים בלונדון הם לא פחות חכמים וביקורתיים מאלו שבתל-אביב, והם חשבו שזאת השקעה טובה. אבל, אחרי ששוק הנפט התמוטט ב-2014, המצב השתנה לחלוטין.

בסקירות של אנליסטים אקדמאים ושל פרשנים בתקשורת על שוק ההון, אפשר למצוא הסברים רבים על כך שמי שרוצה להשיג תשואה גדולה יותר חייב לקבל על עצמו סיכונים גדולים יותר. וכי יש קשר בין סיכונים גדולים יותר וסיכויים להשיג רווחים גדולים יותר. מרבית הניתוחים האלה מתבססים על הקשר בין סטיית התקן של התשואות (סטיית תקן היא מדד סטטיסטי שמודד את מידת התנודתיות של תופעה כל שהיא). ואכן יש קשר סטטיסטי חיובי בין סטיית התקן לשיעור הרווחיות. אבל לדעתי השימוש בסטיית התקן כמדד לדרגת הסיכון של השקעות היא שגיאה. ראשית, אין סימטריה בין תנודה למעלה של הרווחיות (איש לא מתאונן כשהרווח גדול יותר מן הציפיות), ובין תנודה למטה, כלומר הפסד. במיוחד צריך להיזהר מפני הסכנה של איבוד כל קרן ההשקעה. דבר שיכול לקרות כאשר חברה מגיעה לפשיטת רגל. לכן צריך לחשוב על התסריטים הגרועים ביותר.

הבעיה הקשה היא שהמציאות מפעם לפעם מפתיעה ועולה על כל דמיון. לפעמים לטובה ולפעמים לרעה. כנראה שמנהלי Kodak הופתעו מהתפתחות הצילום הדיגיטלי. מנהלי חברת החשמל היפנית שהייתה הבעלים של תחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה, הופתעו מעוצמת רעידת האדמה והצונאמי שהיא גרמה. העובדה שהם לא העריכו נכון את הסכנה הזאת כבר גרמה הפסדים כספיים עצומים, והסיפור עוד לא נגמר. גם אירוע שההסתברות שיקרה היא נמוכה מאוד, יכול לקרות, וצריך להילקח בחשבון. מעטים חשבו בראשית 2007 שעומד לפרוץ משבר פיננסי גדול. וגם כאשר מוסדות אשראי נעשו חדלי פירעון, מעטים העריכו שהמשבר יגיע לממדים שאליו הגיע, ולכן מרבית הממשלות והחברות הגדולות לא התכוננו לקראתו.

מנהלים של חברות, ובייחוד כאלו שעוסקות בתעשייה הכימית, בהפקת נפט וגז, צריכים להעריך את הסכנות שעלולות להתרחש ואת עוצמת הנזקים, ולהשתדל לנקוט את כל ההגנות הטכניות שיכולות להקטין את הנזקים הפוטנציאליים. כדוגמה בהקשר זה אפשר לשאול אם המנהלים של "כימיקלים לישראל" העריכו נכון את הסיכון שיכול להתרחש בגלל דליפת שפכים חומציים מבריכות האידוי של מפעל "רותם אמפרט נגב" במישור רותם, (למזלם לא נגרמו שם פגיעות בנפש).

משקיעים בניירות ערך של חברות כאלו צריכים להגביל את הסכומים שהם משקיעים בהן, כך שגם אם החברות האלה תיקלענה להפסדים גדולים, הנזק שייגרם להם יהיה נסבל. איך מתגוננים מפני אפשרויות בלתי צפויות? בשוק ההון יש כמה דרכים. דרך אחת היא לא לשים את כל הביצים בסל אחד. כלומר לפזר את ההשקעות. וכבר אמרו חז"ל: "לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו" (בבא מציעא מב עא).

דרך אחרת להתגונן מפני התפתחויות כלכליות בלתי צפויות בשוק ההון היא להימנע ממינוף גבוה מדי. כלומר להימנע מלקיחת הלוואות בסכומים גדולים מדי. ומהי המידה "הנכונה" של המינוף, כלומר של ההסתכנות? ברור שהערכת המידה היא סובייקטיבית וקשה. כאן אצטט אמירה שמיוחסת למשה דיין. בדיון שהתקיים בפורום צבאי נשאלה השאלה: "מהו גבול הסיכון?" ענה משה דיין: "כשעוברים, יודעים". היום כולם יודעים שנוחי דנקנר ואליעזר פישמן עברו את הגבול. אבל זאת חוכמה שלאחר מעשה. אני משער שגם הם מתחרטים היום על כמה דברים שעשו.

תקנו אותי אם אני טועה.

על המחבר / המחברת

אליהו בורוכוב

אליהו בורוכוב

עורך מדור: שוק ההון. ד"ר לכלכלה. הרצה בעבר באוניברסיטאות. יעץ למשרדי ממשלה, רשויות מקומיות וחברות מסחריות. חיבר ספרים בתחום הנדל"ן.

3 תגובות

  1. יחזקאל גוטמן
    יחזקאל גוטמן אוגוסט 28 2017, 11:57
    השוק ההשקעות תמיד יש סיכון

    ובגלל שיש גורמים מתווכים זה מעלה את הוצאות המשקיע כדי להחזיר ההוצאות ולא להפסיד האינפלציה צריך סיכון. כל השאלה היא כמה

    השב לתגובה
  2. מודאג מאוד
    מודאג מאוד אוגוסט 29 2017, 13:31
    ברשת מסתובב סרטון מבהיל

    מישהו מנסה לשכנע ולהסביר מדוע בתוך כחודש יהיה בבורסה משבר מהגדולים בהיסטוריה

    השב לתגובה
  3. נ
    נ אוקטובר 03 2017, 12:59
    זה כמו לדבר אל הקיר

    הבורסה עולה כולם קונים בכל הכסף
    הבורסה יורדת כולם מוכרים
    כך כולם עושים עסקים בתנאים נחותים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בשוק ההון

יתר המאמרים במדור