JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

בראשית חודש ספטמבר פירסמה דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, תקנות הקובעות את החובה למנות ועדת השקעה בכל "גוף מוסדי" המנהל חסכונות של הציבור, כלומר כל תאגיד המנהל קרן פנסיה, קופת תגמולים, קרן נאמנות, קרן השתלמות וכיו"ב. במוסד המנהל עד 5 מיליארד שקל יהיו בוועדת ההשקעות שלושה חברים ובמוסד המנהל סכום גדול יותר יהיו חמישה חברים.

אסור לבעלי השליטה בגוף המוסדי או לבעלי תפקיד מרכזי בו להיות חברים בוועדת ההשקעות אלא אם כן עסקו במשך עשר שנים בניהול תיקי השקעות וכמובן החזיקו ברישיון לניהול תיקי השקעות. כמו כן אסור למנות לוועדת השקעות מי שהוא או קרובי משפחתו בעלי זיקה למי מבעלי השליטה או לבעל תפקיד מרכזי בגוף המוסדי. על חברי ועדת ההשקעות להיות בעלי השכלה רשמית – כלומר להחזיק בתעודה ממוסד אקדמי – בתחומים כלכלה, מנהל עסקים, חשבונאות או תחום אחר שאישר הממונה שקשור לתחום הפיננסי. התקנות האלה משקפות שתי רעות חולות במנהל הציבורי בישראל: "המשפטיזציה" וצרות האופקים.

למשפטנים יש אובססיה בנושא "ניגוד עניינים". במיוחד של קרובי משפחה. אם אח של מנהל או עובד בחברה ציבורית קנה או מכר מניות של החברה הוא מייד אשם בפעולה בניגוד עניינים, וגרוע מזה – "שימוש במידע פנים". אפילו אם מדובר בשני אחים שכבר עשרים שנה אינם מדברים זה עם זה. שימו לב לעוד דבר שמאפיין מחשבה של עורכי דין: גבולות ברורים והגדרות מוחלטות – מצד אחד שחור ומהצד השני לבן. אין תחום אפור. אם אחים נגועים בניגוד עניינים, מה בנוגע לבני דוד? ומה בנוגע לקרוב משפחה רחוק, למשל בן דוד של אבא? מאין התמימות הזאת שהגבלות מסוג כזה יכולות למנוע מעילות או שימוש לרעה במידע או בכספים של התאגיד? אם מישהו רוצה לגנוב הוא יכול למצוא פירצה. התרופה הנכונה היא מבקר פנים נמרץ ובעל כישורים מתאימים.

האיסור על בעלי השליטה בחברה המנהלת של הגוף המוסדי ("ובעלי תפקיד מרכזי בו") לשמש חברים בוועדת השקעות נובע מהנחה מראש שהם חשודים או אשמים ברצונם לנצל את הכספים שהם מנהלים לטובתם האישית ושהם אינם מעוניינים להשתדל לשמור ולקדם את האינטרסים של הציבור שהפקיד בידיהם את חסכונותיו.

הרי כל קיומו של בית השקעות או של כל גוף מוסדי אחר המנהל כספים של הציבור תלוי באמון הציבור במנהלים של אותו גוף ובשיקול הדעת שלהם כפי שמשתקף בהתנהלות גוף ההשקעות ובביצועים שלו בפועל. איזו התשואה הצליח להשיג בשביל הציבור שהפקיד בידיו את ניהול חסכונותיו? לאיזו מידת סיכון חשופים הכספים? איך התמודדו מנהלי הגוף המוסדי עם משבר או מפולת בשוק ההון? ואילו אמצעי הגנה נקטו מבעוד מועד כדי להתמודד עם משבר אפשרי?

אבל נראה שמי שניסח את התקנות למינוי ועדות השקעה חושב שכל בעלי השליטה טיפשים ויסכנו את המוניטין שלהם בשביל לגנוב קצת כסף. אף על פי שדורית סלינגר היא בעלת השכלה בכלכלה ויש לה גם ניסיון מעשי בתחום ניהול השקעות, נראה שהמשפטנים והמחשבה המשפטית משפיעים מאוד על ניסוח התקנות.

הפגם השני בתקנות האלה הוא שכל חברי הוועדה צריכים להיות בעלי תואר אקדמי "בתחום שקשור לתחום הפיננסי". זהו תנאי המעיד על צרות אופקים. מי שניסח את התנאי הזה איננו חושב שטוב שבוועדת השקעות יהיו אנשים מרקע ומתחומי ידע שונים ומגוונים. למשל אנשים בעלי ידע ורקע טכני, כמו מהנדסים או רופאים. לטעמי חשוב מאוד שבוועדת השקעות יהיו גם אנשים בעלי ניסיון. אנשים שכבר ראו כמה פשיטות רגל וכמה כישלונות עסקיים מפתיעים ובלתי צפויים. אנשים שכבר ראו כמה משברים כלכליים. אנשים ספקניים שיודעים שתחזיות מתבדות מפעם לפעם.