לב לבייב צילום: Avner levayev wikimedia commons
מי האמין לפני כארבע שנים שלב לבייב יעמוד בכבוד בהסדר החוב של חברת אפריקה-ישראל, הסדר שנחשב עד היום הסדר החוב הגדול ביותר שנרשם במדינה? 7.4 מיליארד ש"ח הייתה חייבת אפריקה-ישראל לבעלי האג"ח שלה, וארבע שנים לאחר שהושלם ההסדר הופתע המשק הישראלי לגלות שתספורת יכולה להיות גם מינימאלית –בעלי האג"ח בחברה קיבלו 90 אגורות על כל שקל שהחזיקו – אפילו כשמדובר בחוב עצום כל כך של חברת ענק.
רק לשם השוואה, החוב של אי.די.בי אחזקות, שאותו אינה מסוגלת לשלם לנושיה, עומד על 2.2 מיליארד ש"ח, ואילו החוב של דלק נדל"ן,שבשליטת יצחק תשובה, עמד על 2.15 מיליארד ש"ח, והחברה עשתה הרבה צרות לבעלי החוב והתנערה מרוב חובה. כך שבהחלט מדובר בהישג משמעותי בכל הנוגע להחזר חובות במחוזותינו.
הסיפור של אפריקה-ישראל ובעיקר של בעל השליטה לב לבייב, הוא ללא ספק סיפור על מי שידע לקחת אחריות ולעמוד מאחורי ההתחייבויות שלו, ומן הראוי שיהפוך לסיפור חובה בבתי הספר למנהל עסקים ובשיעורים לאתיקה עסקית. לבייב הסכים להכניס את היד עמוק לכיסו הפרטי ולשאת באחריות לשיקום החברה שייסד, בניגוד לטייקונים קולגות שהסתבכו ופשוט ניסו לצמצם ככל האפשר את הנזק הפרטי שלהם.
יצחק תשובה, למשל, ניסה לדחות את הקץ בתשלום האג"ח ולהתנער מאחריות אישית. אפילו השופטת ורדה אלשיך, שחתומה על ההסדר, לא חסכה ביקורת מהתנהלותו של בעל השליטה יצחק תשובה ואמרה: "תרומתו האישית להסדר לא ניתנה אלא בכדי 'להציל את עורו'… עניין לנו בהסדר בעייתי, שאף אם הוא תואם את דרישות החוק, הוא רחוק מלהוות פתרון אופטימלי או אף קרוב לו, ומותיר יותר מאשר טעם רע". ואכן מדובר בהסדר המותיר טעם רע. בעלי החוב זכו לתספורת של 65%, עלוב למדי לאיש עתיר נכסים דוגמת תשובה.
אם משווים בין תשובה ללבייב, במבחן התוצאה הוכיח לבייב יושרה ואחריות. למרות החוב הענק (יותר מפי שלושה מזה של תשובה), הוא הראה לכולם שיש לו יכולת להזרים 1.5 מיליארד ש"ח לאפריקה-ישראל, כ־764 מיליון ש"ח מהם במסגרת הסדר החוב, ועל פי הדיווחים המקורות לכך הם הכספים שהוא עצמו השקיע בעסקיו הפרטיים. פרט "שולי" זה לבדו ראוי לציון לשבח.
אבל מעבר לכך, אחד הדברים המשמעותיים הוא הכניסה המוקדמת של לבייב להסדר החוב, והרצון והנכונות שלו להחזיר את הכסף. נושא זה אף צוין בדו"ח שפרסמה הוועדה לבחינת תהליכים לעריכת הסדרי חוב בראשות יעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר, וההסדר אף משמש היום מודל שאליו שואפים להגיע בהסדרי חוב אחרים.
במקרה דנן התגלה לבייב בתור אדם אחראי היודע לזהות קריסה ולהתמודד איתה, בניגוד לתשובה, שמשך את הזמן עד לריקון הנכסים מהחברה שייסד. לבייב זיהה שמצב החברה בכי רע, ולכן ניסה להגיע להסדר במהירות האפשרית, כדי לפגוע כמה שפחות במחזיקי האג"ח של אפריקה-ישראל. המשא ומתן שהשכילה לעשות אפריקה-ישראל כבר בשלבים הראשונים לקריסתה לכאורה, בעצם הוביל אותה להבראה מושכלת שסייעה לה לעמוד בהתחייבויות ולהישאר חברה מוצלחת, ואולי אף תסייע לה להצליח יותר בעתיד.
בסיכומו של דבר, בעיניי, ההישג הגדול ביותר של אפריקה-ישראל ושל לב לבייב במהלכים שביצע, הוא ההצלחה לרכוש את אמונו של השוק, לא עניין של מה בכך בזירת העסקים המקומית. כולנו יודעים שהגלגל מסתובב, ובמקרה של אפריקה-ישראל נראה שהסיבוב הבא יהיה מוצלח יותר, כי את ההסדר הזה המשקיעים יזכרו לטובה.
**
הכותבת היא סוחרת עצמאית בשוק ההון, ועשויה להחזיק בניירות שמוזכרים במאמר. המאמר מייצג את דעתה האישית של הכותבת. אין לראות במאמר זה המלצה להשקיע או לא להשקיע במניה כלשהי.
אז למה לבייב לא יכול היה לשלם את הכל ועשה בכלל תספורת
לדעתי היה יכול לעשות זאת מבלי להתרושש
אין לי מושג. אתה צודק, יש פה עניין בעייתי שהרי הוא יכל לשלם הכל. אבל חשוב לזכור שהחוק מגן עליו והוא לא היה חייב להכניס את היד לכיס. בזכות חוק החברות. ובכל זאת עשה זאת. למה לא עד הסוף? אולי מתוך התייעצות עם עורכי הדין שלו – כביכול לא ליצור תקדים ש"הנה בעל שליטה משלם הכל…" אין לי שמץ ובכל זאת, ביחס לאחרים – הטייקונים, הוא יחסית יצא בסדר