JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מגמה מתמשכת

קרנות השקעה פרטיות

מגמה מתמשכת ד"ר אליהו בורוכוב
ספטמבר 02
19:30 2020

ב-20 השנים האחרונות גדלה ההשקעה של גורמים מוסדיים בקרנות השקעה פרטיות. המגמה הזאת התגברה ככל שמדיניות הריבית האפסית נמשכה והתשואות שאפשר לצפות להן בניירות ערך סחירים ובשוקי ההון הפומביים והמפוקחים קטנו.

סך ההשקעות בניהול של קרנות פרטיות היה פחות מטריליון דולר בשנת 2005, אך עד 2019 הוא גדל ל-6.7 טריליון דולר. ארבעת המנהלים הגדולים ביותר, כולם אמריקנ25ים, ניהלו בשנת 2019 1.3 טריליון דולר. אחת מהן, KKR, התמחתה בקניית חברות הנתונות בקשיים או בניהול כושל, השבחתן ומכירתן. לפי סקר שעשה בנקJ.P.Morgan , סך ההשקעה בקרנות נדל"ן ו"קרנות גידור" (שם נוסף לקרנות פרטיות) גדל בחמש השנים 2014–2019 ב-44%.

סיבות נוספות להתגברות המגמה: ראשית, רצונם של מנהלי ההשקעות "המוסדיים" שחלק מהשקעותיהם יהיו חסינות מפני התנודות של הבורסות שבהן מתנהל המסחר. שנית, רצונם של מנהלי קרנות פנסיה, חברות ביטוח, "קרנות עושר" של מדינות ומשקיעים אחרים להשקיע גם ביוזמות שיהיו רווחיות רק בעוד זמן רב, ויש להתאזר בסבלנות ובאורך רוח ולהמתין להבשלתן.

קרנות ההשקעה הפרטיות הן מגוונות מאוד וחלקן מתמחות בסוגים שונים של השקעות. יש קרנות שמתמחות בקניית חברות קטנות ובינוניות ובניהולן, יש קרנות שמתמחות בהשקעה בנדל"ן לסוגיו. יש סוג של קרנות שנקראות "קרנות הון סיכון" (venture capital), שמתמחות בהשקעה בחברות הייטק. גם ביניהן יש כאלה שמתרכזות רק בחברות סטארט-אפ שעוסקות בתוכנה ואינטרנט, ויש כאלה שמתמחות בחברות שעוסקות בפיתוח תרופות, מכשירים רפואיים וכיו"ב.

מבחינת חברות קטנות ובינוניות, האפשרות שתירכשנה על ידי קרן השקעות פרטית, ואולי תירכש חלק מן הבעלות, הופכת לחלופה אטרקטיבית להנפקת מניותיהן בבורסה. מאז המשבר הכלכלי ב-2008 התגברה הרגולציה וגדל העומס הניהולי והבירוקרטי שמוטל על המנהלים של חברה שמניותיה נסחרות בבורסה. בה בעת, התמחור בשוק ההון של חברות שמניותיהן לא נכללות במדדים החשובים והגדולים הוא נמוך.

לחברות ביטוח וקרנות פנסיה יש גבולות להשקעה בקרנות פרטיות. אחת מן הבעיות שעליהן להביא בחשבון היא נזילות. לא תמיד אפשר לחזות מראש מתי העמיתים שחסכו בקרן הפנסיה או חברת הביטוח ירצו למשוך חלק מחסכונותיהם. על קרן הפנסיה, קופת הגמל או בית ההשקעות לשמור על נזילות ראויה גם למקרים בלתי צפויים, למשל מגפת הקורונה, שיצרה בהפתעה קשיים כלכליים.

ב-10–15 השנים האחרונות לא היה קשה להרוויח, גם לקרנות שהשקיעו בנדל"ן או בניירות ערך סחירים בשוקי ההון. במשך התקופה הזאת, ככל ששערי הריבית ירדו או היו נמוכים מאוד עלו המחירים של מניות, של אגרות חוב – והתשואות לפדיון ירדו, וכן עלו מחירי הנדל"ן מכל הסוגים. השאלה הגדולה הייתה מה יקרה לקרנות כאלה כאשר ייפסקו הזרמות ההון הגדולות על ידי הבנקים המרכזיים ושערי הריבית יתחילו לעלות. אבל בחצי השנה האחרונה התהפכו היוצרות והבעיה היא איך תעבורנה הקרנות ושוק ההון בכלל את המשבר הנוכחי.

בישראל פועלות מספר קרנות השקעה כאלה. קרן אחת כזאת היא פימי (First Israel Mazzanine Investors) בניהולו של ישי דוידי. היא משקיעה בחברות קטנות ובינוניות על מנת להשביח אותן. לפעמים היא קונה 100% מהמניות ולפעמים רק חלק שייתן לה שליטה. היא ממנה נציגים מטעמה במועצת המנהלים, לפעמים הנציג הוא יו"ר מועצת המנהלים, והיא מתערבת בניהול. חלק מעובדיה הם בעלי ניסיון ניהולי והם מגבשים אסטרטגיה כדי להשביח את החברה, ליצור לה התמחויות נוספות וחדשות, לחדור לשווקים נוספים וכדומה. אחרי שהצליחו להשביח את החברה הם מוכרים אותה או מנפיקים את מניותיה בבורסה. עד שנת 2020 הקרן השקיעה ב-90 חברות, שמהן 60 חברות כבר נמכרו. היו גם מקרים שפימי לא הצליחה להשביח חברה שנרכשה.

קרן אחרת היא "אייפקס", שהיא בבעלות משקיעים עלומים. הקרן רשומה באי גרנזי, מקלט מס ידוע ששייך לממלכה הבריטית (UK). אייפקס קנתה את חברת "בזק" יחד עם שותפים (חיים סבן ועוד) כשזאת הופרטה ונמכרה על ידי הממשלה. הקרן הרוויחה כסף רב מדיבידנדים שמקורם מכירת נכסי נדל"ן רבים שהיו לבזק, מכרה את החברה ברווח – בערך 2 מיליארד שקל, ולא שילמה מס הכנסה בישראל. לאחר מכן קנתה יחד עם עוד משקיעים (מבטח שמיר ועוד) את "תנובה", שהייתה בבעלות כ-600 מושבים וקיבוצים והממשלה כפתה עליהם למכור את החברה. היא חלבה מן החברה רווחים גדולים ממכירת נדל"ן של תנובה, ולבסוף מכרה את החברה למשקיעים מסין ברווח גדול. אייפקס הרוויחה מעסקת תנובה בערך 4 מיליארד שקל. היא לא שילמה בישראל מס הכנסה (ראו מה היה למבקר המדינה להגיד על כך) וכנראה גם לא באף מדינה אחרת.

דוגמה שלישית היא קרן "טנא", שקנתה חלקים מהבעלות על מפעלי תעשייה שהיו שייכים לקיבוצים, שחלקם היו בקשיים פיננסיים והיו זקוקים לממש חלק מן השווי של המפעלים.

תקנו אותי אם אני טועה.

על המחבר / המחברת

אליהו בורוכוב

אליהו בורוכוב

עורך מדור: שוק ההון. ד"ר לכלכלה. הרצה בעבר באוניברסיטאות. יעץ למשרדי ממשלה, רשויות מקומיות וחברות מסחריות. חיבר ספרים בתחום הנדל"ן.

6 תגובות

  1. טליה אשכנזי
    טליה אשכנזי ספטמבר 03 2020, 12:45
    מאמר בנושא מעניין

    שאיננו מטופל מספיק במדורי החברה

    השב לתגובה
  2. ד. מ.
    ד. מ. ספטמבר 04 2020, 11:14
    הניסיון של עם הקרנות בארץ

    לא טוב

    השב לתגובה
  3. דליה רון
    דליה רון ספטמבר 04 2020, 21:02
    הציבור הישראלי לא מבין בניירות ערך

    ומשאיר את ההחלטות ליועצים בבנקים שממלאים את הוראות הבנקים.

    השב לתגובה
  4. יגאל פורת
    יגאל פורת ספטמבר 05 2020, 18:58
    מעניין

    למדתי משהו

    השב לתגובה
  5. ח.
    ח. ספטמבר 07 2020, 09:17
    הבעיה שבקרנות כאלה יש פוטנציאל לסיכון

    גבוה יותר, או שאני טועה?

    השב לתגובה
    • אליהו בורוכוב
      אליהו בורוכוב ספטמבר 11 2020, 09:27
      יש שונות גדולה

      יש ויש. כלומר יש הבדלים גדולים. ברוב הגדול של הקרנות מהסוגים שכתבתי עליהן אנשים בודדים לא יכולים להצטרף. בגלל מיגבלות משפטיות כמו היעדר תשקיף.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בשוק ההון

יתר המאמרים במדור